יצחק מנחם נחום טברסקי
רבי יצחק מנחם נחום טברסקי (ה'תרמ"ח, 1888 - ה'תש"ב, 1942) היה אדמו"ר בדור השלישי בשושלת שפיקוב ורבה של רווה-רוסקה. נספה בשואה.
קורות חייועריכה
נולד בעיירה שפיקוב שבפלך פודוליה לרבי מרדכי, האדמו"ר משפיקוב (ענף מחסידות סקווירא) וחוה בת רבי יוחנן מרחמסטריווקא. היו לו ארבע אחיות מבוגרות ממנו ואח צעיר.
טברסקי הושפע מאחיותיו, שנמשכו להשכלה. בשנת 1910, כשעמד להתחתן עם שֶבֶע, בתו של רבי ישכר דוב רוקח מבֶּלז, שלח מכתב לסופר היידיש יעקב דינזון, ובו תיאר בכישרון ספרותי את עולמו "הפעוט והמכוער", את שנאתו לחסידות ולחסידים ואת כמיהתו לחיי חופש ללא המחנק של החצר החסידית. במיוחד הביע חשש מהגורל הצפוי לו בחצר בלז הידועה כקנאית ושמרנית.[1] בהמשך אותה שנה נישא והתגורר ליד חמיו בבלז.
בשנת 1914 (ה'תרע"ד) בא לשפיקוב לבקר אצל אביו החולה, ומשנפטר האב בפסח אותה שנה התמנה לאדמו"ר במקומו, לצד גיסו רבי שלום יוסף פרידמן. הוא נשאר בשפיקוב, בנפרד ממשפחתו שנותרה בבלז. במלחמת העולם הראשונה עבר תלאות רבות עם אמו ואחיותיו. רק ב-1918 שב והתאחד עם אשתו וילדיו בהונגריה, לשם גלה האדמו"ר מבלז. בשנת 1922 חזרה המשפחה לגליציה, לעיירה אולשיצה, ובשנת 1925 חזרו לבלז. חמיו, האדמו"ר מבעלז חיבבו וסמך על פסקיו ואף הסמיכו לייצג את בית בלז בוועדי הרבנים הכלל ארציים בפולין. בשנת 1926 (ה'תרפ"ו) מינהו חמיו לכהן כרבה של ראווה רוסקה, כ-35 ק"מ מבלז, שבה התגוררו חסידי בלז רבים. אף שחמיו נמנה עם המתנגדים לציונות, רכש הרב טברסקי את השקל הציוני.[2]
במלחמת העולם השנייה דחה את האפשרות שהוצעה לו להימלט, ובחר להישאר עם בני עדתו. כשהגיעו חיילי גרמניה הנאצית לגליציה, בקיץ 1941, הם התעללו בו. נספה בבלז'ץ בשנת ה'תש"ב (1942).
לקריאה נוספתעריכה
- הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה, חלק רביעי, "המכון לחקר בעיות היהדות החרדית", ניו יורק תשכ"א, ערכו בעמ' 132–136
- מאיר וונדר, מאורי גליציה : אנציקלופדיה לחכמי גליציה, המכון להנצחת יהדות גליציה, תשל"ח-תשס"ה, כרך ג', עמ' 14–16
- דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, 2006, פרק שביעי: 'וידוי נשמתי הנענה': עולמו של ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב, עמ' 317–348