האקונומיסטאנגלית: The Economist) הוא שבועון חדשות בבעלות "קבוצת האקונומיסט" שמרכזו בלונדון (אם כי האקונומיסט מקפיד לקרוא לעצמו "עיתון" - newspaper - ולא שבועון או מגזין). הגיליון הראשון יצא לאור בספטמבר 1843 במטרה ליטול חלק "בתחרות הקשה בין החוכמה, השואפת להתקדם, לבין הבורות הפחדנית והבלתי־ראויה החוסמת את קדמתנו". החל משנת 1860 ובמשך 17 שנים וולטר בג'ט היה העורך הראשי של השבועון. בתקופה זו הוא הרחיב את השבועון והוא בעל מוניטין.

האוקונומיסט
The Economist
תדירות שבועון
סוגה חדשות
פורמט מגזין
מו"ל אקונומיסט גרופ עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד ג'יימס וילסון עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים האקונומיסט גרופ
עורך ראשי ג'ון מיקלת'ווייט
תאריכי הופעה 1843–הווה (כ־181 שנים)
שפה אנגלית
מערכת לונדון, אנגליה
תפוצה מעל 1.3 מיליון עותקים בשבוע
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ISSN 0013-0613, 1476-8860
www.economist.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שער גיליון השבועון מיום 11 באפריל 2005.

לשבועון משרדי מערכת בקרוב לעשרים ערים ברחבי העולם, והוא נחשב לאחד העיתונים החשובים והמשפיעים בעולם גם כיום. בשנת 2004 הגיעה תפוצתו למיליון עותקים בשבוע, כמחציתם נמכרו בצפון אמריקה. בשנת 2015 תפוצתו המודפסת היא כ-4.5 מיליון עותקים ובנוסף מופצת גרסה ממוחשבת.

מאפייני האקונומיסט עריכה

מאפיין בולט של האקונומיסט הוא העובדה שהמאמרים אינם חתומים. הכתיבה היא מערכתית, ומייצגת את עמדת העיתון ולא את עמדת הכותב. רק כתבות בחלק מהמוספים המיוחדים וכן מאמרי אורח מאת מדינאים, מדענים וכדומה, חתומים על ידי הכותבים. העיתון אינו מפרסם ראיונות אלא משלב בכתבות ציטוטים רלוונטיים מתוך ראיונות שמקיימים הכותבים. הכתבות מלוות תמיד בניתוח ופרשנות של העובדות.

למרות שמו, האקונומיסט אינו שבועון כלכלי גרידא אלא שבועון חדשות ואקטואליה. הוא עוסק בהרחבה בחדשות מרחבי העולם, עולם העסקים, כלכלה ופיננסים, וכן יש בו גם מדורים בענייני מדע וטכנולוגיה, ספרות ואמנות. סגנון הכתיבה שלו מצטיין באנגלית קולחת ובהירה וברמה אינטלקטואלית גבוהה. כמו כן הוא ידוע בשימוש מדוד בהומור בריטי יבש. מדריך הסגנון של האקונומיסט הוא אחד הפופולריים בעולם.

פעם בשנה, בגיליון חג המולד וראש השנה האזרחית, מפרסם העיתון גיליון חגיגי כפול שבו מופיעות כתבות בעניינים שאינם קשורים ישירות למאורעות אקטואליים: כך, למשל, בגיליון דצמבר האחרון של 2006 התפרסמו כתבות בנושא נקניקים, כותנה, אושר וכיצד למדוד אותו, מטאוריטים, האיים המלדיביים, מוזיקת קאנטרי, אמנות השיחה, חרם הסוכר במאה ה-19, סחר בתינוקות, שדות תעופה ברוסיה, בית לחם ונושאים "מיוחדים" אחרים.

האקונומיסט נודע במדד ביג מק שהוא מפרסם - שמשווה את מחירו של המבורגר "ביג מק" של מקדונלד'ס במדינות שונות בעולם, כדרך להשוואת כוח הקנייה של המטבעות השונים.

האידאולוגיה של האקונומיסט עריכה

באקונומיסט מתפרסמים מאמרי מערכת (המכונים Leaders) וחמישה מדורי דעות, העוסקים בבריטניה, באירופה, בארצות הברית ובכלכלה והחל משנת 2012 גם בסין[1]. העיתון מביע עמדות ברורות בנושאים רבים, ולפני בחירות חשובות מעניק את תמיכתו לאחד המועמדים, לא לפני שניתח את המועמדים השונים ונימק את בחירתו.

האקונומיסט מייצג קו כלכלי ליברלי, התומך בכלכלת שוק. גם בתחום החברתי העיתון מייצג מדיניות ליברלית, ותומך בחופש הפרט, ובהתערבות מינימלית של הממשלה בחיי האזרח. בין השאר, תומך האקונומיסט בלגליזציה של סמים (קלים וקשים), נישואים חד-מיניים, התנגדות מוחלטת לעינויים, סיוע למדינות העולם השלישי (תוך תגמול ממשלות דמוקרטיות ורפורמיסטיות). האקונומיסט תמך ביציאה למלחמה בעיראק, אך בבחירות 2004 לנשיאות ארצות הברית תמך במועמדותו של ג'ון קרי. האקונומיסט תומך בהצטרפותה של בריטניה לגוש האירו, אך רק כאשר יבשילו התנאים לכך. כמו כן הוא הביע התנגדות נחרצת לחוקה האירופית שעמדה למשאל עם ב-2005, ומרבה לבקר את מדינות האיחוד האירופי (להוציא בריטניה הליברלית) על שוקי העבודה הבלתי-גמישים שלהן והמדיניות החקלאית המשותפת. בבחירות האחרונות בבריטניה תמך בלייבור, ובבחירות האחרונות בגרמניה תמך ב־CDU, מפלגתה של אנגלה מרקל.

בשנת 2001 תבע ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני את האקונומיסט לדין, לאחר שהעיתון, בסדרת מאמרים חריפים, קבע כי ברלוסקוני אינו מתאים להיות ראש ממשלה בשל ניגודי אינטרסים ואי־סדרים חמורים לכאורה[2].

ישראל עריכה

האקונומיסט ביקורתי כלפי ישראל ומדיניותה כלפי הפלסטינים, אך אינו תומך בסנקציות נגדה, וקורא לפתרון מדיני ופירוק החמאס וחזבאללה מנשקם. העיתון ביקורתי מאוד גם כלפי הרשות הפלסטינית ומדינות ערב והוקיע את יאסר ערפאת כמנהיג מושחת התומך בטרור.

בעקבות הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו קבע "האקונומיסט" שעליו להתפטר מראשות הממשלה.[3] במהלך מלחמת חרבות ברזל תיאר "האקונומיסט" את נתניהו כ"האיש הלא נכון, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון".[4] במקביל קרא השבועון לישראל להמשיך במלחמתה נגד חמאס עד לשבירתו, תוך דאגה לסיוע הומניטרי.[5][6]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא האקונומיסט בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה