יעקב אוברמאייר
יעקב אוברמאייר (בגרמנית: Jacob Obermeyer; 21 במרץ 1845, בשטיינהארט – 1 במרץ 1938 בווירצבורג) היה מזרחן, חוקר, מומחה לענייני המזרח, ותייר יהודי-בווארי.
 | |
| לידה |
21 במרץ 1845 שטיינהארט, בוואריה, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1938 (בגיל 92) וירצבורג, בוואריה, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי |
יהדות, גאוגרפיה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהשנים מוקדמות
עריכהיעקב אוברמאייר נולד בשנת 1845, בעיר שטיינהארט באי אוטינגן (Steinhart bei Oettingen), היום העיר היינספארט (Hainsfarth) בחבל ארץ בוואריה. רכש השכלה אינטלקטואלית ורוחנית מאישים כגון חכם יצחק ברנייס, הרב יעקב אטלינגר, והרב יצחק דב במברגר.
רכש ידע תלמודי בנעוריו, והראה עניין מיוחד בחיי יהדות המזרח. בשנת 1868 תייר בצפון אפריקה ממרוקו למצרים, חצה את כל ארץ ישראל והגיע עד לדמשק.
הוראה בבגדד
עריכהבשנת 1869 זומן לבגדד להיות מורה בבית הספר של כל ישראל חברים, ארגון חינוך יהודי שמקורו מפריז. לאחר שלוש שנים, כאשר הוא עדיין חי בבגדד, יעקב נשכר להיות מורה ומחנך בביתו אחיו של נאסר א-דין שאה קאג'אר, השאה הגולה של פרס.
בין השנים 1875 ו-1876 נבחר בידי הנסיך הפרסי אבאס מירזה מולקארה ללוות את משפחת המלוכה הפרסית למסע ציד. יעקב המליץ להם לצוד באזור בין הפרת והחידקל שם הנהרות זורמים במקביל זה לזה. באזור זה הייתה התיישבות משמעותית בזמן גלות בבל והיה מרכז לפעילותם של הגאונים. יעקב עצמו כתב מאוחר יותר שהציד לא עניין אותו. מה שעניין אותו בעיקר היה לראות במו עיניו את האתרים ההיסטוריים שבהם נכתב התלמוד הבבלי והאמוראים למדו ולימדו. יעקב חזה בהריסות הנטושות, בשדות הנטושים והתעלות היבשות, וחיפש לזהות מקומות המוזכרים בתלמוד.
בעודו בבגדד פרסם סדרה של מאמרים בשבועון העברי "המגיד" שמתחו ביקורת חריפה על הרב יוסף חיים. כאשר התפרסמו המאמרים בבגדד, הדבר עורר עליו את חמת הקהילה, והחכם באשי השית עליו חרם. הוראת החרם הוקראה בכל בתי הכנסת בבגדד.[1]
בוואריה, הוראה וכתיבה
עריכהאוברמאייר חזר לבוואריה בקיץ 1876. שם פרסם סדרה של מאמרים בשם "המסע שלי לחורבות בבל" בשבועון המגיד.
לאורך העשור הקרוב, עד שנת 1884, יעקב המשיך לחקור את האזור שבין נהרות הפרת והחידקל, ולהרחיב את הידע שלו לגבי התלמוד הבבלי. באותו זמן, ב-1881, הנסיך אבאס מירזה מולקארה התפייס עם אחיו וחזר לפרס. אוברמאייר ליווה אותו ואת משפחתו לקזווין ומשם לטהראן, שם המשיך לעבוד כמורה בבית הנסיך.
הוראה בווינה
עריכהבשנת 1884 הוזמן לבוא לווינה ללמד שפה וספרות בשפה הערבית ובשפה הפרסית באקדמיה האימפריאלית לשפות המזרח, שנוסדה ב-1754 בידי הקיסרית מריה תרזה. הוא לימד שם מ-1884 ועד 1915.
ב-1907 פרסם את עבודתו הידועה "יהדות מודרנית במערב ובמזרח". בעבודה זו כתב במומחיות וידע על הבעיות העכשוויות בחיי היהודים.
ב-1929 התפרסמה עבודת חייו "הנוף הבבלי בעידן התלמוד והגאונות". עבודה זו מהווה מקור אינפורמציה חסר תחליף לגבי הגאוגרפיה של התלמוד הבבלי. עובדה זו מובחנת מהעבודות של קודמיו שהיא נשענת על עבודותיהם של כותבים מהעת העתיקה, וכן היסטוריונים וגאוגרפים מעת האסלאם. בנוסף, יעקב שילב בעבודה את החוויות האישיות שלו ונקודות המבט שלו מהמסעות שלו לאזורים אלו.
יעקב אוברמאייר נפטר ב-1 במרץ 1938 ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר וירצבורג. נכדו הוא איש המודיעין הישראלי מאיר מקס בינט.
מקורות
עריכהספרים
עריכה- Die Landschaft Babilonien,1929
- Jacob Obermeyer בגוגל ספרים
- Modernes Judentum in Morgen- und Abendland
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ רוזן-קניגסבוך, יעקב (2022-10-12). "בטח, הסבא של הסבא שלי נקרא אגא באבא". הארץ. נבדק ב-2024-06-29.