יצחק בצלאל

עורך ספרותי וחוקר של יהדות המזרח ומראשי יד בן צבי

יצחק בצלאל (8 באוגוסט 1931 - 6 בדצמבר 2018) היה עורך ספרותי וחוקר של יהדות המזרח ומראשי יד בן צבי.

יצחק בצלאל
תמונה של יצחק בצלאל בביתו
תמונה של יצחק בצלאל בביתו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 8 באוגוסט 1931
הראת, אפגניסטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 2018 (בגיל 87)
חדרה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים (2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ערך את מוסף הספרות והתרבות "משא" של העיתון "דבר" (1970–1977). שימש כיועץ לטלוויזיה הלימודית (1977–1979). ייסד את כתב העת "פעמים" בשנת 1979 וערך אותו בפועל עד שנת 1994.

ביוגרפיה

עריכה

בצלאל נולד באפגניסטן ב-8 באוגוסט בשנת 1931 (תרצ"א) ועלה לארץ ישראל בגיל שלוש עם משפחתו. המשפחה התיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, בה השלים את לימודיו היסודיים. בצלאל יצא בשאלה בגיל 17, סיים את התיכון בגימנסיה "הרצליה" והתגייס לחיל קרבי בצבא. לאחר פרוץ מלחמת העצמאות במהלך שירותו בצה"ל נפצע במהלך קרב בקיבוץ מנרה והוכר כנכה צה"ל. לאחר שחרורו מהצבא הפך לחבר הקיבוץ. כפעיל בתנועת "המחנות העולים", נשלח כמדריך מטעמה לכמה ערים, וכן שימש כעורך של ביטאונה "במבחן".

את לימודי התואר הראשון עשה באוניברסיטה העברית, בחוגים לתולדות עם ישראל וסוציולוגיה, והשלים תואר שני ושלישי בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. בשנות ה-60 היה מהעיתונאים הישראלים הראשונים שנסעו לאפריקה וסיקרו את שחרורן של ארצות רבות ביבשת מעול האימפריאליזם המערבי. מאמריו פורסמו ב"למרחב" וב"דבר". כעורך המוסף הספרותי "למרחב" גילה וטיפח יוצרים צעירים וחדשים, ביניהם ז'קלין כהנוב, דן שביט, מנחם בן ונסים קלדרון.פרסם רשימות ביקורת תחת הפסבדונים - יצחק בן.

מחקריו ופועלו

עריכה

בצלאל היה עורכו של המוסף הספרותי משא ובשנת 1979 ייסד את הרבעון "פעמים" לחקר יהדות המזרח וערך אותו במשך 15 שנה. במהלך חייו פרסם למעלה מאלף מאמרים (שחלקם התפרסמו ב"פעמים") שעסקו בתולדות יהודי ספרד והמזרח ובתרבותם.

ספרו הראשון היה אסופת ראיונות שערך בשנות ה-60 עם סופרים ותיקים (חיים הזז, ש"י עגנון) לצד יוצרים צעירים ומתחילים (עמוס עוז, א.ב. יהושע) שבצלאל ראה בהם הבטחה גדולה לעתיד.

בספרו "לבדם במבצר הקץ" תיאר את סופה של יהדות עיראק בסוף שנות ה-60 על רקע הרדיפות שחוו דרך קורותיה של אודיל דלאל שבעלה נלקח לכלא ב-1969 ונרצח על ידי השלטונות. דלאל עצמה ברחה מעיראק כעבור שנה ועלתה לישראל.

ספרו "נולדתם ציונים" שיצא בשנת 2008 הוא פרי מחקריו במשך השנים ובו הוא טוען כי בניגוד לתפישה המקובלת לספרדים בארץ ישראל העות'מאנית הייתה תרומה משמעותית לציונות החדשה ולתחיית השפה העברית. מסקנתו של ד"ר בצלאל הייתה שיש להרחיב את ההגדרה המקובלת לציונות ולהכליל בה גם תפישות מסורתיות המתייחסות אל הלאומיות שלא מן ההיבט המודרני. לדבריו, "הציונות היא בוודאי גם תנועה פוליטית, אבל לא רק. הציונות היא התנועה להחזרת העם היהודי לציון. בוודאי שלא אכלול בה את כל היהודים שעלו בתקופות העתיקות לארץ כדי ללמוד תורה ולהיקבר בה, אבל אני כן רואה את כל מי שפעל להקמת יישוב יהודי תוסס בארץ כציוני, גם אם לא דיבר על מדינה". שם הספר לקוח מדבריו של נחום סוקולוב: "אנחנו נעשינו ציונים, אתם נולדתם ציונים".

בין יתר פעילויותיו בשנותיו האחרונות ניהל חוגי בית ספרותיים, בהם אירח סופרים ומשוררים לשיחות על יצירתם.

הוא נפטר בביתו שבחדרה ב-6 בדצמבר 2018 והוא בן 87. ספרייתו נתרמה למדרשת השילוב נטור שבדרום רמת הגולן.

פרסים והוקרה

עריכה

ספריו

עריכה
  • הכל כתוב בספר (שיחות עם סופרים בישראל כיום), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1969
  • לבדם במבצר הקץ: כך נעלמה יהדות עיראק, ספרית מעריב, 1976[2]
  • הביבליוגרפיה המוערת של ספרות יהדות ספרד בכל השפות, אוניברסיטת תל אביב, 2002
  • נולדתם ציונים: הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות'מאנית, הוצאת יד בן צבי, 2008[3]
  • בארץ האבות של הטליבאן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2016[4]
  • פגישה עם המזרח: יצחק בן־צבי ויהדות המזרח, הוצאת כרמל, 2017[5]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה