ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

ספר שופטים

שמשון משסע את האריה, תחריט גרמני, 1467
תקופת התרחשות	תקופת השופטים
מספר פרקים	21
מספר פסוקים	618
סדרת ספרים	נביאים
הספר הקודם	ספר יהושע
הספר הבא	ספר שמואל
דמויות מרכזיות	אהוד בן גרא, דבורה הנביאה, ברק בן אבינעם, יעל אשת חבר הקיני, סיסרא, גדעון, יפתח הגלעדי, בת יפתח, שמשון
יצירות נגזרות	שמשון ודלילה, דבורה ויעל (אופרה), יעל וסיסרא (סרט), יעל וסיסרא, ניקור עיני שמשון, דלילה בוגדת בשמשון

שם הספר

ראו גם – שופט (תואר)

שם הספר, שופטים, עתיק, ונמצא כבר בברייתא במסכת בבא בתרא, בה מנויים ומסודרים ספרי התנ"ך. השם נובע מהשופטים – מנהיגי העם בעת ההיא, עליהם נסב חלקו העיקרי של ספר שופטים. בשם זה נקרא הספר גם בתרגום השבעים ובשאר תרגומי המקרא.

השם שופט, במובנו הרחב, מבטא לא רק את הדנים בין אנשים בעסקי ממונות, אלא גם מושלים ומצביאים, ההולכים בראש צבא עמם כדי להושיעו ולשפוט בינו לבין אויבו. שימוש כזה נמצא במספר מקומות במקרא, למשל בספר שופטים, פרק ג', פסוקים ט'–י': ”וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה.”. גם תרגום יונתן מתרגם את המילה "שופטים" כ"נגידין", כלומר מנהיגים. הפשיטתא מתרגם את שם הספר כ"ספר פרוקי" – ספר מושיעים. שימוש דומה בביטוי "שופט", אפשר לראות גם בשפה פונית, האחות לעברית, בה נקראו המושלים בקרתחדשת וצפון אפריקה "שפט" (ובלטינית: Suffet או Suffete).

תוכן

את ספר שופטים ניתן לחלק על פי תוכנו לשלושה חלקים עיקריים.

חלק ראשון, המסתיים בפרק ב' פסוק ה', עוסק בנושא התנחלות בני ישראל בארץ, כהמשך למסופר בספר יהושע. הכתוב מתאר את כיבוש נחלות יהודה ושמעון על ידי שני השבטים ואת חלוקת האדמות. בהנגדה לסיפור זה, מופיע פירוט של שבטים שלא סיימו ליישב את שטחי ארצם ולגרש מהם את השבטים הכנעניים, תושביה הקודמים של הארץ. בסופו של החלק, מופיע קטע תוכחה על ההזנחה של כיבוש הארץ, הנאמר על ידי מלאך ה', העולה אל העם מן הגלגל אל הבוכים.

בחלק השני, המסתיים בפרק ט"ז, מתוארת בצורה כרונולוגית ומסודרת תקופת השופטים. מובאים בה מעשיהם של השופטים – עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, גדעון, אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי, אבצן מבית לחם, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני ושמשון. בראש חלק זה מופיעה סקירה קצרה על הדפוס ההיסטורי המרכזי של התקופה: עם ישראל עובד עבודה זרה, זעם ה' על עמו ושעבודם בידי עמים זרים, שוב העם אל ה', שליחת שופט ביד ה' שמושיע את העם, וחוזר חלילה.

החלק השלישי, הכולל את הפרקים י"ז–כ"א, כולל שני סיפורים מתחילת תקופת השופטים המשקפים את מצבו הרוחני של העם בתקופה זו, שבה "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א, כה). הסיפור הראשון, סיפור פסל מיכה, הוא מעשה של גזל ועבודה זרה, השם ללעג את עובדי העבודה הזרה, ההופכים כסף גנוב לאל, תוך כדי הונאה נוספת, ולבסוף האל עצמו נגנב מהם בכוח הזרוע. הסיפור השני, מעשה פילגש בגבעה, הוא תיאור של ירידה מוסרית, שראשיתה בגילוי עריות וברצח, וסיומה במלחמת אחים, ובהיכחדו כמעט של שבט מישראל. שני סיפורים אלו, מצורפים לספר כנספח, בהקשר לתקופה ולנסיבות.

רקע

עם תחילת תקופת השופטים, מעט לאחר תום תקופת הכיבוש וההתנחלות, החלו תהליכים שונים שגרמו לשינויים אזוריים. שארית הכנעני יושב הארץ החלה מתחזקת בעמקים ודוחקת את בני ישראל לכיוון הר אפרים – אזור שלא נתיישב בתקופה הקודמת. אף־על־פי שהיישוב בהר אפרים ובהרי הצפון התחזק, נותרו שבטים רבים כשהם יושבים בעמקים, לעיתים כמעט מעורבים עם תושבי הארץ הכנענים. הקשיים אותם עבר כל שבט לבדו – בין אם בבעיות של הקמת יישובים חדשים או בבעיות ביטחון – גרמו להפחתת הקשר בין השבטים, דבר שמנע התארגנות לפעולות מתואמות ואף הפחית את הסולידריות בין השבטים, כפי שהתגלה למשל במלחמת סיסרא. באזורים מסוימים נוצרה מתיחות בין ישראל לכנעני, ואילו באזורים אחרים נוצרה התקרבות מסוימת שכללה דו קיום ולימוד מערכיהם ותרבותם של העמים השכנים. חולשה זו של עם ישראל ככלל, הביאה את העמים שממזרח לישראל כעמון, עמלק ומדין לבוא לארץ ישראל לשם ביזה ומלחמה.

בשלב מאוחר יותר, נכנסו לארץ הפלשתים – לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים שבאו מכיוון הים, לחצו את שבטי ישראל והדפום הרחק משפלת יהודה אל ההר. לעומת הכנעני שהובס פעם אחת ולא חזר יותר, ולעומת עמי המזרח שהיו באים רק לעיתים, היוו הפלשתים איום קבוע על העם, והם הפכו לגורם הצבאי המשמעותי ביותר במאות השנים הבאות. למעשה, עד ימי דוד לא ירד עולם של הפלשתים מצוואר בני ישראל. כנראה, היה האיום הפלישתי אחד הגורמים העיקריים לבקשת העם למנות להם מלך – ובכך גם לבוא תקופת השופטים אל קיצה.

יעל מראה לברק את גופתו של סיסרא

"שופטים מושיעים" ו"שופטים קטנים"

חוקרי המקרא נוהגים לסווג בין השופטים לפי היקף סיפורם:

"השופטים הגדולים" הם המושיעים, אנשי החיל שהצילו את עמם מהאויבים: עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, דבורה, גדעון, יפתח הגלעדי, שמשון, ועל פעולותיהם מסופר בהרחבה. תקופות השלום שבאו בעקבות מעשי ישועתם הן במספרים נוסחאיים של דור (40 שנה), חצי דור (20 שנה) או שני דורות (80 שנה).

"שופטים קטנים" (או שופטים רצופים). מכונים השופטים שיש לגביהם הערה ביוגרפית קצרה בלבד (משך כהונתם, משפחתם ומקום קבורתם), ללא סיפור מעשי הישועה שעשו: תולע בן פואה (שופטים י' 1–2), יאיר הגלעדי (י' 3–5), איבצן מבית לחם (י"ב 8–10), אילון הזבולוני (י"ב 11–12), עבדון בן הלל הפִּרְעתוני (י"ב 13–15).

לא ברור אם שמגר בן ענת, ברק בן אבינועם, ואבימלך בן גדעון נחשבו גם כן לשופטים.

חיבורו של הספר

חיבורו של הספר לפי המסורת

בספר שופטים נמצאים כמה מוטיבים עתיקים בתולדות עם ישראל. השאלה אותה שואל העם הוא ”וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת” (פרק ו', פסוק י"ג), שייכת לתקופה בה עוד לא ידע העם סבל רב, והיא סמוכה ככל הנראה לתקופת ההתנחלות והניצחונות על עמי הארץ. גם השאלה המופיעה בספר מספר פעמים האם זקוק העם למלך או שלטון קבוע אחר, עדיין לא באה על פתרונה כמו בתחילת ספר שמואל. עם זאת, מהפסוק החוזר על עצמו בחלקו השלישי של הספר ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה” נראה כי המחבר היה כבר בתקופה בה היה מלך, ככל הנראה בתקופתם של שאול, דוד או שלמה – מלכים שסביר שכותב הספר יהיה מרוצה משלטונם.

לפי חז"ל, ”...שמואל כתב ספרו ושופטים ורות...”, נכתב ספר שופטים על ידי שמואל הנביא, חותמה של תקופה זו. לדעתם של פרשנים חדשים, כוונת חז"ל בעניין זה כי הספר נכתב על ידי שמואל ותלמידיו, ולאו דווקא על ידי איש אחד.

חיבורו של הספר לפי המחקר

ספר שופטים נחקר רבות בביקורת המקרא, בין הבולטים בחוקרי הספר ניתן למנות את הפרופסור יחזקאל קויפמן בספרו "ספר שופטים".
רבים מהחוקרים ניסו להתחקות אחר מועד ונסיבות חיבורו של ספר שופטים כמקובל בענף של חקר המקרא המכונה הביקורת הגבוהה. בניגוד לספרים אחרים בתנ"ך, דווקא לגבי ספר שופטים קיימת הסכמה רחבה בקרב חוקרים רבים בדבר אופן חיבור הספר והתהוותו. ניתן להצביע על שלוש גישות עיקריות במחקר בדבר הנסיבות לחיבורו:

1. בעלי הגישה המקדימה את מועד החיבור מצביעים על ראשית תקופת המלוכה בישראל כזמן חיבור הספר. לדידם, בעת ראשית המלוכה בישראל נוצר שבר כתוצאה מהתפרקות החברה השבטית, נוצר על כן צורך להגיב (להצדיק או לשלול) את כינונו של מוסד המלוכה, ולכן, חובר הסבר היסטורי בדמות תיאור התקופה שלפני המלוכה.
2. הגישה המעט יותר מאחרת, מייחסת את הטריגר לחיבור הספר לחורבן שומרון. לשיטתם, חורבנה של הממלכה החזקה מבחינה צבאית גרר תדהמה בממלכת יהודה, ומשכיליה הגיבו לעניין בחיפוש אחר חטאים קדומים של תושבי ממלכת ישראל. כחלק מהפקת לקחים זו, בוצעה הרפורמה של חזקיהו מלך יהודה בפולחן.
3. הגישה המאחרת ביותר, מייחסת את חיבור עיקר הספר לרפורמה הדיאטרונומיסטית של יאשיהו. הללו מצביעים על הדמיון בין ספר שופטים לספר דברים, בעיקר במונחי שכר ועונש. את מיעוט הספר הללו מייחסים לתקופה מאוחרת יותר.

כבשאר המקרים, ישנם גם חוקרים אחרים בעלי תפישות אחרות, אך יחסית מדובר בהסכמה מחקרית יוצאת דופן בענף זה.

פערי תפישה בתוך ספר שופטים בראי המחקר

1. לדעת חלק מהחוקרים היחס למלוכה בספר הוא אמביוולנטי: מחד סירובו הנוקב של גדעון לשלטון בהורשה שושלתית וגינויו כחטא דתי (”לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם”) ומאידך הכותרת המסבירה כי: ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה”. היו שפירשו את שתי השקפות, נגד ובעד המלוכה, כמייצגות שתי אסכולות שונות של מחברים. יש המפרשים את האמביוולנטיות לכאורה בשאלת המנהיגות, כגישה אחת, המציגה מעבר הדרגתי ממנהיגות בידי שמים, למלכות בשר ודם, תוך הכרה הדרגתית בנחיצותו של משטר מלוכה רציף ויעיל, לעומת הדגם המאכזב של המנהיגות של תקופת השופטים.
2. באופן דומה מנתח המחקר את היחס לשבט יהודה: מחד בפרקים הראשונים בני שבט יהודה הם החלוצים ההולכים לפני המחנה בכיבוש הארץ, מאידך במחזור סיפורי שמשון הם מהווים גורם שלילי המסגיר את שמשון לפלשתים ובשאר הספר אינם מופיעים כלל. גם כאן מסביר המחקר את נושא על ידי ייחוס קטעים שונים למחברים שונים.
3. יחס שנוי זה מקבל גם שבט בנימין, בשירת דבורה מוצגים כראשוני המתנדבים למלחמה, ואילו בסיפור כיבוש ירושלים נכשלים בהורשתה. גם בסיפור פילגש בגבעה הם נתפשים כגורם שלילי, אם כי כלוחמים מעולים. המחקר מספק לכך הסבר בדמות מועדים שונים לחיבור הסיפורים ומציאות פוליטית שונה שהרתה אותם.
4. ההסברים לאי הורשת כל העמים הזרים מהארץ מגוונים, בין כעונש לבני ישראל על חטאיהם, בין כמוקש לנסות בו את בני ישראל (האם ילכו אחרי אלוהי העמים או יישארו נאמנים לאמונה באלוהי אבותיהם?), ומסיבות פרקטיות כגון רכבי ברזל של העמים. ההסבר שמספק לכך המחקר דומה לאלו המפורטים מעלה.

כתובים בספר שופטים המעידים על איחור בראי המחקר

• פרשת פסל מיכה מכילה את הסיומת: ”וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי-דָן, אֶת-הַפָּסֶל; וִיהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁם בֶּן-מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו, הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי, עַד-יוֹם, גְּלוֹת הָאָרֶץ”. הכתוב נראה לחוקרים כמכיר את חורבן שומרון שמתוארך לשנת 722 לפני הספירה. יתרה מזו, השימוש בלשון עבר מראה כי לא מדובר על נבואה (אז סביר היה למצוא למשל את ו' ההיפוך בטקסט). הפרשנות המסורתית, לפיה ה"גלות" מתייחסת לנפילה בשבי של ארון הברית נראית לחוקרים כדחוקה.
• הכותרת הן של סיפור פילגש בגבעה והן של סיפור פסל מיכה היא: "בַּיָּמִים הָהֵם" המעידה על רטרוספקטיבה. המשכה של הכותרת ”אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל” מעיד כי בזמן כתיבת הסיפורים כבר נוסדה המלוכה, וסופה ”אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה” מעיד כי מלכים באותה תקופה זוהו עם עשיית הישר בעיני אלוהים ולא בעיני עצמם.
  

עם זאת גם "איחורים" אלו אינם חורגים מימי הבית הראשון, ואינם מעידים על כתיבה בימי בית שני. יתרה מזה, הם חלים על חלק קטן יחסית של הספר, בעיקר הפרקים המצויים בסופו.

הכרונולוגיה של הספר

בספר שופטים מתוארים שופטי ישראל בסדר עוקב, כשמפורטות שנות שפיטתם ושנות השעבוד שביניהן. מחיבור זה, אפשר לקבוע את מספר השנים המדויק של התקופה. להלן יפורט החישוב:

השופט\השעבוד	הזמן בשנים
שעבוד לכושן רשעתיים	8
שפיטת עתניאל בן קנז	40
שעבוד לעמון ועמלק (עגלון מלך מואב)	18
השקט שלאחר מעשה אהוד בן גרא	80
השופט שמגר בן ענת	1
שעבוד לכנענים (יבין מלך חצור)	20
דבורה הנביאה וברק בן אבינעם	40
שעבוד למדין	7
שפיטת גדעון	40
אבימלך	3
תולע בן פואה	23
יאיר הגלעדי	22
שעבוד לפלשתים ועמון	18
שפיטת יפתח	6
אבצן	7
אילון הזבולוני	10
עבדון בן הלל הפרעתוני	8
שעבוד לפלשתים ושפיטת שמשון	40

לפי חישוב זה, אורכה הכולל של תקופת השופטים הוא כ-390 שנה, בתוספת זמן לא ידוע של השופט שמגר בן ענת.

ישנם חוקרים המצביעים על המספרים העגולים 20, 40 ו-80 הנמצאים בשנותיהם של עתניאל, אהוד, דבורה גדעון ושמשון, וטוענים כי אלו מספרים טיפולוגיים. כנגד דעה זו, יש המזכירים כי הכתוב מציין גם מספרים לא עגולים, הנותנים רושם כי מדובר במספרים מדויקים.

בנאומו של יפתח למלך בני עמון, מציין יפתח כי ארץ בני עמון כבר אינה בידיהם שלוש מאות שנה. לפי החשבון לעיל, יוצא שמראשית תקופת השופטים עד לאותו מעמד עברו כ-319 שנה, ואם להוסיף זאת לכ-28 שנה של תקופת יהושע, עולה החשבון ל-347 שנה, ולא לשלוש מאות. לשאלה זו ניתנים מספר תירוצים. יש המסבירים זאת בכך שדברי יפתח משוערים בלבד ולא מדויקים – תירוץ שקשה להלום בהתאם לדיוק שבמקרא. ספר סדר עולם וכן מספר חוקרי מקרא טוענים כי שנות השעבוד לארם נהריים, לעמון ולכנענים, מובלעות בתוך שנות השפיטה של השופטים הקודמים להן וכי תולע בן פואה ויאיר שפטו יחד רק 44 שנה, ושנותיהם – 22 ו-23 מעוגלות כלפי מעלה. הסבר אחר גורס כי הסיכום של שלוש מאות השנה, שנכתב בידי מחבר החלק המרכזי של הספר, לא לוקח בחשבון את שנות שפיטתם של חלק מהשופטים שנוספו בידי העורך השני. בטקס הקדשת בית המקדש הראשון נאמר כי עברו 480 שנה מיציאת מצרים ועד הקמת הבית (מלכים א ו, א). הנתון הזה כולל את תקופת הנדודים במדבר (40 שנה), תקופת השופטים, תקופה לא ידועה של שפיטת שמגר, חלק ממלכות שאול, מלכות דוד (40 שנה) ועוד 4 שנות מלכות שלמה (עד התחלת בניית הבית).

צורתו הספרותית של הספר

רובו של ספר שופטים כתוב בצורת פרוזה, אך יש בו גם מעט קטעי שירה.

לדעתם של חוקרי סגנון המקרא סגנונה של הפרוזה בספר שופטים נאה מאוד, והוא בולט בייחודו גם מבין ספרי המקרא האחרים. התיאור חי ומפורט, עשיר בפרטים ריאליסטיים וקריא ביותר. בין השיטין ניתן להבחין גם ברוח וברגש הקשורים למעמד – סגנון ציני ומבודח בתיאור מעשי שמשון וסיפור מלכותו של אבימלך, וצער כבוש עם נפילתו של שמשון במות הגיבורים שלו ובהקרבת בת יפתח לעולה על מזבח שגיונותיו של אביה. לעיתים, באירועים דרמטיים, הופכת הפרוזה לפרוזה שקולה.

הנאומים בספר כתובים רובם בסגנון של תוכחה דתית, דומה לסגנון של ספר דברים. נאומו של יותם בן גדעון, ובו המשל המפורסם הלועג לאנשים הרודפים אחר השלטון בעוד הם ריקים מתוכן, חסרי יכולת להגן על עמם ואינם מסוגלים לשום מלאכה מועילה יותר הוא המפורסם שבהם.

בספר מספר פסוקי שירה קצרים, למשל חידת שמשון ופתרונה ושיר ההלל הפלישתי: ”...נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ. ...נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ” (פרק ט"ז, פסוק כ"ג). חשובה במיוחד השירה הגדולה – שירת דבורה. רובה של השירה הוא הלל לה', ויש בו גם ביקורת על השבטים שלא סייעו בקרב, שבחים ליעל וברק, תיאור ציפייתה הנכזבת של אם סיסרא לשוב בנה מהקרב וסיומת של קללה לאויבי ה' וברכה לאוהביו.

מעגל ספר שופטים

מעגל ספר שופטים הוא סדר קבוע של חטא, עונש, זעקה וישועה. מעגל ספר שופטים מתרחש כך: ראשית, בני ישראל מבצעים חטא (בדרך כלל כאשר בני ישראל חטאו הם עבדו אלוהים אחרים). שנית, לאחר שבני ישראל ביצעו את החטא, אלוהים מענישם (כאשר בני ישראל חוטאים, העונש שלרב אלוהים נותן הוא "מכירת בני ישראל"). שלישית, זעקה: לאחר שבני ישראל נענשו הם זועקים (מבקשים עזרה) אל אלוהים ומבקשים ישועה (כלומר, אדם שיושיעם). לבסוף, לאחר שבני ישראל זועקים אל אלוהים, אלוהים שולח לבני ישראל ישועה, כלומר אדם שיושיעם.

מעגלים בולטים בספר שופטים

פרק ד'

חטא: "ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת". בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוהים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוהים אחרים.

עונש: "וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו – סיסרא והוא יושב בחרושת הגויים". אלוהים "מוכר" את בני ישראל לכנענים.

זעקה: "ויצעקו בני-ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה". בני ישראל זועקים ומבקשים עזרה מאלוהים.

ישועה: "ודברה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא". אלוהים שולח ישועה (במקרה זה מושיעה) לבני ישראל כדי שתושיעם.

פרק ו'

חטא + עונש: "ויעשו בני-ישראל הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד – מדין שבע שנים". בפסוק זה, ניתן לראות שבני ישראל מבצעים חטא ואלוהים מענישם. בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוהים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוהים אחרים. בשל המעשה הרע של בני ישראל אלוהים הענישם בכך ש"מכרם" למדין במשך שבע שנים.

זעקה: " וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני-ישראל אל – ה' ". בני ישראל מבקשים עזרה מאלוהים ושישלח להם ישועה.

ישועה: "וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה', וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן. יב וַיֵּרָא אֵלָיו, מַלְאַךְ ה'; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל... יד וַיִּפֶן אֵלָיו, ה', וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה, וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן: הֲלֹא, שְׁלַחְתִּיךָ.

מגמות הספר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. להרחיב על מגמת המעבר מתפקיד הנביא בישראל לראשית המלוכה.

מגמותיו העיקריות של ספר שופטים, הנובעות מהמבט ההיסטוריוסופי שלו, ברורות מהכתוב עצמו. החלק הראשון מסתיים בפסוקי תוכחה על הזנחת כיבוש הארץ. פסוקים אלו מפרשים את עובדת הישארותם של שבטי כנען בארץ ישראל ואולי גם את היאחזותם של הפלשתים בארץ – עובדות שגרמו לחלק ניכר מהמלחמות בארץ בתקופת השופטים ובתקופות מאוחרות יותר – כעונש על זלזולם של בני ישראל בציווי ליישב את הארץ ולגרש את יושביה הקודמים. החלק השני פותח גם הוא בהסבר היסטוריוסופי, הרואה את חטאי העם, בעיקר עבודה זרה, כסיבה לשעבוד תחת עמים אחרים ואילו את חזרתם בתשובה כגורם שמביא לישועתם. בחלק השלישי, חוזר על עצמו הפסוק האומר כי ההפקרות והירידה המוסרית נבעו בעיקר מהעדרו של שלטון מסודר.

מחיבורו הכולל של ספר שופטים, נראה כי המחבר תולה את כל בעיות הדור המוסריות והדתיות בהשארת עמי הארץ ובהתבוללות עמם. הסדר מדורג – בתחילה עצם הזלזול במצוות ההורשה, לאחר מכן עבודה זרה, ולבסוף מעשה פילגש בגבעה. יש גם הרואים בשני הסיפורים האחרונים בספר מגמה של תמיכה במלכות יהודה, על ידי הנגדה בין מקרים אלו בהם מעורבים לוויים ואישים מהר אפרים ומבית לחם יהודה, ובין דוד המלך שהיה גם הוא מבית לחם ונמשח על ידי שמואל הנביא – לוי מהר אפרים.

ראו גם

• מלחמת סיסרא – סקירה על פרק ד' בספר שופטים.
• שירת דבורה – סקירה על פרק ה' בספר שופטים.
• מלחמת מדין (ספר שופטים)
• משפחת אביעזר
• פילגש בגבעה
• פסל מיכה
• ספר המושיעים

לקריאה נוספת

פרשנות רצופה על הספר

• יהודה אליצור, ספר שופטים, סדרת "דעת מקרא"
• יאירה אמית, שופטים, סדרת "מקרא לישראל", ירושלים: הוצאת מאגנס ותל אביב: עם עובד, 1999.
• גרשון גליל (עורך), ספר שופטים, סדרת "עולם התנ"ך". גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• יחזקאל קויפמן, ספר שופטים מבואר בידי פרופ' יחזקאל קויפמן, ירושלים: קריית ספר והחברה לחקר המקרא בישראל, 1968.

• George Foot Moore, Judges (International Critical Commentary), New York: Charles Scribner's Sons, 1895. Online copy at the Internet Archive

מבואות ומחקרים על סוגיות בספר

• משה צבי סגל, מבוא למקרא, כרך ראשון
• יאירה אמית, ספר שופטים – אמנות העריכה. ירושלים: מוסד ביאליק, 1999 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• יאירה אמית, היסטוריה ואידאולוגיה במקרא. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1997. עמ' 29–36.
• אברהם רמר, איש לשבטו, תשנ"ח.
• אלחנן בן נון, הררי עז, שיעורים בספר שופטים.
• יגאל אריאל, עוז וענווה, עיונים ביהושע ושופטים
• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974
• מרטין בובר, מלכות שמיים: עיונים בספרים שופטים ושמואל, מוסד ביאליק, ירושלים, 1965 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• נח חיות, בין התנחלות לגלות, לחקר העריכה של נביאים ראשונים, ירושלים 2016.

קישורים חיצוניים

• ספר שופטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר שופטים, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי

• ספר שופטים באתר בני ציון – בונים קומה בתנ"ך
• ספר שופטים, באתר ויקיטקסט
• ספר שופטים, באתר מקראות גדולות הכתר
• ספר שופטים, באתר "תורת אמת"
• ספר שופטים, באתר מכון ממרא
• ספר שופטים באתר 929 - תנ"ך ביחד
• ספר שופטים: הנהגה במשבר, סרטון באתר יוטיוב – פרופ' אליהו עסיס
• זאב סולטנוביץ', תקופת השופטים, באתר "ישיבה"
• פרופ' יאירה אמית, שופטים: מי עצב את הספר?, הספרייה הווירטואלית של מטח
• פרופ' יאירה אמית, שופטים: העיצוב המיוחד של ספר שופטים, הספרייה הווירטואלית של מטח
• רשימת מאמרים על ספר שופטים באתר רמב"י
• עוזי ביננפלד, לומדים לקרוא תנ"ך – ספר שופטים, אתר "ערוץ מאיר"
• מיקומים גאוגרפיים של ספר שופטים באתר עלמפה

היסטוריה של עם ישראל

ב'תקט"ז-ב'תתפ"א - תקופת השופטים

הערות שוליים

ציוני המקורות בפרק ופסוק ללא שם הספר מתייחסים לספר שופטים.