כינוי גוף

כינויי הגוף (באנגלית Pronoun) הם תת־קבוצה של שמות עצם, המשמשים תחליף לשם עצם ממשי.
רוב השפות משתמשות בכינויי גוף בעיקר כדי להתייחס לאובייקט שהוזכר קודם לכן (כינוי גוף אנאפורי). למשל: ראיתי אתמול את דני. הוא לבש חולצה בהירה.
כינויי הגוף יכולים להופיע גם ככינויים חבורים, המוטמעים בתוך רכיב אחר.

כינויי הגוף בעבריתעריכה

אלה הם כינויי הגוף הפרודים בעברית:

גוף יחיד יחידה זוגי (זכר) זוגי (נקבה) רבים רבות
ראשון אני אני שנינו שתינו אנחנו אנחנו
שני אתה את שניכם שתיכן אתם אתן
שלישי זה זאת אלה אלו
הוא היא שניהם שתיהן הם הן

במקרא ובמשנה גוף שלישי הראשון משמש לאובייקט נוכח שניתן להצביע עליו והשני לאובייקט מופשט או נסתר שאי אפשר לראותו.

  • הערה — לכינויים בגוף ראשון יש שמות נרדפים: אני = אנוכי / אנחנו = אנו. השימוש ב'אנוכי' ו'אנו' אינו נפוץ בימינו, ואף במקרא הם הנפוצים פחות. במשנה הצורות הנפוצות הן 'אני' ו'אנו'. במקרא מופיעה גם הצורה 'נחנו' לציון גוף ראשון רבים, אך זו אינה נחשבת תקנית בימינו.

הבדלים בין כינויי הגוף בשפות שונותעריכה

  • בשפות הודו־אירופיות רבות, כגון אנגלית, רוסית, גרמנית ועוד, קיימים שלושה מינים דקדוקיים: זכר, נקבה ונייטרלי, ובהתאם קיימים שלושה כינויי גוף בגוף שלישי יחיד (לדוגמה באנגלית: he, she, it ; בגרמנית: er, sie, es).
  • בשפות הגרמאניות והרומאניות, ההבדל בין זכר לנקבה קיים רק בגוף שלישי. בשפות גרמאניות ההבדל קיים בגוף שלישי יחיד בלבד — he ו־she באנגלית ביחיד/יחידה, לעומת they בלבד ברבים. er ו־sie בגרמנית ביחיד/יחידה, לעומת sie בלבד ברבים. ברוב השפות הרומאניות עדיין חל הבדל גם בגוף שלישי רבים — לדוגמה, בצרפתית הם/הן = ils/elles, ובספרדית ellos/ellas. באיטלקית התפתחה בעשורים האחרונים מגמה, שבה החליפו יחסות המושא של הגוף השלישי את כינויי הגוף המקובלים. כך למשל הפך egli (הוא) ל־lui, שהוראתו במקור דומה ל־him/his באנגלית. בעקבות מגמה זו אבד באיטלקית ההבדל בין זכר לנקבה בגוף שלישי רבים/רבות. קודם למגמה היו אומרים essi בגוף שלישי רבים ו־esse בגוף שלישי רבות — ואילו כיום יחסת המושא loro משמשת גם בתפקיד כינוי הגוף כנושא, ופונה לזכרים ולנקבות כאחד.
  • בשפות רבות מקובל להשתמש בגוף חליפי לפנייה מכובדת, במקום פנייה רגילה בגוף שני יחיד או רבים. בעברית נהוג להשתמש בכינוי כמו "כבודו" או "אדוני", ולהטות את המשפט בגוף שלישי יחיד, לדוגמה: "האם כבודו סיים?" (במקום "האם סיימת?"). עיקרון דומה קיים, למשל, בפנייה לבני מלוכה באנגלית, וכן בפנייה מכובדת בספרדית, שבה משתמשים בכינויים "usted/ustedes" ומטים את המשפט בגוף שלישי יחיד/רבים, בהתאמה. ברוב המדינות דוברות הספרדית, פרט לספרד, מטים את המשפט בגוף שלישי רבים גם בפנייה "רגילה" או חברית, והגוף השני ברבים (vosotros) יצא למעשה מכלל שימוש. בגרמנית הפנייה המכובדת היא Sie, ומקורה למעשה בגוף שלישי ברבים — היא מחליפה את הגוף השני הן ביחיד (du) הן ברבים (ihr). ברוסית ובצרפתית, פנייה מכובדת לגוף שני יחיד זהה לגוף שני רבים (Вы/ты או vous/tu) ; לפני עשורים אחדים הקפידו לפנות בצרפתית בגוף שני יחיד רק לחבר קרוב, לקרוב משפחה או לילדים. כיום דוברי צרפתית צעירים מעדיפים יותר ויותר את השימוש ב־tu, בעיקר כשבן השיח הוא בן גילם, או צעיר יותר. הפנייה ב־vous לרבים מקובלת הן כפנייה מכובדת הן כפנייה "רגילה" לחברים ולקרובים. באנגלית המודרנית המוקדמת חל בעבר מצב זהה לזה שבצרפתית וברוסית (גוף שני יחיד היה thou, וגוף שני רבים היה ye), אך בעקבות השימוש הנפוץ ב־you (שהיה במקור יחסת המושא של ye, כפי ש־me הוא יחסת המושא של I), התמזגו כינויי הגוף השני, וכיום כינוי הגוף השני הוא you הן ליחיד הן לרבים.
  • בעברית קיימים שמות גוף הכוללים מספרים בגוף ראשון, שני ושלישי: שנינו, שתינו, שניכם, שתיכן, שניהם, שתיהן; שלושתנו, שלושתכם, שלושתכן, שלושתם, שלושתן; וכן הלאה. אף שהמספר הזוגי השתמר בעברית בכמה שמות עצם (לרוב בעלי הסיומת ַיִם, כמו גרביים, נעליים, אוזניים), אין בה כינוי גוף מיוחד לזוגי.
  • בערבית ספרותית יש גופים ייחודיים לזוג. היינו בגוף שני לצד אתה, את, אתם ואתן, יש גם גופים בשביל "שניכם" ו"שתיכן". בדומה, קיימים גם גופים בשביל "שניהם" ו"שתיהן"[דרושה הבהרה], אם כי השימוש בהם אינו נפוץ. גופים זוגיים קיימים גם בחלק משפות סקנדינביה.
  • בשפות הודו-אירופיות רבות, קיים גם גוף סתמי רשמי - לאמירה שאינה פונה בהכרח למישהו או משהו ספציפי; הדבר דומה להשמטת הגוף במשפטים עבריים מוכללים, כמו - "במקלחת צריך להסתבן" - או "אחרי המקלחת מתנגבים". שלא כבעברית, בשפות ההודו-אירופיות - הגוף הסתמי מוטה כרגיל לפי ההטיות של גוף שלישי יחיד. בגרמנית למשל, כינוי הגוף הסתמי הוא Man; המקבילה האנגלית (במיוחד במשלב גבוה) היא: one, כגון במשפט: when one's life is in danger - one tries to save oneself. אטימולוגית, המקור של one האנגלית בשימוש סתמי זה, הוא המקבילה הצרפתית on (אם כי, לצד השימוש הסתמי המקורי בכינוי גוף זה בצרפתית, הוא לאחרונה הולך ותופס יותר ויותר בשפה המדוברת - ואף הכתובה - את מקומו של הגוף הראשון ברבים: nous; כך יוצא, שמשפט כמו « on paie ici » - דהיינו "כאן משלמים" - בשימוש סתמי, יכול להתפרש גם כ"אנחנו משלמים כאן" - שהוראתו במקור היא  « nous payons ici »).
  • ישנן שפות פולינזיות, שבהן יש שני סוגים של גוף ראשון רבים; יש "אנחנו, כולל אותך" ויש "אנחנו, לא כולל אותך". היינו המשפט "אנחנו הולכים לאכול" יכול להיאמר בגוף שיבהיר לשומע שהוא מוזמן לארוחה, או בגוף שיבהיר לו כי הוא אינו מוזמן אליה. במקרים נדירים, אבחנה מקבילה (ביחס לכינוי החבור) יכולה להתבצע דקדוקית גם בעברית מקראית[1].
  • בשפות רבות שיש בהן יחסות, או שהיו להן יחסות בעבר (כגון אנגלית והשפות הרומאניות), כינוי הגוף משתנה כאשר הוא ממלא את תפקיד הנושא, המושא או בעל הקניין (לדוגמה, גוף ראשון יחיד באנגלית: I, me, my בהתאמה).

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כינוי גוף בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ למשל בהקשר של הכינוי החבור של מילת היחס "בין": המילה "בינינו" כוללת - בעברית מקראית - רק אותנו אך לא אותך/אתכם, בעוד שעל מנת שהיא תכלול גם אותך/אתכם - משתמשת העברית המקראית במילה "בינותינו": "תהי נא אָלָה [=שבועה] בינותינו - בינינו ובינך" (בספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק כ"ח), "ויענו בני ראובן ובני גד...נעשה נא לנו לבנות את המזבח...כי עד הוא בינינו וביניכם...ראו את תבנית מזבח ה'...כי עד הוא בינינו וביניכם...ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינותינו (ספר יהושע, פרק כ"ב). למעשה, זו תופעה עקבית במקרא, כפי שמוכח מעוד מופעים אופייניים של מילים אלה (למשל: בספר יהושע, פרק כ"ב, פסוק כ"ה; לעומת: ספר שופטים, פרק י"א, פסוק י')