כלוריד הוא אניון (יון שלילי) של היסוד כלור, הנוצר כאשר אטום כלור מקבל אלקטרון עודף אחד, ליצירת Cl. תרכובות רבות מכילות יון כלוריד, כמו מלחי חומצה הידרוכלורית (HCl), או מלח בישול (NaCl), המתמוסס במים לשני יונים, +Na ו-Cl.

מלח בישול, בעל המבנה הכימי נתרן כלוריד

המונח "כלוריד" מתייחס לעיתים גם לתרכובת כימית בה אטום כלור אחד או יותר קשורים בקשר קוולנטי במולקולה. לכן, כלורידים יכולים להיות תרכובות אורגניות או אי-אורגניות. הדוגמה הפשוטה ביותר לתרכובת כלוריד אי-אורגנית היא מימן כלורי - חומצה הידרוכלורית, שהוזכרה לעיל. דוגמה פשוטה לתרכובת אורגנית המכילה כלור (אורגנוכלוריד) היא כלורומתאן (CH3Cl), המכונה גם מתיל כלוריד.

נוסחת מבנה של תיוניל כלוריד

קיימים גם חומרים אי-אורגניים בהם אטום הכלור קשור בקשר קוולנטי, לדוגמה:

אחת הדרכים למדידת כמות כלוריד במדגם היא באמצעות ארגנטומטריה.

בגוף האדם עריכה

יוני כלוריד חשובים לתהליך חילוף החומרים בגוף האדם, ומסייעים בשמירה על מאזן החומציות בגוף. ריכוז הכלוריד בדם נשמר ברמה הרצויה על ידי הכליות. ליוני כלוריד תפקידים פיזיולוגיים חשובים. לדוגמה, במערכת העצבים המרכזית, פונקציית העיכוב של גליצין וחלק מפעולת GABA תלויים בקליטת יון כלוריד לנוירונים ספציפיים. כמו כן, החלבון המשמש להעברת יוני כלוריד וביקרבונט, Band 3, משתמש ביוני כלוריד על מנת להגביר את קיבולת הפחמן הדו-חמצני של הדם, בצורת יוני ביקרבונט.

ערכי נורמה בבדיקת דם עבור כלוריד נעים הין 95 ל-105 מיליאקוויוולנט (mEq) לליטר. ערכי הנורמה עשויים להשתנות מעט בין מעבדות. התצרוכת היומית המומלצת (DRI) לפי מכון הרפואה של האקדמיה הלאומית של ארצות הברית היא בין 2,300 ל-3,600 מיליגרם ליום, עבור זכר בן 25.

שימושים אחרים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא כלוריד בוויקישיתוף