ימת המלח הגדולה
ימת המלח הגדולה (באנגלית: Great Salt Lake) היא ימה מלוחה חסרת מוצא, הנמצאת בחלקה הצפוני של מדינת יוטה בארצות הברית. איש המערב הראשון שהגיע אל הימה היה ג'ים ברידג'ר בשנת 1824.
 | |
| תצלום לווין של ימת המלח הגדולה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | יוטה, ארצות הברית |
| סוג | אגם מלח |
| מידות | |
| שטח | 4,400 קמ"ר |
| נפח | 18.92 קמ"ק |
| גובה | 1283 מטר מעל לפני הים |
| אורך מרבי | 120 ק"מ |
| אורך | 120 קילומטר |
| רוחב מרבי | 45 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
45 ק"מ  |
| עומק מרבי | 10 מטר |
| עומק ממוצע | 4.9 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 27% |
| נהר מזין | נהר בר, נהר ג'ורדן, נהר וובר |
| אגן ניקוז | 21,500 קמ"ר |
| מדינות באגן הניקוז |
ארצות הברית |
| איים | 8 עד 15 |
| קואורדינטות | 41°10′00″N 112°35′00″W / 41.166666666667°N 112.58333333333°W |
  | |
האגם משתרע על שטח של כ-4,400 קמ"ר, והוא האגם הגדול ביותר בארצות הברית ממערבית למיסיסיפי. גובה פני המים הממוצע הוא כ-1,280 מטר מעל לגובה פני הים. אורכה של ימת המלח הגדולה הוא 120 ק"מ, רוחבה 45 ק"מ, ועומקה המרבי בערך 10 מטר.
סולט לייק סיטי, בירת יוטה, שוכנת בקרבת חופו המזרחי של האגם. שלושה נהרות זורמים אל הימה ומספקים כ-1.1 מיליון טונות של משקעים בכל שנה. בשל הריכוז הגבוה של המלח בימה, אנשים יכולים לצוף בקלות במי הימה.
הימה היא שריד קטן לימת בונוויל הפרהיסטורית, ימה גדולה אשר השתרעה על פני שטח של כ-50 אלף קמ"ר במהלך עידן הקרח.
בשל הדמיון שלה לים המוות בישראל, זכתה ימת המלח הגדולה לכינוי "America's Dead Sea" (ים המוות האמריקאי); ואחד משלושת הנהרות, אשר מזינים את הנהר, נקרא "ג'ורדן" (Jordan, נהר הירדן).
תכונות
עריכהרמת המליחות בימה היא פי 5 מבאוקיינוס, מה שלא מאפשר קיום חיים לדגים ויצורים רבים אחרים.
הנהרות שמזינים את הימה ממלאים אותה במינרלים הכוללים מלחים, ומאחר שאין למים מוצא, הם מתאדים עם השמש החמה של יוטה והמלחים נשארים באגם ומצטברים, כך לאורך שנים נוצרה ימה מלוחה.
באזורים מסוימים, אחוז המלח כל כך גבוה שבני אדם יכולים לצוף, באופן דומה לים המלח.
גלריה
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- אגם המלח העצום על סף קריסה, באתר N12, 12 בינואר 2023
כריסטופר פלאוול, ניו יורק טיימס, "אנחנו עומדים על פי התהום, וזה מחריד", באתר הארץ, 15 ביוני 2022- ימת המלח הגדולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
