פתיחת התפריט הראשי

"כבשי הנגב" (1963) הוא פסל ברונזה של הפסל הישראלי יצחק דנציגר. עותקי הפסל מצויים באוספים שונים כגון אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות ואוסף הפניקס חברה לביטוח.

כבשי הנגב
Sheep Danziger002.jpg
פַּסל יצחק דנציגר
תאריך יצירה 1963
טכניקה וחומרים ברונזה
ממדים בס"מ 212.2 רוחב × 83 גובה × 80.8 עומק
מיקום מוזיאון תל אביב לאמנות
תל אביב-יפו שבישראל

הפסל מהווה חלק מקבוצת פסלים בנושא ובשם זה אשר את הראשון שבהם יצר דנציגר בשנת 1955. רעיון היצירה המקורי נבע מהזמנה ליצירת עבודה פיסולית שהציע האדריכל אברהם יסקי. דנציגר ייעד את הפסל להצבה בחצר "בניין קפלן" שבקריית האוניברסיטה העברית בגבעת רם. אולם ההזמנה וההצבה לא יצאו אל הפועל.[1] בשנת 1956 הוצג הפסל בתערוכה של קבוצת "אופקים חדשים". בין השנים 19631965 יצר דנציגר קבוצה נוספת של פסלי כבשים שפסל זה הוא אחד מהם.

הפסל מציג שני כבשים, בגובה של כ-70 ס"מ, העשויות יציקת ברונזה. הכבשים מוצבות זו לצד זו ורגליהן עשויות מצינורות - כמו היו רגלי אוהל. גופן של הכבשים מדמה את הטופוגרפיה של הנוף המדברי שבתוכו הן חיות, ומלא בפרטים הלקוחים מהנוף המדברי - ואדיות, ערוצים ועוד. "מצאתי", כותב דנציגר על הכבשים, "שיש דמיון צורני בין כבשים, מבנים למגורים וצורות בנוף. הכבש דומה לאוהל בדווי. רגליו הן כמוטות האוהל. [...] הכבשים שפיסלתי נראים כמכתשים ותעלות וגבעות."[2] ראשה של אחת מן הכבשים מופנה כלפי מטה, בעוד ראש הכבש השני, הנדמה מעט ככף יד, מופנה קדימה אל האופק. מרדכי עומר תיאר את פסל הכבשים כנמצא על הגבול בין "פסל כאובייקט" לבין "פסל כעבודה סביבתית".[3]

הרעיון ליצירת פסלי הכבשים נבע מהתעניינותו של דנציגר בתרבות הערבית והבדווית בישראל. בראיון לאמנון ברזל תיאר דנציגר את הקשר שלו למוטיב הכבשים באמנות הישראלית - "במערת גדעון שבמעיין חרוד תכננתי בניית אוהל המרכז את חגיגות הגז, וכותרתו צורת ראש איל. לכל הדברים יש תמיד מקור אישי, זכרונות. בירושלים גרנו ליד שער הפרחים, שם היה בית-החולים של אבי. כילד, אינני זוכר כל איבה עם הערבים. בימי שישי היה ליד שער הפרחים שוק של כבשים. ים של כבשים עם סימנים על גבם. הצייר לודוויג בלום היה בא למרפסת שלנו לצייר את השער ואת הכבשים".[4]

אחד העותקים של הפסל נרכש בשנת 1993 עבור מוזיאון תל אביב לאמנות והוצג בו מפעם לפעם. במשך תקופה ארוכה הוא היה מוצב בגן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר במוזיאון. בשנת 2011 הוצג הפסל במסגרת התערוכה "המוזיאון מציג את עצמו" במוזיאון. עותק אחר של הפסל, שניתן בהשאלה על ידי חברת הפניקס, הוצב בתצוגת של מוזיאון ישראל באותה שנה.

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עומר, מרדכי, יצחק דנציגר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1981, עמ' 15.
  2. ^ ברזל, אמנון, "הנוף כיצירת אמנות" (ראיון עם יצחק דנציגר), הארץ, 22.7.1977.
  3. ^ ראו: עומר, מרדכי (עורך), המוזיאון מציג את עצמו, אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו, 2011, עמ' 53.
  4. ^ ברזל, אמנון, "הנוף כיצירת אמנות" (ראיון עם יצחק דנציגר), הארץ, 22.7.1977.