משטר נשיאותי הוא שיטת משטר שבה בוחר הציבור את ראש הרשות המבצעת באופן בלתי תלוי בבחירתו את הרשות המחוקקת. הבחירות לנשיאות הן בדרך כלל בחירות ישירות, אך הן עשויות להיות גם עקיפות, כמו בארצות הברית, שם נבחר הנשיא על ידי חבר האלקטורים. במדינות בעלות משטר נשיאותי מכונה ראש הרשות המבצעת "נשיא", והוא משמש במקביל גם כראש המדינה. הנשיא אינו זקוק ללא צוינה האות בפרלמנט כדי להיבחר או כדי להמשיך לכהן, והפרלמנט יכול להדיחו רק בהליך פרוצדורלי מיוחד הדורש רוב מיוחס ועקב עילות מסוימות.

במשטר הנשיאותי ממנה הנשיא את השרים והם כפופים לו ישירות. אחד המאפיינים העיקריים במשטר הנשיאותי הוא עיקרון הפרדת הרשויות. אין זיקה תפקודית בין הרשות המחוקקת לבין הרשות המבצעת. הנשיא יכול להטיל וטו על חקיקה של הפרלמנט אולם הפרלמנט יכול לעקוף את הווטו ברוב מיוחד של חברים. לרוב במשטר נשיאותי ישנה חוקה, בשל היקף הסמכויות הרחב שראש הרשות המבצעת נהנה ממנו, לכן תפקידה של החוקה הוא הגבלת כוחו של הנשיא. ללא מנגנונים של איזונים ובלמים וללא רשות שופטת בעלת עצמה שתגן על החוקה, עלול המשטר הנשיאותי להפוך למשטר דיקטטורי.

תוכן עניינים

מאפייניו העיקריים של המשטר הנשיאותיעריכה

  1. האזרחים בוחרים את הנשיא בנפרד ואת הפרלמנט בנפרד
  2. הנשיא אינו זקוק לאמון הפרלמנט, והפרלמנט אינו יכול להדיחו באופן שרירותי
  3. על-מנת לשמור על האופי הדמוקרטי של המשטר הנשיאותי ישנו צורך בחוקה אפקטיבית וברשות שופטת בעלת עצמה

המשטר הנשיאותי וישראלעריכה

הרעיון לבחירה ישירה של ראש הממשלה עלה לראשונה בהצעת חוק שפורסמה בשנת 1987, על ידי מספר פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת תל אביב. הרעיון עלה לאחר הבחירות לכנסת העשירית והאחת עשרה, כאשר היה מצב של שוויון בין מפלגות השמאל והימין, מה שהגדיל מאוד את כוחן הפוליטי של המפלגות הקטנות בכנסת. הגישה הקיימת הגיעה לשפל מעמדה הציבורי בעת המשבר הקואליציוני במרס 1990, אז התפרקה ממשלת האחדות הלאומית והמפלגות הגדולות ניסו להקים קואליציות אישיות, דבר שגרם לחברי הכנסת לעבור מגוש לגוש תמורת מינויים פוליטיים וטובות הנאה.[דרוש מקור] הלחץ הציבורי הלך וגדל, וכך נוצר תמיכה ממשלתית בשינוי שיטת הממשל על ידי מרבית המפלגות. תומכי שינוי שיטת הממשל טענו כי:

  • השינוי יבטיח ממשלות יעילות ויציגות יותר.
  • צימצום הסחר-מכר וקבלת טובות ההנאה מצד חברי הכנסת.
  • תחליש את כוחן של המפלגות הקטנות.
  • תמנע משא ומתן קואליציוני ארוך.
  • תגביר את ריבונות האזרחים, אשר יוכלו לבחור באופן ישיר את העומד ברשות הממשלה.

מתנגדי השינוי שהיו ברובם מהקהילה האקדמית טענו:

  • שהשינוי יגרום לריכוז כוח פוליטי רב מדי בידי אדם אחד.
  • השינוי יהפוך את הבחירות לתחרות אישית, ויחליש את הממד הרעיוני בפוליטיקה.
  • יפגע בכוחן של המפלגות הגדולות בכנסת, שכן בוחרים רבים יפצלו את הצבעתם.
  • השינוי יהיה בבחינת ניסוי מסוכן, שכן שיטה זאת לא נוסתה בשום דמוקרטיה מערבית.

בשנים 1996 - 2001 התקיימו בישראל בחירות בשיטה הנשיאותית. מאז הוגשו שתי הצעות חוק נוספות העוסקות בצורת הממשל הנשיאותית: האחת היא חוק יסוד נשיא המדינה (נוסח חדש), שהוגשה ב-2003 על ידי חיים רמון והשנייה היא הצעת חוק יסוד: הממשלה (הפרדת רשויות ומשטר נשיאותי), שהוגשה ב-2006 על ידי אביגדור ליברמן.

היתרונות והמגרעות של הדגם הנשיאותיעריכה

יתרונותעריכה

  1. מינוי שרים מקצועיים ולא פוליטיים.
  2. הגברת המשילות על ידי ריכוז סמכויות הביצוע ברשות אחת.
  3. הפרדת רשויות.
  4. יצירת איזון בין הרשויות.
  5. הגברת יציבות השלטון.
  6. ייצוג אמת של חלקי הציבור, משום שאין צורך באחוז חסימה.
  7. חברי הפרלמנט יפקחו על הרשות המבצעת ויחוקקו חוקים.

מגרעותעריכה

  1. מידת תלותם של השרים בפרלמנט קטנה.
  2. כושר המיקוח של המיעוטים קטן.
  3. תפקיד בית הנבחרים מצטמצם לחקיקה.
  4. כיוון שכהונת הנשיא קצובה ויציבה, היא מחלישה את השפעת העם.
  5. מעורבות הנשיא בחקיקה מחלישה את כוח ההרתעה של הפרלמנט.
  6. עולה הסכנה של הגברת כוחה של הבירוקרטיה.
  7. הנשיא זמין יותר להשפעות של סקטור מסוים או השפעות הון.
  8. משטר נשיאותי ללא חוקה יוצר סיכון לדיקטטורה.

סוגי משטר לפי אזורים גאוגרפיים בתחילת המאה העשרים ואחתעריכה

משטרים נשיאותייםעריכה

משטריים פרלמנטרייםעריכה

ביבליוגרפיהעריכה

  • דורון, ג. (2006). משטר נשיאותי לישראל. ירושלים: הוצאת כרמל.
  • נויבגר, ב. (1998). כנסת מול ממשלה (יחידות 4-5). תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  • המכון הישראלי לדמוקרטיה, (19/10/06), לא למשטר נשיאותי בישראל!, מתוך אתר המכון.
  • שינוי שיטת הממשל, באתר תנועת לאו"ר

קישורים חיצונייםעריכה