אם למסורת ואם למקרא

אֵם למסורת ואֵם למקרא הן שתי צורות לימוד המופיעות בגמרא ללימוד הההלכה מתוך פסוקי התנ"ך.

אם למסורת היא דרך פרשנית הגורסת שניתן לדרוש את הפסוקים גם על פי מסורת הכתיב, בעוד המחזיקים בשיטת אם למקרא מפרשים ודורשים את הכתוב בהתבסס על מסורת הקריאה בלבד. שאלת אם למסורת או אם למקרא שנויה במחלוקת בין התנאים, ובמקומות שונים מזהה התלמוד מחלוקות הלכתיות שונות ככאלו התלויות בשאלת אם למסורת ואם למקרא.

דוגמאות למחלוקת

דיון ומספר דוגמאות למחלוקת זו מופיעים בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין. התלמוד שם מביא את דברי רב יצחק בר יוסף שמנה חמשה מקורות תנאים בהם מסתמכים התנאים על "יש אם למקרא". בהמשך אותה סוגיה בתלמוד מופיעים מקורות תנאיים נוספים התלויים בדיון זה.

חובת העלייה לרגל של עיוור באחת מעיניו

מצוות העלייה לרגל מופיעה בפסוק בשמות, כ"ג, י"ז: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'"; המילה יֵרָאֶה ניתנת לקריאה בשני אופנים: 'יֵרָאה' דהיינו שעל הזכרים להיראות לפני הקב"ה, או 'יִרְאה', כלומר, שעל הזכרים לראות את השכינה השורה בבית המקדש. לסוברים ש"יש אם למקרא", הרי שאופן הלימוד והדרש הוא לפי איך שנקראת המילה ולא איך שהיא כתובה, דהיינו שהציווי 'יראה'- משמעה חובה להיראות. אך לסוברים ש"יש אם למסורת", מתייחסים אנו לכתיב, ולכן, כוונת המקרא ל"יראה" כוללת את החובה לראות בעיניך. התלמוד מביא את דברי יוחנן בן דהבאי בשם רבי יהודה בן תימא הפוטר עיוור באחת מעיניו ממצוות עלייה לרגל משום שאינו יכול לראות בשתי עיניו, ולא מתקיים בו "כדרך שבא לראות כך בא ליראות".

ההכרעה להלכה

הראב"ן כתב, שכיון שהתלמוד הביא סדרה של חמשה תנאים הסוברים שיש אם למקרא, חל כאן הכלל ההלכתי שאין הלכה כשיטה, ומכאן שלהלכה יש אם למסורת.

לקריאה נוספת

• יוסף עופר, המסורה למקרא ודרכיה — פרקי מבוא, הוצאת מאגנס, 2022
• שלמה נאה, אין אם למסורת או: האם דרשו התנאים את כתיב התורה שלא כקריאתו המקובלת?, תרביץ, ס"א (ג–ד), עמ' 401–448, באתר JSTOR

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.