כלכלה משתפת
כלכלה משתפת הוא מונח שטבע פרופסור יוחאי בנקלר מבית הספר למשפטים בהרווארד
היא מערכת חברתית-כלכלית המתבססת על שיתוף קהילתי של משאבים אנושיים ופיזיים. ניהול המערכת מתבצע, ככלל, ברשת האינטרנט.
הכלכלה המשתפת מורכבת מפלטפורמות המאפשרות למשתמשיהן לייצר, להפיץ, לקיים מסחר ולצרוך מוצרים ושירותים, באמצעות מערך פתוח ומגוון רחב של עמיתים (ובכלל זה אנשים וארגונים). מערכות אלה לרוב ממנפות טכנולוגיות, מערכות מידע ותכנים רלוונטיים ועל ידי כך מאפשרות העצמה של אנשים, חברות, תאגידים, עמותות וממשלות. ברוב המקרים פלטפורמות אלה ממנפות משאבים ו/או שירותים יקרים יחסית, הנמצאים בתת-שימוש, כדוגמת בתים, דירות וכלי רכב.[1]
פלטפורמות משתפות אלה מציעות גישה (ולא בעלות) למשאבים ושירותים, מאפשרות צמיחה ויראלית בשל מספר המשתמשים הרב, מגבירות את היעילות באמצעות יצירת אמון בקרב המשתמשים בפלטפורמה (לעומת אמון שמבוסס רק על המותג) ולעיתים קרובות מייצרות הזדמנויות לצרכנים להפוך ליצרנים–צרכנים (כלומר צרכנים שיכולים גם לייצר הכנסות מהמשאבים והיכולות שלהם), הנקראים באנגלית Prosumers. לעיתים, רק מיעוט מהמשתמשים בפלטפורמה גם מציעים שירות, כך שהתרומה לקיום הפלטפורמה ניתנת על ידי מספר קטן מבין הצרכנים של השירות. למשל, סקר משנת 2016 שנערך עם מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית מצא שבעוד 83% טענו שביקרו בוויקיפדיה, רק 8% טענו שערכו את האנציקלופדיה[2].
מקור המושג
עריכהיוחאי בנקלר השתמש במונח זה כבר בתחילת 2001. בנקלר הציג את המונח לראשונה במאמר בשנת 2002 בכתב העת Yale Law Journal. במאמר הוא מתאר את התופעה של ייצור עמיתים (peer-production). המאמר מגדיר את המושג כ"איסוף מידע מבוזר והחלפת מידע". בנקלר מבדיל בין ייצור עמיתים המבוסס על רווחים, ייצור תאגידי, שבו משימות מואצלות על בסיס תהליך קבלת החלטות מרכזי, וייצור מבוסס שוק, שבו יש הקצאת מחירים שונים למשימות שונות וההכנסה תלויית המחיר מהווה תמריץ לכל מי שמעוניין לבצע את המשימה.[1][3]
כינויי התחום
עריכההתחום מכונה גם כלכלת עמיתים, peer-to-peer, mesh[3], כלכלת רשת, כלכלה שיתופית, או צריכה שיתופית. הוא נחשב לחלק מכלכלת הפלטפורמה המכונה לעיתים גם gig economy, או בתרגום לעברית - כלכלת החלטורה (מבקרי התחום מכנים אותו לעיתים כלכלת החלטורע כהלחם של המילים חלטורה ורע)[4][5].
דוגמה ראשונית לכלכלה משתפת: YouTube
עריכהב-23 באפריל 2005, סרטון וידאו של 18 שניות פורסם באתר אינטרנט חדש. הווידאו בהשתתפות אדם אחד (ג'וואד קארים, אחד ממייסדי אתר האינטרנט) עומד לפני פילים בגן חיות ובפיו מסר קצר: "הדבר המגניב בחבר'ה האלה הוא שיש להם באמת, באמת, חדק ארוך. זה מגניב. וזה הכל". עם אמירה זאת, YouTube נולדה והפכה להצלחה מיידית, עם העלאה יומית של למעלה מ-65,000 קטעי וידאו חדשים ואספקה של 100 מיליון צפיות וידאו מדי יום בחודש יולי באותה שנה. בשנת 2012, YouTube דיווחה כי בערך 60 שעות של קטעי וידאו חדשים מועלים לאתר שלה בכל דקה, ושברשות האתר שמונה מאות מיליון משתמשים ייחודיים בחודש. בשנת 2014, כבר ישנם למעלה ממיליארד משתמשים ייחודיים בכל חודש, ולמעלה מ-6 מיליארד שעות של וידאו נצפים בכל חודש דרך האתר. יוטיוב היא פלטפורמה משתפת בכך שהיא מאפשרת ליצרנים-צרכנים לייצר תוכן (דהיינו להעלות סרטים לשרתי החברה) ולצרוך אותו באופן חופשי. האתר שינה את תעשיית המוזיקה (והקולנוע) באופן משמעותי. למרות ההזדמנות שיו-טיוב מעניקה ליוצרים חובבנים להפיץ קליפים לקהל פוטנציאלי גדול, יו-טיוב נהפכה כבר בראשית העשור השני למאה ה-21 לזירה בה הבולטות של תוכן מקצועי גדולה מאוד. כמו כן, האתר ממומן על ידי הכנסות מפרסום וחברות המדיה הגדולות בשיתוף עם יו-טיוב מפעילות מנגנונים שונים כדי למנוע הפרת זכויות יוצרים באתר.[6]
דוגמאות נוספות
עריכהWikipedia: אולי הדוגמה הידועה ביותר לייצור עמיתים המבוסס על כלכלה משותפת, ויקיפדיה היא אנציקלופדיה מקוונת בחינם המאפשרת לכל אחד לערוך את המאמרים שלה. היא מסתמכת על האינטליגנציה והמומחיות הקולקטיבית של בסיס המשתמשים שלה כדי לייצר ולתחזק את גוף הידע העצום שלה.
OpenStreetMap: פרויקט זה מבקש ליצור מפה חופשית וניתנת לעריכה של העולם. מתנדבים מכל רחבי העולם תורמים נתונים גאוגרפיים שהם אוספים באמצעות מכשירי GPS, תמונות אוויר ומקורות חינמיים אחרים.
Mozilla Firefox: דפדפן אינטרנט זה מיוצר על ידי קרן Mozilla, אשר מעודדת באופן פעיל תרומות מקהילת המשתמשים שלה. זוהי דוגמה לפיתוח תוכנה בקוד פתוח, צורה ספציפית של ייצור עמיתים מבוסס-כלכלה משותפת.
Linux: לינוקס היא מערכת הפעלה בקוד פתוח. אלפי מתכנתים מרחבי העולם תרמו לפיתוחו מאז נוצר לראשונה על ידי Linus Torvalds ב-1991.
Arduino: Arduino היא פלטפורמת אלקטרוניקה בקוד פתוח המבוססת על חומרה ותוכנה קלות לשימוש. מוצריה מורשים תחת GPL המאפשר ייצור לוחות Arduino על ידי כל אחד.
LibreOffice: תוכנה חינמית וקוד פתוח אשר פותחה על ידי מתנדבים ברחבי העולם. היא כוללת מספר יישומים לייצור מסמכים ועיבוד נתונים, והיא מהווה חלופה חינמית לתוכנות מסחריות כמו Microsoft Office.
Stack Overflow: קהילה מקוונת שבה מפתחים לומדים, חולקים את הידע שלהם ובונים את הקריירה שלהם. משתמשים מספקים ומשפרים תשובות, ותורמים לבסיס ידע מקיף.
Creative Commons: אמנם אינו מוצר בפני עצמו, אך Creative Commons מספק רישיונות זכויות יוצרים בחינם לשימוש בדרך פשוטה וסטנדרטית, נותן לציבור רשות לשתף ולהשתמש ביצירות של אנשים אחרים.
המשתתפים בכלכלה המשתפת
עריכההכלכלה המשתפת כוללת מחד את הצרכנים, אשר יוצרים את הערך בפלטפורמות (לדוגמה, משכירי הדירות או הרכבים) וכמובן החברות אשר בונות את הפלטפורמות המשתפות. החברות מייצרות רגולציה פנימית אשר מטרתה יצירת אמון של המשתמשים וזאת בנוסף לאמון בנותני השירות או הנכסים. כלומר, על המשתמשים בפלטפורמה משתפת לתת אמון הן בפלטפורמה והן בנותני השירותים האחרים, הנקראים צרכנים-יצרנים (באנגלית: prosumers). לרוב אמון זה נבנה על ידי דירוג עמיתים, לייקים או הערכה מילולית.
חשיבות הכלכלה המשתפת
עריכההמודלים העסקיים של כלכלה משתפת, שצמחו בשנים האחרונות מביאים עמם שינוי גדול ותקווה להבטחה גדולה וחדשה. פלטפורמות של כלכלה משתפת מצליחות לחבר בדרך חדשה בין רצונות וצרכים שלא מקבלים מענה בשוק הקיים, למשאבים עודפים או לא מנוצלים. פלטפורמות אלה מצליחות לחבר בין אנשים פרטיים, ארגונים ומשאבים בצורה כל כך יעילה ומגוונת, שנראה כי הכלכלה המשתפת היא אחת המגמות החשובות ביותר בתחום הכלכלי חברתי בימינו. הזמן הקצר שבו הצליחה הכלכלה המשתפת ליצור השפעה מהותית ברמה הכלכלית-חברתית וסביבתית על תחומי עיסוק שונים גרמה לכך שפרשנים, עיתונאים והוגי דעות אחרים, מעריכים כי ההשפעה של תופעה זו רק תלך ותגדל בשנים הקרובות. כך למשל מגזין "האקונומיסט" הכריז על שנת 2013 כ"שנת הצריכה המשתפת" ("The Year of Collaborative Consumption").
ביקורת הכלכלה המשתפת
עריכהלצד ההזדמנויות שמערכות כלכלה משתפת מעניקות לציבור רחב לייצר ולצרוך מוצרים ושירותים באופנים חדשניים, ישנן עדויות שההשתתפות של הציבור במערכות אלו אינה שוויונית, והיא משקפת פערים כלכליים-חברתיים הקיימים בחברה. לפיכך, יחסי כח בחברה באים לידי ביטוי גם במיזמים אלו. למשל, במערכות ויקי קבוצה קטנה יחסית של משתמשים יוצרת ועורכת את מרבית התוכן המיוצר עבור ציבור רחב הרבה יותר של צרכנים[7]. אנשים המשתייכים למעמד כלכלי-חברתי גבוה יותר נוטים להשתמש ברשתות חברתיות רבות יותר[8]. בפלטפורמות עבודה משותפות ישנו יתרון לבעלי השכלה רבה יותר ונכסים פיזיים. בפלטפורמות הממנפות משאבים באופן מבוזר דוגמת אייר בי-אנד-בי (Airbnb) או אובר (Uber) ישנן עדויות לאפליה על בסיס אתני. מאפליה כזו יכולים לסבול בני קבוצת מיעוט המציעים למשל חדר להשכרה או בני אותה קבוצה המבקשים לשכור חדר ונענים בשלילה. בנוסף, ישנן עדויות שנהגים מקבוצות מיעוט מקבלים דירוג נמוך יותר מנוסעים לעומת נהגי קבוצת הרוב. ישנו גם חשש שהתמחור הדינמי בו פלטפורמות משתמשות, הדורש מצרכנים מחיר שונה עבור אותו שירות, הוא אפליית מחיר אם כי ההשפעה של אפליה זו על אי-שוויון מורכבת[9]. כמו כן, התעסוקה של ספקי שירותים בפלטפורמות מינוף משאבים במעמד של קבלנים נעדרי זכויות עבודה יכול להגביר גם הוא פערים כלכליים-חברתיים, מכיוון שספקי השירותים המקוונים לא נהנים מביטוחים (בריאות, פנסיה וכו') מהם נהנים במדינות שונות עובדים המועסקים ישירות[10]. בנוסף, הצלחה במערכות כלכלה משתפות תלויה ביכולת שלנו להשקיע מאמצים רגשיים בפעילות המשתפת וליהנות ממנה. יכולת זו אינה קיימת באופן שווה לכל המשתמשים במערכות כלכלה משתפת.[11] לבסוף, במקרים רבים פלטפורמות כלכלה משתפת מבססות לעצמן עמדה דומיננטית מאוד בשוק בו הן פועלות, כלומר, השוק שהן פועלות בו נוטה להיות ריכוזי, מכיוון שהתועלת למשתמשים עולה ככל שמספר המשתמשים רבה יותר, ובהתאמה פוחתת התועלת בפלטפורמות מתחרות בהן כמות המשתמשים יורדת. נסיבות אלו מתמרצות את החברות המובילות בתחומן לבצע מהלכי גדילה הפסדיים כדי לשמור על פער משתמשים גדול מהמתחרות שלהן, ולהפוך את השוק לריכוזי יותר, כך שייצר עבורן רווחים גדולים יותר בעתיד. עמדה זו מקנה להן עוצמת שוק עודפת, שמעניקה להם כח רב אל מול ספקי השירותים והצרכנים המשתמשים בפלטפורמה.[12]
כלכלה משתפת או שיתופית?
עריכהעל פי האקדמיה ללשון העברית (מס' פנייה: 47378) יש לעשות שימוש במושג "כלכלה משתפת" ולא "כלכלה שיתופית", שכן "שיתופי" משמעו שייכות לכל, דהיינו לפלטפורמה שיתופית דין אחד לכל. לדוגמה, במושב שיתופי, האדמות, הכלים החקלאיים, הבתים והתוצרת החקלאית הם רכוש אגודה משותפת לכלל החברים, ואילו בית המגורים וחשבון הבנק של כל משפחה הוא פרטי. בכלכלה משתפת ההפך הוא הנכון. עיקר הערך שייך לבעלים וליזמים של הפלטפורמה והערך הפרטי (בדומה לבית ולחשבון הבנק) שייך למשתמשים. למעשה, בעלי הפלטפורמה משתפים את המשתמשים ביצירת הערך ונותנים להם ליהנות מהערך שנוצר. שיתוף הוא מצב בו ישויות שונות מפיקות תועלת זו מפעולתה של זו ותלויות זו בפעולתה של זו. אבל בכלכלה המשתפת המצב איננו סימטרי ולמעשה הפלטפורמה מקבלת את עיקר הערך ובפרט, החברה לא תלויה בפרט שמשתמש בה אלא בקהילה ויכולה לדוגמה להוציא את הפרט מהפלטפורמה במקרה שהתנהגותו לא סבירה בעיניה. לעומת זאת, צריכה שיתופית היא אכן סימטרית (בין הצרכנים) ולכן השימוש במונח זה בעברית תקין.[12]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Botsman, R., & Rogers, R. (2010). What’s Mine Is Yours: The Rise of Collaborative Consumption. New York: HarperBusiness
- Eggers, W. D., & Macmillan, P. (2013). The Solution Revolution: How Business, Government, and Social Enterprises Are Teaming Up to Solve Society’s Toughest Problems. Harvard Business Review Press.
- Gansky, L. (2010). The Mesh: Why the Future of Business is Sharing. New York: Penguin Group
קישורים חיצוניים
עריכה- דורון אביגד, כל מה שמסתירים מאיתנו כשמדברים על כלכלה שיתופית, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2019
- כלכלה שיתופית בעברית - בלוג עברי בנושא כלכלה שיתופית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Sundararajan, Arun,, The sharing economy : the end of employment and the rise of crowd-based capitalism, Cambridge, Massachusetts, ISBN 978-0-262-33341-2
- ^ Aaron Shaw, Eszter Hargittai, The Pipeline of Online Participation Inequalities: The Case of Wikipedia Editing, Journal of Communication 68, 2018-02-01, עמ' 153 doi: 10.1093/joc/jqx003
- ^ 1 2 TJ McCue, 57 Million U.S. Workers Are Part Of The Gig Economy, Forbes, Aug 31, 2018 (באנגלית)
- ^ ארז רביב, כלכלה נזילה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בינואר 2017
- ^ לנה זייגר, כלכלת חלטורה – המספרים מאחורי ההייפ, באתר ישראל וה-OECD, 14 בספטמבר 2016
- ^ Jin Kim, The institutionalization of YouTube: From user-generated content to professionally generated content, Media, Culture & Society 34, 2012-01, עמ' 53–67 doi: 10.1177/0163443711427199
- ^ Aaron Shaw, Benjamin M. Hill, Laboratories of Oligarchy? How the Iron Law Extends to Peer Production: Laboratories of Oligarchy, Journal of Communication 64, 2014-04, עמ' 215–238 doi: 10.1111/jcom.12082
- ^ Eszter Hargittai, Potential Biases in Big Data: Omitted Voices on Social Media, Social Science Computer Review 38, 2020-02, עמ' 10–24 doi: 10.1177/0894439318788322
- ^ Ryan Calo & Alex Rosenblat, The Taking Economy: Uber, Information, and Power, Columbia Law Review, 2017
- ^ Juliet B. Schor, William Attwood-Charles, The "sharing" economy: labor, inequality, and social connection on for-profit platforms, Sociology Compass 11, 2017-08, עמ' e12493 doi: 10.1111/soc4.12493
- ^ Noopur Raval, Paul Dourish, Standing Out from the Crowd: Emotional Labor, Body Labor, and Temporal Labor in Ridesharing, Proceedings of the 19th ACM Conference on Computer-Supported Cooperative Work & Social Computing - CSCW '16, ACM Press, 2016, עמ' 97–107 doi: 10.1145/2818048.2820026
- ^ 1 2 Lina M. Khan, Amazon’s Antitrust Paradox, www.yalelawjournal.org