יצחק בן קפרון
יצחק בן (אבן) קפרון היה מדקדק ומשורר יהודי שחי באל-אנדלוס במאה העשירית.
| לידה | קורדובה |
|---|---|
| השקפה דתית |
יהדות  |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יצחק בן קפרון הוא תלמידו של מנחם בן סרוק. הוא נודע עקב ספר שכתב יחד עם יצחק בן גיקטילה (צר') ויהודה חיוג', כדי להגן על התיאוריות המדעיות של רבם כנגד דונש בן לברט. בתו נישאה למשורר יצחק אבן כלפון, ולבסוף התגרשה ממנו.
תשובות תלמידי מנחם עריכה
יצירתו הגדולה של יצחק בן קפרון, היחידה הידועה כיום, הוא הספר השנוי במחלוקת נגד דונש בן לברט. לאחר שפרסם מנחם בן סרוק את ה"מחברת" שלו, הגיב דונש בן לברט בפרסום 180 השגות על החיבור, שבהן חלק על שיטתו הדקדוקית, האשים אותו בחטא נגד הדקדוק שלימד רב סעדיה גאון, וכן בהפצת רעיונות קראיים. בעקבות ניצחונו של דונש, מנחם גורש מביתו של פטרונו רבי חסדאי אבן שפרוט, ומת זמן קצר לאחר מכן, לפני שהגיב לדונש.
שלושת תלמידיו של מנחם כתבו ספר תגובה. יצחק בן קפרון היה הכותב הראשי של הספר. הספר מכיל הפרכה של 50 מטענותיו של דונש. תלמידיו של מנחם מאשימים אותו עוד בכך שהכניס השפעות זרות לעברית מקראית המעוותות אותה, והתאמתה לדקדוק הערבי. עם זאת, החיבור שהם עצמם כתבו נכתב בסגנון פרוזאי למחצה.
יהודי בן ששת (צר'), תלמידו של דונש, כתב תגובה תוקפנית לחיבור זה, והזכיר את מחבריו בשמם, ביניהם בן קפרון. יהודי הדביק לתלמידי מנחם כינויי גנאי, את יצחק בן קפרון הוא כינה גדי, עז, תיש ושעיר, כפירוש המלה 'קפרון' בלטינית. רבי משה אבן עזרא מדבר גם הוא על יצחק בן קפרון מסוים, שהוא ללא ספק זהה לבן קפרון של יהודי בן ששת.
הספר השנוי במחלוקת של תלמידי מנחם התפרסם עם תגובתו של יהודי בן ששת (והמכתב ששלח מנחם לחסדאי בן שפרוט, שערך לראשונה שמואל דוד לוצאטו ב"בית העוזר" על ידי זלמן שטרן בשם "ספר תשובות תלמידי מנחם ותלמידי דונש"[1]. מהדורה נוספת הוכנה על ידי ס' בנבנטה רובלס[2].
קישורים חיצוניים עריכה
- לוי גינצבורג, וילהלם באכר, "בן קפרון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מלחמת השורשים, ד"ר ארי גייגר, הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ספר תשובות תלמידי מנחם ותלמיד דונש, הספרייה הלאומית.
- כתבי יצחק בן קפרון בפרויקט בן-יהודה
יצחק אבן קפרון (המאה ה-10), דף שער בספרייה הלאומית
