כמאל א-דין חוסיין

נסיך מצרי

כַּמאל א-דין חוסיין (الأمير كمال الدين حسين; תעתיק מדויק: אלאמיר כמאל אלדין חֻסַין; לעיתים נכתב כמאל אל-דין חוסיין; 20 בדצמבר 1874, קהיר, מצרים6 באוגוסט 1932, טולוז, צרפת) היה בנו של סולטאן מצרים חוסיין כאמל. ב-1917 ויתר על ירושת הסולטנות. היה מחלוצי החוקרים של מדבר לוב.

כמאל א-דין חוסיין
الأمير كمال الدين حسين
ModernEgypt, Prince Kamal el Dine Hussein, PRS 4405 1.JPG
לידה 20 בדצמבר 1874
קהיר, ח'דיוות מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 1932 (בגיל 57)
טולוז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל מסעותיו החלוציים במדבר לוב
השכלה האקדמיה הצבאית הטרזיאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 6 באוגוסט 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב של החברה הגאוגרפית הצרפתית (1929) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
נופי רמת כמאל א-דין; דרום גילף כְּבּיר
שרידי מצבת הזיכרון לכמאל א-דין חוסיין מ-1933

קורות חייועריכה

כמאל א-דין חוסיין היה בנו היחיד של סולטאן מצרים חוסיין כאמל, ונצר לשושלת מוחמד עלי. התחנך באקדמיה הצבאית הטרזיאנית באוסטריה. כיורשו של השליט מונה ב-1914 למפקד צבא מצרים בדרגת גנרל. עם מותו של אביו, ב-1917, ויתר כמאל א-דין על זכותו לעלות על כס הסולטנות, לטובת דודו, אחמד פֿוּאד, שהיה למלך מצרים פואד הראשון עם קבלת העצמאות ב-1922.

הגורמים לוויתורו של כמאל א-דין חוסיין על השלטון אינם ברורים. רוב ההיסטוריונים מסבירים זאת בסירובו למשול בחסות הפרוטקטוראט הבריטי.[1] יש המסבירים את הוויתור באדישותו של כמאל א-דין לעסקי מדינה ובנטייתו לאדיקות סוּפית,[2] ויש המייחסים את צעדו להשפעת אשתו, נעמת אללה (نعمة الله), בתו של הח'דיו תאופיק פאשא, שלא הכירה בחוקיות הדחתו של אחיה הח'דיו עבאס חלמי השני (ב-1914, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה) ובהכתרת חמיה חוסיין כמאל כסולטאן. עם זאת, לא מן הנמנע שוויתורו על כס השלטון נבע מתשוקתו הגדולה למסעות.

מסעותיו במדבר לובעריכה

כמאל א-דין חוסיין ערך מספר מסעות חלוציים בדרום-מערב מצרים. הוא היה הראשון שהגיע לעומק מדבר לוב (כך נקרא באותה תקופה חלקו המזרחי של מדבר סהרה) בכלי רכב ממונעים,[3] בהם זחל"מי קֶגרֶס (אנ') תוצרת סיטרואן ומכוניות פורד מודל T בעלות הנעה קדמית. מסעו הראשון יצא לדרך בסוף 1923, והשתתפו בו ג'ון בּוֹל (גר'), מנהלהּ של מחלקת מיפוי המדבר המצרית, ומושל סינַי קלוד ג'רוויס, שהיה עד 1922 מושל נאות המדבר שממערב לנילוס. המסע עבר בנאות המדבר המערביות של מצרים, ומנווה המדבר דאח'לה פנה מערבה בניסיון למצוא דרך לחציית המדבר לעבר אל-כופרה. לדבריו של כמאל א-דין, שנודע כחובב ציד, הייתה מטרת מסעו סקר של מיני האנטילופות במרחבי החוֹליות באזור. לנגד עיניו עמד חיבורו של הנוסע הגרמני גרהרד רולפס על תלאותיו ועל ממצאיו במסעו במדבר לוב כחצי יובל שנים לפני כן. כמו כן שאף להגיע לנווה המדבר האגדי זרזורה. מסעו של כמאל א-דין מומן על ידיו וגוּבה בעניינה של ממשלת מצרים בסקר ובמיפוי אזורי המדבר המערבי שלה על מקורות המים בהם ועל תושביהם (גבולות מצרים ולוב נקבעו בהסכם רק בשנת 1934). מסע זה הסתיים במרס 1924 בנווה המדבר ח'ארגה, שממנו חזרו אנשי המשלחת ברכבת לקהיר.

בחודשים ינואר–מרס 1925 שוב נסע כמאל א-דין חוסיין לדרום מדבר לוב בואכה סודאן. מסע זה הרחיק לכת בהרבה מקודמו והתאפשר הודות לגילוי מקורות המים של נאות אַרקַנוּ (אנ') ועווינאת על ידי אחמד חסנין במסעו ב-1923. המסע יצא מנווה המדבר ח'ארגה בנתיב השיירות ההיסטורי דרבּ אל-ארבעין (שהוליך מאסיוט בעמק הנילוס לדארפֿוּר בסודאן). מהַר עווינאת המשיך כמאל א-דין לרמות אֶנֶדִי (אנ') שבצפון דארפֿוּר. בינואר-פברואר 1926 ערך כמאל אל דין מסע נוסף לעווינאת. הפעם יצא מדאח'לה ופנה דרומה-מערבה בנתיב שונה מזה שבו עבר במסעו הקודם. דרכו הוליכה לאורך הגוש הרמתי הגדול שממדיו החלו להתברר במסע זה וכאמל א-דין העניק לו את שמו – גִילְף כְּבּיר[4] – המחסום הגדול. בגילף כְּבּיר מצא כמאל א-דין אתרי אמנות סלע פרהיסטוריים לרוב. את מסעותיו אלה סיכם במאמרים בכתבי עת שונים, ובהם Bulletin del'Institut d'Égypte, The Geographycal Journal של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית ו- La Revue scientifique הצרפתי.

בגלל התרופפות בריאותו חדל כמאל א-דין חוסיין ממסעותיו והסתפק בתמיכה בחוקר ההונגרי לאסלו אלמאשי שמשלחתו מצאה ציורי סלע נוספים ברמת גילף כְּבּיר, ובהם אלה של 'מערת השחיינים' (אנ'). ב-1933, לאחר מותו של כמאל א-דין, הקים אלמאשי בקצה הדרומי של רמת גילף כְּבּיר מצבת זיכרון לכבוד פטרונו, שהלך לעולמו שנה קודם לכן.[5][6]

אחרית דברעריכה

כמאל א-דין חוסיין נפטר ב-6 באוגוסט 1932 בטולוז שבצרפת מסיבוכים רפואיים. הוא ביקש להיקבר סמוך למעון הדרווישים (תַכִּיָה) של כת הבקטשיה בגבעת מֻקַטַם המשקיפה על קהיר, שם בילה באחרית ימיו הרבה מזמנו. כמאל א-דין היה אספן עתיקות ופטרון אמנות, ואת אוספיו הוריש למוזיאון המצרי ולמוזיאון לאמנות מוסלמית בקהיר (שנקרא באותה עת בשם "המוזיאון הערבי"). הוא לא העמיד צאצאים, ואת רוב הונו הוריש לדודו פואד הראשון, מלך מצרים. אלמנתו מכרה את ארמונם שבכיכר תחריר לממשלת מצרים, והוא שימש את משרד החוץ המצרי.

במלאת 90 שנה לגילוי רמת גילף כְּבּיר על ידי הנסיך כמאל א-דין חוסיין, ולזכר השימוש פורץ הדרך שעשה בזחל"מי סיטרואן-קגרס במדבר לוב, נערך במרס 2014, בחסות משרד התיירות המצרי, שחזור מסעו ההיסטורי.[7] בסמליל המיזם מוצג העתק תצלומו ברכב ששימש במסעותיו במדבר.[8] הגוש הדרומי-מזרחי של רמת גילף כְּבּיר נקרא על שמו – רמת כמאל א-דין.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כמאל א-דין חוסיין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הסופר המצרי, חתן פרס נובל, נגיב מחפוז, שם דברים בפי אחד מגיבורי ספרו מ-1956 בית בקהיר: ”איזה אדם נפלא הוא הנסיך כַּמַאל אַל-דין חוּסַיְן! הידעת מה עשה? סירב לעלות בחסד השלטון הבריטי על כסא-המלכות לאחר מות אביו!” (הטרילוגיה הקהירית בתרגום סמי מיכאל; הוצאת ספריית פועלים, חלק ראשון, 1981, עמ' 15)
  2. ^ כמאל א-דין היה פעיל בתמיכתו בקהילת הבקטשיה האלבנית, אולי גם משום מוצא משפחתו, ובשנותיו האחרונות אף נתפס לאורח חיים סגפני
  3. ^ מעט לפני כן, ב-1923, חצה המצרי אחמד חסנין את מדבר לוב מצפון לדרום, מחוף הים התיכון עד לב סודאן בשיירת גמלים
  4. ^ 'גִילף' יבוטא בהתאם להגייה בערבית-מצרית כעיצור וילוֹני סוֹתם (סימן פונטי של IPA [g])
  5. ^ מצבת הזיכרון לנסיך כמאל א-דין מ-1933
  6. ^ בסרט "הפצוע האנגלי" מ-1996 נראה גיבור הסרט, בן דמותו של אלמאשי, מעביר את שלט ההנצחה לנסיך כמאל א-דין אל המצבה שהוקמה בגילף כְּבּיר ב-1933
  7. ^ ראו בפרק "קישורים חיצוניים"
  8. ^ סמליל מיזם המסעות (2014) לזכר כמאל א-דין חוסיין