פתיחת התפריט הראשי
"השמדת הלויתן", תחריט מאת גוסטב דורה משנת 1865. תחריט שמתאר את אלוהים משמיד את הלויתן האגדי, כמתואר בספר ישעיהו.

יָם הוא אל הים, הנהרות ומקוואות המים במיתולוגיה הכנענית. בנו של אל ואחיו של בעל. מקבילם של פוסידון היווני ונפטון הרומי. ביקש לשלוט על העולם והציף את האדמה במלחמתו עם בעל.

דמותועריכה

בשירה האוגריתית נחשב לאל אימתני שאלי הפנתיאון הכנעני פוחדים ממנו ומעוזריו. כאשר ים שולח את עוזריו לאספת האלים, הם לא משתחווים בפני האלים, והאלים מורידים את בגדיהם עד לברכיהם בשל יראתם. ולמעשה אל ראש הפנתיאון, מצדד במלכותו של ים, וקורא לכל האלים לעבוד את ים ולהעלות לו מס.

בעלילות בעל וענת מסופר עליו שהצליח להדיח את עשתר מכס מלכות העולם, אך לא מצליח לבנות לו היכל בפסגת צפון. והוא נכנס למלחמה עם בעל על השליטה בארץ, כאשר שפש אלת השמש, ענת אלת המלחמה וכושר וחסיס אל האומנות עוזרים לבעל. ענת הורגת את מפלצות הים הנוראות, לווייתן פתן בריח, ופתן עקלתון בעל שבעה ראשים. שפש - אלת השמש, עזרה לו לייבש את הקרקע, שים הציף במי מלח והרס את היבולים. וכושר וחסיס, אל האומנויות, הביא לבעל כלי נשק מאגיים שיעזרו לו במלחמתו נגד ים - יגרוש ("מגרש") ואימור ("מניע"). בעזרת כלי הנשק הללו "האלות שמזנקות כמו נשר מידיו של בעל", ניצח בעל את ים, הפילו ארצה והרגו.

עוזריו הם מפלצות ים איומות ומפחידות:

בתנ"ךעריכה

בתנ"ך יש מספר התייחסויות לים ועוזריו, בהם מתואר אלוהים כמי שברא אותם וכמי שיכול בכוחו לנצח אותם. אחד הידועים שבהם הוא בספר ישעיהו (כז א): "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם". ים מכונה שם גם "רהב", על פי הפסוק: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֹז זְרוֹעַ ה', עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים, הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט). עוד שני פסוקים מופיעים בספר איוב "בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב" (איוב כ"ו יב'), וכן אֱלוֹהַּ, לֹא-יָשִׁיב אַפּוֹ; תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, עֹזְרֵי רָהַב (איוב ט' יג'). כן יש בתהילים "אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ." (תהילים פ"ט יא').

בספרות חז"ל קיים הד לתפיסה הקדומה על ים-רהב בסיפור הבא:

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקב"ה לברות [=לברוא] את עולמו, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: רִבונו של עולם, דיי אם אעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, והינו דכתיב "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו, יב). אמר רבי יצחק: שרֹה [=שרו] של ים רהב שמו, ואלמלא מים מכסין אותו אין כל בריה יכולה לעמוד בפני רחו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה