ישכר בער לייפר (נדבורנה)
רבי ישכר בער לייפר (ה'תק"נ – ג' באלול ה'תר"ח, 1789-1848) היה האדמו"ר הראשון בשושלת נדבורנה.
| לידה | ה'תק"נ | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1848 (בגיל 58 בערך) ג' באלול ה'תר"ח | ||||
| מקום קבורה | נדבורנה | ||||
| רבותיו | רבי מאיר מפרמישלאן, רבי יצחק מראדוויל | ||||
| חיבוריו | סתרי תורה | ||||
| בת זוג | רחל בת ר' אברהם בלוך שו"ב בנדבורנה | ||||
| אב | רבי יצחק מקאליש | ||||
| אם | הרבנית פייגא | ||||
| צאצאים | רבי אהרן אריה לייב, רבי מרדכי לייפר ורבי יוסף | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
נולד לרבי יצחק מקאליש, בן רבי ארון לייב מפרמישלאן, בנו של רבי מאיר 'הגדול' מפרמישלאן. גדל אצל סבו רבי אהרן לייב שהתבטא עליו שהוא "בוער ככבשן לעבודת ה'"[1].
נשא בזווג ראשון את בת רבי אהרן מברוצ'וב, ובזווג שני נישא לרחל בתו של רבי אברהם לייב בלוך מנדבורנה[2].
הוא הראשון במשפחת אדמו"רי פרמישלאן ששם משפחתו היה "לייפר", וממנו ואילך נקראו כך כל צאצאיו, למעט צאצאי רבי מאיר מקרעטשניף. על פי המסורת החסידית[3] הוא כונה לייפר על שם שנהג לרוץ ולמהר לעבודת ה' (לייפר-רץ ביידיש).
רבותיו עריכה
את רוב חכמתו בתורה ובתורת הנסתר למד מרבי יצחק מראדוויל. כמו כן נסע לרבי אורי מסטרליסק.
עם זאת ברח מן השררה, והיה עוזר למלמד דרדקי, עד שהכריחו דודו רבי מאיר מפרמישלאן, להתחיל בהנהגה, ורבים נהרו לחצרו.
תפילתו הייתה מלווה בשאגות אדירות, ובקולות עזים שנשמעו למרחוק, עד מחוץ לעיר[4], כדרכו של רבו מסטרליסק. מדי יום ביומו, כשהיה מגיע לקריאת שמע היה נופל ומתעלף מרוב דבקות, וכך שוכב היה על הארץ אין-אונים זמן רב, ומששבה אליו רוחו שב היה וממשיך[5].
פטירתו עריכה
בשנת תר"ח (1848) פרצה בסביבות נדבורנה מגפת חולירה, והוא נדבק במחלה ונפטר. על פי המסורת בחסידות, במותו כיפר על בני העיר והמגפה נעצרה[6].
בספר "מאמר מרדכי" של בנו רבי מרדכי, מודפסים דברי תורתו של רבי ישכר בער בחלק בשם "סתרי תורה".
צאצאיו עריכה
- ישראל, נפטר בצעירותו[7].
- רבי אהרן אריה לייב כיהן במקומו בנדבורנה.
- רבי מרדכי, כיהן בהתחלה בנדבורנה ובהמשך בקיווישאד, חוסט ובושטינה.
- רבי יוסף מבורשה, סירב לכהן כאדמו"ר, ומצאצאיו יצאה שושלת טמשוואר-אראד.
הערות שוליים עריכה
- ^ ברוח דומה התבטא עליו דודו רבי מאיר מפרמישלאן: "לו הייתה למאיר (רבי מאיר היה רגיל לדבר על עצמו בגוף שלישי) את האש היוקדת בקרבו של רבי בערצ'י היה שורף את כל העולם כולו". רבינו הקדוש מקרעטשניף, פרק א'. בהחסידות מדור לדור של יצחק אלפסי מובאת גרסה שונה במקצת: "באש של רבי בערטשע אפשר לשרוף עולם".
- ^ בנו של רבי חיים גבריאל מחבר הספר "יפה נוף", בן רבי יוסף מהולשיץ מחבר הספר "גנזי יוסף" ותלמידו של המגיד ממזריטש.
- ^ דברי ימי ישכר, רעננה, תשס"ט, עמוד מ', "אודות שם משפחת 'לייפער' מסופר שבעת ההיא הייתה הוראה מטעם השלטונות שכל אחד צריך להיקרא גם בשם משפחה, כשבא ושאלו את רבי מרדכי איזה שם יינתן למשפחתו הרהר ואמר: 'מיר לויפען דאך כסדר אין די הימלען' הרי אנו רצים תדיר לשמים, יהיה שם המשפחה 'לייפער' על שם הריצה". אמנם שם נראה שהראשון שנקרא כך היה בנו רבי מרדכי, אבל הגיוני שהראשון הוא רבי ישכר בער, בהתחשב בכך שאחיו של רבי מרדכי נקראו גם הם בשם זה.
- ^ רבינו הקדוש מקרעטשניף, שם.
- ^ בנו רבי מרדכי מנדבורנה אמר פעם: "כשהיה אבא מארי נצרך להתפנות בשעת תפילתו היה יורד אט אט מדבקותו מסיר את התפילין ויוצא, אולם, האמינו לי, שיהודים רבים מתברכים - שבשעת קריאת שמע יהיה להם דביקות זו".
- ^ בספר "רבינו הקדוש מקרעטשניף" מסופר כך: בעקבות המגפה התקבצו בני העיר, ובאו אל בית הרבי בקול זעקה שיעתיר עליהם להעביר הרעה מעירם. העמיק הרבי במחשבתו ולבסוף קם, צווה לרתום מרכבתו, ויצא אל מחוץ לעיר. במבואות העיר הייתה דרך צרה מאוד, מעבר מרכבה אחת בלבד. צווה רבי ישכר בערצ'ה לעצור מרכבתו לרוחב הדרך, ולא לפנות הדרך לאיש. עשו כדבריו ושורה ארוכה של עגלות אשר הגיעו אל העיר ניצבה וחנתה על אם הדרך. לפתע הגיעה במהירות אדירה כרכרה רתומה לצמד סוסים אבירים, ומשלא הורשתה להיכנס אל העיר ירד הימנה זקן בעל זקן ארוך, וניגש אל רבי בערצ'ה. לאחר דין ודברים קצר חזר הלה אל מרכבתו, שלף ממנה פנקס עב כרס והציגו לפני רבי בערצ'ה. עלעל רבי בערצ'ה מעט בין דפיו, והחזירו לזקן, ומיד חזר העירה. בדרכו חזרה אמר: "ראיתי ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני, ועדיין מדת הדין מתוחה על כ"ד אלף נפשות בישראל, וקבלתי על עצמי להיות כפרתן של ישראל".
- ^ ראה תמונת מצבתו בפורום אידישע וועלט רבי מרדכי לייפער מנאדבורנא זצ"ל - א' סוכות תרנ"ה (ביידיש)