צירות
צירות (באנגלית: Legation) הוא מושג בדיפלומטיה המתאר נציגות דיפלומטית בדרגה נמוכה משגרירות. בראשה עומד נציג דיפלומטי בדרגת ציר, אשר נחשב במייצג המדינה השולחת אך לא כנציג ראש המדינה, בשונה משגריר, הנחשב כנציג של ראש המדינה. כיום אין שימוש במוסד.
מקור השם
עריכההמונח ציר לקוח מעברית מקראית, שם הוא מתאר שליח, ”כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר; צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב” (ספר משלי, פרק כ"ה, פסוק י"ג) הנשלח לעמים ”...וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה.” (ספר עובדיה, פרק א', פסוק ב').
היסטוריה
עריכהבמהלך המאה ה-19 ובשנים הראשונות של המאה ה-20 היו רוב הנציגויות הדיפלומטיות בעולם צירויות. שגריר נחשב לנציג האישי של ראש המדינה, ורק מעצמה גדולה שלחה שגרירים. מונרכיות קטנות היו שולחים רק ציר ומקימות צירות. בשל הדדיות דיפלומטית, גם המונרכיות הגדולות הקימו רק צירויות במדינות שהקימו בהם צירויות[1]. לדוגמה, בשנות הדעיכה של הקיסרות הצרפתית השנייה, הקונפדרציה הצפון-גרמנית החזיקה בשגרירות בפריז, בעוד לבוואריה ולארצות הברית היו צירויות[2].
בארצות הברית הייתה התנגדות בראשית ימיה לשימוש במונח "שגריר" (Ambassador) שנתפס כנציג ראש המדינה ומלוכני, והנציגים הדיפלומטיים שמונו על ידיה כונו מינסטר או שליח (Minister או Envoy)[3], שנתפסו כנציגי המדינה עצמה ולא העומד בראשה ולכן נחשבו לרפובליקניים יותר. הקמת הרפובליקה הצרפתית השלישית הביאה לכך שהמונח שגריר לא זוהה עם מונרכיות,[2] וגרמה לכך שב-1893 הוחלט בארצות הברית לשלוח שגרירים, תוך שדרוג הצירויות שלה לשגרירויות[1]. הצירויות האמריקניות האחרונות, בבולגריה והונגריה, שודרגו לשגרירויות ב-1966[4].
הצירויות האחרונות בעולם היו הצירויות הבלטיות, שהמשיכו להתקיים לאחר כיבוש המדינות הבלטיות על ידי ברית המועצות ב-1940, ששודרגו לשגרירויות ב-1991 לאחר שהמדינות הבלטיות קיבלו עצמאות מחודשת מברית המועצות[5][6], והצירויות של פינלנד ושוודיה לדרום אפריקה, אשר שודרגו לשגרירויות ב-1991[7] ו-1994[8] בהתאמה לאחר תום משטר האפרטהייד[9].
צירויות ישראל
עריכההנציגויות הדיפלומטיות הראשונות שפתחה מדינת ישראל ברחבי העולם לאחר הקמתה היו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות. המלצה ברוח זו הופיעה במסמך "קווים למבנה שירות החוץ של המדינה היהודית" שהכינו חניכי המוסד להשתלמות והוגש לוועדת המצב בינואר 1949. במהלך השנים שודרגו כל הצירויות של ישראל לשגרירויות.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Allen, Debra J. (2012). Historical Dictionary of U.S. Diplomacy from the Revolution to Secession. Lanham, Md.: Scarecrow Press. p. 84. ISBN 9780810878952.
Basically, because of diplomatic protocol, a receiving state would not dispatch a representative with a higher rank than it has received, so when the U.S. sent ministers, it also received ministers, not ambassadors. ... The U.S. adjusted its ranking system in 1893 and began to send and receive ambassadors.
- ^ 1 2 Washburne, E. B. (1889). Recollections of a Minister to France, 1869–1877. New York: Scribner.
- ^ Debra J. Allen, Historical Dictionary of U.S. Diplomacy from the Revolution to Secession, Scarecrow Press, 2012-09-13, עמ' 84, ISBN 978-0-8108-7895-2. (באנגלית)
- ^ Hungary - Countries - Office of the Historian, history.state.gov
- ^ Kempster, Norman (31 באוקטובר 1988). "Annexed Baltic States: Envoys Hold On to Lonely U.S. Postings". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ U.S. Department of State (בפברואר 1990). Diplomatic List. U.S. Government Printing Office.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Finland (Republic of)". www.dirco.gov.za. נבדק ב-2021-02-16.
- ^ "Sweden (The Kingdom of)". www.dirco.gov.za. נבדק ב-2021-02-16.
- ^ "Iceland (Republic of)". www.dirco.gov.za. נבדק ב-2021-02-16.