יצחק דב במברגר

הרב יצחק דב (זֶליגמן בֶּר) הלוי בַּמבֶּרגֶר (בכתיב יידי, שנהג בזמנו: זעליגמאן בער באמבערגער; בגרמנית: Seligmann Bär Bamberger;‏ ה' בחשוון ה'תקס"ח, 6 בנובמבר 1807 – ט"ז בתשרי ה'תרל"ט, 13 באוקטובר 1878) היה רבה של וירצבורג, פוסק הלכה, ומגדולי רבני גרמניה במאה ה-19. נודע עקב מחלוקתו עם הרש"ר הירש בנוגע לפרישת האורתודוקסים מקהילות שבהן רוב ליברלי-רפורמי והקמת קהילות מתבדלות. הרש"ר הירש תמך בכך בעוד שהרב במברגר התנגד. היה בין מניחי היסודות ל"אורתודוקסיה הקהילתית" (Gemeindeortodoxie) הלא-מתפלגת בארצו.

הרב יצחק דב במברגר

אין תמונה חופשית
לידה	6 בנובמבר 1807 ה' בחשוון ה'תקס"ח ויסנברון , ממלכת בוואריה
פטירה	13 באוקטובר 1878 (בגיל 70) ט"ז בתשרי ה'תרל"ט וירצבורג, ממלכת בוואריה
מדינה
תקופת הפעילות	? – 13 באוקטובר 1878
השתייכות	יהדות גרמניה
תחומי עיסוק	רבנות
תפקידים נוספים	כתיבת ספרות תורנית
רבותיו	רבי אברהם בנימין זאב המבורג, רבי אברהם בינג, הרב מנחם מנדל קרגוי
תלמידיו	רבי דוד צבי הופמן, הרב יוסף אלטמן
חיבוריו	מלאכת שמים, אמירה לבית יעקב, מורה לזובחים, נחלי דבש, ועוד
צאצאים	שמחה במברגר (אשפנבורג) נתן במברגר שלמה במברגר משה אריה במברגר

מצבת זיכרון לזכר הרב במברגר באוניברסיטת וירצבורג

ביוגרפיה

נולד ב-6 בנובמבר 1807 (ה' בחשוון ה'תקס"ח), בויסנברון (Eltmann) שבפרנקוניה התחתית (Lower Franconia), מחוז בוואריה, לשמחה הלוי, שהיה סוחר, וליהודית.

למד בישיבת פיורדא, אצל הרב אברהם בנימין זאב המבורג והוסמך לרבנות כבר בהיותו בן 20. שם נישא לקילה בת הרב זעקל לייב וורמסר אב"ד פולדה, שהייתה חריפה בלימוד ובקיאה בתנ"ך. ידיעותיה הרבות בשפה הגרמנית אפשרו לה להיות מורתו של הרב יצחק דוב לשפה זו.

לעת זקנתו של הרב אברהם בינג, רב מחוז וירצבורג, התמנה לעוזרו, ובכך הוכשר לתפקיד הרבנות עד לפטירת הרב בינג בשנת 1840, אז התמנה לתפקיד הרב הראשי של מדינת וירצבורג, בניגוד לדעת הרפורמים. הוא כיהן שם כיהן כרב וכראש ישיבה.

בעקבות מות אביו נאלץ לחזור לכפר הולדתו ויסנברון, ונתמנה כעבור זמן לכהן כרב המקום.

עלייתו לרבנות וירצבורג

בשנת 1836 התקיימה בווירצבורג אספה על שאלת האמנציפציה של היהודים, באספה השתתפו אנשי ציבור מכל מחוז בוואריה, שם לראשונה עלתה קרנו של הרב במברגר בקרב מנהיגי הציבור. הוא בלט בוויכוח חריף עם הרפורמים, בנוגע לתיקונים שרצו לבצע בנוסח התפילות ובמנהגים הדתיים. הרב אברהם בינג, ראש מחוז בוואריה, שכבר היה חולה וקשיש, העניק לו אז סמיכה רבנית נוספת, והחל מטפח אותו בתור יורשו. בשנותיו האחרונות של הרב בינג החלה מלחמה על ירושת כסאו, בין הרפורמים שרצו למנות רב מאנשי שלומם, לבין האורתודוקסים שרצו למנות את הרב במברגר.

הרפורמים טענו שלרב במברגר אין מספיק השכלה כללית, אינו מחזיק בתואר דוקטור ולא שולט בשפה הגרמנית. וירצבורג הייתה מוקד משיכה למשכילים ורפורמים רבים היות שאוניברסיטת וירצבורג הידועה פעלה בה, והייתה מוקד תרבותי ופילוסופי. הרב במברגר היה צריך להתמודד מול קבוצה גדולה של רפורמים שלא ראו בעין יפה את מועמדותו להנהגת המחוז, אלה הקניטו אותו בעיתונות ושיגרו אליו מכתבי איום. לאחר שנתיים של משא ומתן עם השלטונות נבחר הרב במברגר בבחירות דמוקרטיות שנערכו על ידי אנשי הקהילות. רוב האוכלוסייה במחוז וירצבורג הייתה עדיין אורתודוקסית ומשום כך נבחר לבסוף הרב במברגר.

בשנת 1840 התמנה רשמית לרב המחוז, ומכאן ואילך היה טרוד בענייני הקהילות (30 בקירוב). את רוב זמנו השקיע רב המחוז החדש במאבק מול חוגי הרפורמים, בהקמת בתי ספר, בתי מדרש, מוסדות צדקה, איסוף כספים לישוב הישן בארץ ישראל ופסיקת הלכה. בשנת 1864 הקים בית מדרש למורים-רבנים בווירצבורג שפעל עד לסגירתו על ידי הנאצים ב-1938. לבית מדרש זה הייתה השפעה רבה ביותר על הוראת היהדות בכל דרום גרמניה, והוא התפרסם בתור אחד מהמוסדות האורתודוקסיים העיקריים להכשרת מורים. נדרשו שבע שנות לימודים לצורך קבלת תעודה, בשנת 1907 הגיע מספר בוגריו ל-400, ובסגירתו בשנת 1938 הגיע מספרם ל-700. ישיבה זו שהוקמה על ידו בווירצבורג הייתה מרכז החיים היהודיים והלמדניים של הקהילה, חלק ניכר מהציבור השתתף בקביעות בשיעוריו של הרב במברגר שכאמור התפרסמו בכל גרמניה. גם נשים הורשו להיכנס לשיעוריו ובהן בתו של הרב, יהודית, שהייתה מפורסמת בבקיאותה ולמדנותה (דבר שהיה חריג אז בקרב הנשים). רבים מרבני קהילות גרמניה למדו בבית מדרשו של הרב במברגר בווירצבורג, ובהם הרב דוד צבי הופמן שהקים דגם זהה של בית מדרש למורים בברלין.

הרב במברגר היה שותף גם במפעלים למען ההתיישבות בארץ ישראל (הקמת בית חולים ביקור חולים בירושלים, תמיכה במושבות החקלאיות) והתכתב עם הרב צבי הירש קאלישר ורבה של ירושלים - הרב שמואל סלנט בענייני קידום ההתיישבות בארץ. כמו כן היו לו קשרים הדוקים עם חברת כי"ח ועם הברון רוטשילד בנוגע לעניין ארץ ישראל. המלבי"ם (פרשן מקרא) פנה לחברת כי"ח לעזרה לאחר שקהילתו בבוקרשט נידתה אותו עקב דרשותיו נגד היהודים שפותחים את מרכולתם בשבת ונגד תיקוני הרפורמים. המלבי"ם ביקש את חתימתו של הרב במברגר עם עוד רבנים נוספים שיתמכו בו וימליצו לכי"ח לסייע לו. הרב במברגר דאג גם לקהילות יהודיות ברוסיה שסבלו באותה תקופה מרדיפות אנטישמיות וסייע להם בדרכו. אף בוואריה עדיין סבלה לעיתים מהתקפות ורדיפות אנטישמיות איתן היה עליו להתמודד. הרב במברגר בעצמו נפגע מהתקפת אנטישמיים נוצרים על ביתו; כאשר בשנת 1866 היו מהומות בווירצבורג שבתחילתם נופצו השמשות בביתו של הרב, ולאחר מכן נותצו בשיטתיות בתים רבים נוספים בקהילה. הפורעים, שהיו ערב רב של חיילים ופועלים, מחו כנגד "מלווי הריבית היהודים" ולחמו מלחמת מעמדות. כמו כן, בשנת 1850 כחמש-עשרה שנה לפני אותן פרעות, דרשו החוגים האנטישמיים-נוצריים לבטל את שוויון הזכויות שניתן ליהודים, בטענה שאמונתם השונה פוטרת אותם מנאמנות לשלטון. הרב במברגר הפריך טענות אלה מול השלטונות, ועל ידי כך החליטה ממשלת בוואריה לדחות את טענת האנטישמיים ולא לבטל את שוויון הזכויות ליהודים.

במרוצת השנים הוכר הרב במברגר כאחד מגדולי התורה של הדור. וירצבורג היהודית תחת השפעתו הפכה למרכז רוחני רחב השפעה לכל קהילות האזור. הרב ניהל התכתבות ענפה בדברי הלכה, הנהגה וציבור עם רבים מבני דורו ובהם, הרב מנחם מנדל קרגוי בפירט, הרב שמשון רפאל הירש והרב משה מיינץ בפרנקפורט, הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין, הרב אליהו גוטמכר בגרץ, והרב צבי הירש קאלישר בטורון.

בפולמוס הפרדת הקהילות התנגד נמרצות לגישתו של רש"ר הירש שדרש את הפרדתן של הקהילות האורתודוקסיות מן הרפורמיות. הרב במברגר הורה לתלמידיו להישאר בקהילות הכלליות כל עוד ניתנים לאורתודוקסים צורכיהם הדתיים ובתנאי שאינם נותנים את ידם לפעילות רפורמית.

פטירתו

נפטר ביום טוב שני של סוכות (ט"ז בתשרי) בשנת ה'תרל"ט, 13 באוקטובר 1878, בזמן העלייה השנייה בתפילת שחרית בבית הכנסת הגדול בווירצבורג. הלווייתו נערכה בהוכברג (Höchberg) שעל יד וירצבורג, שם נאספו מכל רחבי גרמניה רבנים ואנשי ציבור לחלוק לו כבוד אחרון. את מקומו ברבנות וירצבורג מילא בנו הרב נתן במברגר.

צאצאיו

לרב במברגר היו 9 ילדים, שהמשיכו את דרכו והפכו למנהיגי קהילות במחוז ובגרמניה כולה. רבים מצאצאיו עלו לארץ ישראל לפני השואה, וחלקם היגרו לדנמרק, שוודיה וארצות הברית.

בתו הגדולה רעכל רבקה הייתה נשואה לרבי פנחס זליגמן פרום רבה של באד הומבורג. בנו הרב שמחה במברגר היה אב"ד אשפנבורג. בנו הרב משה אריה במברגר היה רבה של באד קיסינגן וחתנו של ה"ערוך לנר". בן נוסף, הרב נתן במברגר כיהן אף הוא כרב ראשי של וירצבורג. בתו צירל הייתה אמו של הרב יצחק אונא. נכדו, הרב ד"ר פינחס זליג הלוי במברגר, היה אב"ד איגוד בתי הכנסת בהמבורג.

הרב במברגר נתן לכל אחד מילדיו מספר לפי מיקומו במשפחה ועד היום צאצאיו נספרים לפי מיקומם במשפחה (הבן השני במשפחה שאביו הוא הבן הרביעי במשפחה שאביו הוא הבן הרביעי במשפחה יהיה 442), אף בספר המשפחה הגדול כתוב מיקומו של כל אחד מהצאצאים. כיום יש לרב במברגר 8 דורות לאחריו.

חיבוריו

• מלאכת שמים - על הלכות כתיבת סת"ם, ספר עזר להדרכת סופרי סת"ם, המדגיש את חשיבות כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות. ניכר בספר שהמחבר עסק בקבלה שכן בהקדמה לספרו מביא ציטוטים מהזוהר על עניינן הרוחני של האותיות.
• אמירה לבית יעקב - ספר זה עוסק בהלכות נידה, חלה, הדלקת הנר ומליחה, ונחשב לזכותו הגדולה במפעלו הספרותי. הספר נכתב בגרמנית באותיות עבריות (הלשון והכתב שהנשים באותו דור היו רגילות אליהם). הרב במברגר הרגיש אחריות גדולה לשמירת טהרת המשפחה בדורו, ואף על פי שלא היה מקובל אז לדבר על נושאים אלה ברבים, העז והוציא ספר בשפה מובנת לכל, ובמטרה שהספר יגיע לכל בת ישראל. הספר במהדורתו הגרמנית זכה לתפוצה רבה ונדפס בעשרות אלפי עותקים. נינו, הרב שמחה במברגר, תרגם את הספר לעברית, ובמהדורתו זו הוא הופץ בארץ ישראל ונדפס גם בתוך סידורים שונים.
• מורה לזובחים - עוסק בהלכות שחיטה ובדיקה, ומיועד לשוחטים ובודקים שעבדו בערים וכפרים נידחים. ספר זה היה כתוב בלשון הקודש אך תמציתי וברור לעם.
• נחלי דבש - ספר על הלכות חליצה, ובו ניתוח נושא החליצה דרך הש"ס, הפוסקים, וספרי האחרונים.
• שערי שמחה - הלכות רבנו יצחק אבן גיאת - הספר היה "פרויקט מיוחד" של הרב במברגר, שראה חשיבות לטפל בהוצאת חיבור מיוחד זה מתוך כתב היד העתיק של רבי יצחק אבן גיאת - הריצ"ג. הריצ"ג היה פוסק מהדור השני לראשונים, (נולד בשנת 1038), ראש ישיבת לוסינה ומגדולי פייטני ספרד. כתב חבורים רבים בהלכה ובלשון, ופירושים למקרא. כתב היד של "שערי שמחה" הגיע לרב במברגר במקרה, הוא ביקש מבנו - שמחה במברגר שנסע באחת ההזדמנויות לפאריס שיכנס לספרייה הממלכתית ויחפש שם כתבי יד יהודיים עתיקים. בנו חזר לווירצבורג כשבידו העתק של כתב היד של הריצ"ג וכעבור שנה הוציא הרב במברגר לאור את הספר "שערי שמחה" עם הערותיו ומראי מקומות. הספר מקיף הלכות בנושאים רבים - הלכות קידוש, הבדלה, תשעה באב, ראש השנה, תשובה, יום כיפור, סוכה ולולב, הלל, חול המועד, אבלות, פסחים, ראש חודש, ספירת העומר ומגילה. בהלכות ראש השנה מציין הרב במברגר פיוט שנאמר בתפילה "אהללה אלוהי" ומייחס אותו ליוסי בן יוסי ולא ליוסי בן יועזר, ועוד מציין כי האריך לכתוב על כך בחיבורו על הפיוטים. חיבור זה לא ידוע כיום אך התעסקותו של הרב במברגר גם בנושא זה מעידה על רוחב התעניינותו בכל תחומי היהדות.
• שו"ת יד הלוי - הרב במברגר הקדיש זמן רב למענה על מאות שאלות שנשלחו אליו מכל הקהילות. בניו וצאצאיו שמרו את כל אותם "שו"תים" וחידושי התורה שלו, אך מכיוון שהורה בחייו לא להדפיס את תשובותיו פנה בנו משה אריה לאחר מותו להנצי"ב (הרב נפתלי צבי יהודה ברלין) ולרבי יצחק אלחנן ספקטור בשאלה האם יכול הוא לעבור על דברי אביו ולהדפיסם ושניהם כתבו לו באריכות שלדעתם מותר להדפיס את התשובות. "שו"ת יד הלוי" נדפס שנים לאחר מכן (תשכ"ה) בירושלים על ידי נינו הרב שלמה אדלר לאחר שנאספו כל השות"ים מכתבי היד הפזורים. בהוצאה השנייה (תשל"ב) נוספו עוד כתבים שהיו פזורים בספריות השונות. כמו כן נדפס חלק ג' בשנת תשמ"ז על ידי בן נינו הרב שלמה הלוי במברגר.
• קורא באמת - הוא הספר האחרון שהוציא הרב במברגר - הוא שונה מאשר נושאיו הקודמים. הספר עוסק בדרשות "אל תקרי" שבש"ס ובמדרשים, נכנס לעולם המדרשים ומסביר את יסודות הכלל - "אל תקרי כך אלא כך" המפוזר בדברי חז"ל ובכוונותיהם. כאן מתגלה הרב במברגר כדרשן מעמיק המנסה לחדור אל עולם המחשבה והמוסר של חז"ל. בהקדמה לספרו הוא כותב נגד החוקרים, ובהם ר' אליהו בחור, שטענו כי "אל תקרי" נובע מכך שחז"ל היו רגילים לקרוא בלי ניקוד ולפיכך יכלו לקרוא כל מילה כרצונם. כמו כן שולל את הזלזול בדרשת "אל תקרי" ואת הנטייה לראות בה שטחיות. הוא מפליא לשבח את הרעיונות הנשגבים שעולים בדרשות חז"ל ומדגיש את המוסרי והאנושי בהן.

ריכוז כתביו:

• נטיעה של שמחה, תשובות שהשיב לבנו הרב משה אריה, כפי שרשם בנו, נדפס בירושלים תשל"ב.
• כתבי רבינו יצחק דוב הלוי מווירצבורג (2 כרכים), ניו יורק: צ. הלוי באמבערגער, תשנ"ב 1992-תשס"ה 2005.

לקריאה נוספת

• נשיא הלויים: פרקי חייו ופעליו של רבנו יצחק דוב הלוי זעליגמאן בער באמבערגער, בני ברק – ניו יורק: מכון מורשת אשכנז, תשנ"ב.
• משפחת במברגר: צאצאי הרב יצחק דוב הלוי במברגר זצ"ל "הרב מוירצבורג" (תקס"ח-תרל"ט) / ערך והקדים מבוא: שאול אש; הטבלאות הגיניאלוגיות ורשימות האנשים הוכנו בידי יראת אדלר ורוזה אשווגה, ירושלים: ספרי ואהרמן, תשכ"ד 1964. (מהדורה ב: ירושלים: משפחת במברגר, תשל"ט 1979.)
• לשלמות דמותו של גאון בישראל, על הרב מווירצבורג - בתוך ספר לנתיבות ישראל חלק ב', מאת הרב צבי יהודה הכהן קוק, מאמר י"ז, הוצאת מאבני המקום תשס"ג.
• שיחות הרב צבי יהודה על ספר אורות (א"י, המלחמה), בהוצאת ספריית חוה - כרך א' פרק א' - בעניין מחלוקת הרש"ר הירש על הפרדת הקהילות.
• אליעזר שטרן, אישים וכיוונים, פרקים בתולדות האידיאל החינוכי של תורה עם דרך ארץ, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן תשמ"ז. פרק ג'.
• משה נחום צובל (מ. נ. צ.), "במברגר, יצחק דב (זליגמן בר) הלוי", האנציקלופדיה העברית (כרך ח, עמ' 997-995), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק דב במברגר בוויקישיתוף

• לוי גינצבורג, ‏"זליגמן בר במברגר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• צורית יעיר, רבה של האחדות הקהילתית, מוסף שבת מקור ראשון, 2015
• יצחק דב בן שמחה במברגר (1807-1878), דף שער בספרייה הלאומית