סודאן

מדינה בצפון אפריקה

הרפובליקה של סודאןערבית: جمهورية السودان; תעתיק מדויק: ג'מהורִיָת אלסודאן) או הרפובליקה של צפון סודאן היא מדינה בצפון מזרח אפריקה. היא המדינה השלישית בגודלה באפריקה (עד הכרזת העצמאות של דרום סודאן הייתה הגדולה ביותר ביבשת), וכן בעולם הערבי. בירתה היא ח'רטום והיא גובלת בצפונה במצרים, במזרחה באתיופיה ובאריתריאה, בדרומה בדרום סודאן, ברפובליקה המרכז-אפריקאית בדרום-מערב, בצ'אד במערב ובלוב בצפון-מערב. שפותיה הרשמיות הן ערבית (בניב סודאני) ואנגלית. כמעט כל תושבי סודאן הם מוסלמים.[5]

הרפובליקה של סודאן
جمهورية السودان
Flag of Sudan.svgEmblem of Sudan.svg

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרברזילגיאנה הצרפתיתסורינאםגיאנהקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדברבדוסבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהאיי פארוונצואלהארצות הבריתארצות הבריתפוארטו ריקוהרפובליקה הדומיניקניתהאיטיקובהברמודהאיי בהאמהטרינידד וטובגואיי וינדווארדהאיים המלדיבייםהודודייגו גרסיהוייטנאםלאגוסקמבודיהתאילנדמלזיההממלכה המאוחדתדרום אפריקהסן-פייר ומיקלוןSudan on the globe (claimed) (North Africa centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי "לנו הניצחון"
המנון לאומי "אנחנו צבא האל ומולדתנו"
ממשל
משטר רפובליקה פדרלית
ראש מדינה יו"ר מועצת המעבר הצבאית עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר מועצת המעבר הצבאית עבד אל-פתאח עבד א-רחמאן אל-בורהאן
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת סודאן עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת סודאן עבדאללה חמדוכ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית ערבית, אנגלית
עיר בירה ח'רטום 15°00′N 30°00′E / 15.000°N 30.000°E / 15.000; 30.000
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת National Legislature עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
שטח יבשתי[1] 1,765,048 קמ"ר (16 בעולם)
אחוז שטח המים 5%
אזור זמן UTC +3
היסטוריה
הקמה   
עצמאות
- תאריך
1 בינואר 1956
ישות קודמת סודאן האנגלו-מצרית סודאן האנגלו-מצרית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[2]
(הערכה 1 ביולי 2020)
43,849,260 נפש (34 בעולם)
צפיפות 24.84 נפש לקמ"ר (192 בעולם)
דת אסלאם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 43.07%
גילאי 15 - 24 20.22%
גילאי 25 - 54 29.80%
גילאי 55 - 64 3.93%
גילאי 65 ומעלה 2.98%
כלכלה
תמ"ג[3] (הערכה לשנת 2017) 177,400 מיליון $ (71 בעולם)
תמ"ג לנפש 4,046$ (174 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[4]
(2018)
0.507 (168 בעולם)
מטבע לירה סודאנית‏ (SDG)
בנק מרכזי הבנק של סודאן עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט sd
קידומת בינלאומית 249
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אטימולוגיהעריכה

שם הרפובליקה הוא קיצור של השם بلاد السودان - בילאד א-סודאן, "ארץ השחורים". זאת משום שבארץ זו ישבו אנשים שצבע עורם היה כהה יחסית לזה של תושבי מצרים מצפון או תושבי חצי האי ערב ממזרח.

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – היסטוריה של סודאן

האזור בו הוקמה המדינה המודרנית סודאן נשלט בעידן העתיק על ידי ממלכת כוש, שהושפעה מאוד מהתרבות המצרית העתיקה. שושלת מלכי כוש אף משלה תקופה מסוימת במצרים כפרעונים, ונקראה השושלת ה-25, אשר מלכה בין השנים 730 לפנה"ס-671 לפנה"ס. לאחר נפילת השושלת ה-25, הדרימו מלכי כוש וקבעו את בירתם במרואה. הממלכה המרואית שמרה על התרבות המצרית במשך מאות בשנים לאחר שזו חדלה במצרים עצמה. לאחר נפילת ממלכת מרואה, במהלך המאה ה-6, קיבלו על עצמם הנובים את הנצרות ובמשך מאות שנים הייתה סודאן נוצרית עד שנכבשה על ידי האסלאם, בתהליך שהסתיים במאה ה-16.

במהלך המאה ה-19 החלו הבריטים להתערב בנעשה במצרים, ובמסגרת זו ניסו גם להשליט את שלטון המצרים בסודאן. המנהיג הדתי מוחמד אחמד הכריז על עצמו שהוא המהדימשיח באמונה האסלאמית) ניסה לאחד את השבטים של מערב ומרכז סודאן כנגד שלטון האימפריה הבריטית. הוא הנהיג מרד לאומני שהגיע לשיאו בנפילת ח'רטום בשנת 1885. בעת המצור, צ'ארלס ג'ורג' גורדון, הגנרל האנגלי נהרג. המדינה החדשה שרדה עד אשר כוח אנגלי חדש בהנהגתו של הורציו קיצ'נר הביס את המורדים בשנת 1898.

 
בעבר התקיימה בסודאן תרבות נובית ענפה. בתמונה פסל של שליט נובי.

לאחר עצמאות סודאןעריכה

סודאן זכתה בעצמאות בשנת 1956, אך הממשלה, שהייתה נתונה לשליטה ערבית, מנעה הקמת שיטה פדרלית בדרום, מה שגרם למלחמת אזרחים שנמשכה כ־16 שנים (1956–1972). הבחירות הראשונות התקיימו בשנת 1965, אך הממשלות הסודאניות לא הצליחו לייצב את השלטון ולא נכתבה חוקה שתתמודד עם המצב הקשה. ההפיכה הצבאית הראשונה התרחשה ב־25 במאי 1969 והפילה את הממשלה הדמוקרטית שברשות איסמעיל אל-אזהרי. מנהיג המרד, קולונל ג'עפר נומיירי, הפך לראש הממשלה והוציא מחוץ לחוק את כל המפלגות האחרות.

חילוקי הדעות בין המרקסיסטים למתנגדיהם בתוך החונטה השלטת גרמו להפיכה קומוניסטית ביולי 1971, אך הממשלה הקומוניסטית הופלה כעבור כמה ימים ונומיירי חזר לתפקידו. בשנת 1972 הסכם אדיס אבבה הוביל להפסקת אש בת עשר שנים במלחמת האזרחים שהחלה בשנות ה-50, והמורדים קיבלו אוטונומיה חלקית. בספטמבר 1983 נומיירי הודיע על כוונתו להרחיב את החוק המוסלמי (השריעה) לתוך קוד החוקים של סודאן, מה שהוביל לפרוץ מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה, אשר הסתיימה רק בשנת 2005.

לאור המחסור בדלק ולחם, ההתנגדות הגדלה והולכת בדרום סודאן, בצורת ורעב המוני, בשנים 19841985 התרחשה הפיכה צבאית נוספת בהנהגת הגנרל עבד א-רחמן סוואר א-דהב, אשר החזירה את השלטון האזרחי. למרות זאת, מלחמת האזרחים רק התעצמה והכלכלה המשיכה להידרדר. ב־1989 הגנרל עומר אל-בשיר ביצע הפיכה צבאית ללא שפיכות דמים ומינה עצמו לראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים, ומאוקטובר 1993 גם לנשיא. החוק הפלילי משנת 1991 קבע עונשים חמורים, כולל קטיעת איברים וסקילה. על אף שהפרובינציות הדרומיות שהדת השלטת בהן היא הנצרות, קיבלו פטור מהאיסורים והעונשים האסלאמיים, החוק מאפשר לכפות אותם עליהן בעתיד. הקשרים בין הממשלה הסודאנית לבין ארגוני טרור אסלאמיסטיים הביאו לכך שארצות הברית הוסיפה בשנות ה-90 את סודאן לרשימת המדינות התומכות בטרור.

מלחמת האזרחים המתמשכת, שראשיתה עוד בשנת 1983, הובילה לכך שכ-4 מיליון איש נאלצו לעזוב את בתיהם שבדרום המדינה. חלקם ברחו לערים דרומיות יותר, כג'ובה; אחרים צעדו צפונה לח'רטום, וכמה מהם צעדו אף עד אתיופיה, קניה, אוגנדה, מצרים ומדינות שכנות אחרות. בשל המחסור במזון ובתעסוקה, תת-תזונה ורעב נעשו נפוצים. חוסר השקעת הכספים בדרום גרם למה שארגונים הומניטריים כינו "דור אבוד" - דור שלא זכה לקבל חינוך, שירותי בריאות בסיסיים, ויש לו סיכוי נמוך להשיג עבודה בסודאן. שיחות השלום בין המורדים בדרום סודאן לבין הממשלה הביאו להסכם בינואר 2005 לפיו הכנסות המדינה – בפרט כסף מנפט – יחולקו בין הממשלה לקבוצות המורדים בדרום, וכי הדרום יזכה לאוטונומיה למשך שש שנים, ולאחר מכן ייערך משאל עם שבו יחליטו התושבים אם ברצונם להישאר חלק מסודאן או להפוך למדינה עצמאית. המשאל נערך במהלך ינואר 2011 והמשתתפים בו הצביעו כמעט פה-אחד להיפרד מסודאן. ב-9 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על עצמאותה.

במקביל להתקדמות לכיוון פשרה במלחמת האזרחים בין הדרום לצפון, בפברואר 2003 החל מרד נוסף במחוז דארפור שבמערב. ממשלת סודאן הופתעה מעוצמת המרד, שפעיליו טענו כי החבל מופלה מבחינה כלכלית, וכדי לסיים את המרד חימשה מיליציות ערביות, מיליציות הג'נג'אוויד (שפירוש שמן הוא "אדם חמוש רכוב על סוס"), ואלו החלו להיאבק במורדים. אלא שהמיליציות לא נאבקו רק בארגוני המורדים במחוז, אלא הפכו את הסכסוך ליותר ויותר אתני. שמן נקשר באונס, טבח אזרחים ושריפת כפרים של שחורים אנימיסטים במחוז, ובשל כך יש הרואים באירועים רצח עם וטיהור אתני. בפברואר 2004 הכריזה הממשלה כי היא ניצחה את המרד במערב, אולם הלחימה נמשכה עד פברואר 2010, אז נחתם הסכם הפסקת אש בין הממשלה למורדים. האו"ם מעריך שכ-300,000 אנשים נהרגו או רעבו למוות עקב הסכסוך וכי למעלה מ-2.8 מיליון נפשות נעקרו מבתיהן ומוגדרים כפליטים. רבים מהם עקרו לצ'אד הסמוכה.

ב-3 במאי 2007 חתמו נשיא סודאן, עומאר חסאן אל-באשיר, ונשיא צ'אד, אידריס דבי, על הסכם שלום, במטרה להוריד את המתיחות הקשה בין שתי המדינות, אך ב-2008 הידרדרו פעם נוספת היחסים בין המדינות, לאחר שאל-באשיר טען שצ'אד מסייעת למורדים בדארפור.

החל בדצמבר 2018 החלו מחאות אזרחיות המוניות כנגד אל-בשיר ששימש כרודן סודן במשך כ-20 שנה. לבסוף, בסיוע הצבא, הודח אל-בשיר ב-11 באפריל 2019.[6] במקומו החלה לשלוט כת צבאית בראשות עבד אל-פתאח אל-בורהאן שגם כנגדה התקיימה מחאה אזרחית עזה במשך מספר חודשים. לבסוף, ביולי 2019, חתם השלטון הצבאי על הסכם פוליטי עם קואליציית הארגונים האזרחיים שכלל שלטון משותף על המדינה. באוגוסט 2019 חתמו הצדדים על טיוטה לחוקה חדשה לסודאן.

ביולי 2020, תחת כהונה של ממשל זמני, ביטלה סודאן סדרה של חוקים אסלאמיסטים שחוקקו ג'עפר נומיירי ואל-בשיר בשנות ה-80. בין היתר נאסרה מילת נשים, בוטל האיסור ללא-מוסלמים לשתות אלכוהול, בוטלו ההלקאות הפומביות שהיו נהוגות בגין עבירות קטנות, ועוד.[7]

פוליטיקהעריכה

 
גנרל עומר אל-בשיר, נשיא סודאן 2019 - 1989
 
מפת סודאן
  צפון סודאן
  חבל דארפור
   החזית המזרחית
  הנילוס הכחול ודרום קורדופן

מאז 1989 ועד 2019, כיהן הגנרל עומר אל-בשיר כנשיא סודאן, ראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים. אל-בשיר הנהיג בסודאן משטר צבאי ואת חוקי השריעה, פיזר את האספה הלאומית, אסר על קיום מפלגות ואיגודים מקצועיים, חיסל את המערכת המשפטית ואסר על עיתונות חופשית.

באוגוסט 2019 נחתמה בין הגורמים האזרחיים והצבאיים הצהרה חוקתית חדשה. על פיה הוקמה באותו חודש מועצה ריבונית בת 11 חברים שבראשה עומד ראש ממשלה אזרחי. מועצה זו אמורה לשלוט עד לשנת 2022 שאז עתידות להיערך הבחירות החופשיות הראשונות במדינה. בשנת 2020 ביטלה המועצה חלק מחוקי השריעה שהנהיג אל-בשיר.[7]

ב-3 בפברואר 2020, נפגש אל-בורהאן באוגנדה עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.[8] צעד שהוסתר מחברי הממשלה וספג גינויים חדים מאנשי הדת במדינה.[9]

על פי עיתונאים ללא גבולות, התקשורת בסודאן איננה חופשית ובשנת 2020 היא דורגה במקום ה-159 מתוך 180 מדינות מבחינת חופש העיתונות. עם זאת, מדובר בשיפור של 16 מקומות לעומת שנת 2019 זאת כתוצאה מהדחת שלטון הדיקטטורה של אל-בשיר.

כלכלהעריכה

  ערכים מורחבים – כלכלת סודאן, צינור הנפט הראשי של סודאן

קרוב לשני שלישים מכוח העבודה הסודאני עוסק בחקלאות אולם רק כשליש מהתמ"ג הסודאני מקורו בחקלאות.

מרכיב חשוב בתזונה בצפון סודאן תופסים הדגנים ומאכלים מבוססי דורה, דוחן וחיטה נצרכים ברוב חלקי המדינה. כמדינה, צפון סודאן מצויה במחסור בדגנים אלו, אך קיימים הבדלים גאוגרפים בהיצע של כל אחד מהם. באופן מצטבר, ישנו עודף של דורה, מחסור בחיטה ודי הצורך דוחן. במדינות אל-קדאריף וסנר קיים ייצור החוצה את הביקוש המקומי בעקביות, במיוחד של דורה. עודף זה נמכר ברחבי האזור והמדינה ומיוצא באופן סדיר למדינות המפרץ.
בעבר, הייצור בחבל הארץ דארפור סיפק את הביקוש המקומי אך שנים רבות של עימותים ומהומות פגעו בייצור ובמערכות ההפצה והאוכלוסייה שנותרה שם מסתמכת במידה רבה על ייבוא מוצרי מזון מאזורים אחרים במדינה וחלוקת מזון מטעם האו"ם.[10] בשנת 2008, סוכנות המזון של האו"ם פנתה בבקשת סיוע לקהילה העולמית ודיווחה על התקפות חוזרות ונשנות כנגד שיירות הסיוע ועל גנבת רכבי החלוקה.[11]

חלק ניכר מהאדמות הפוריות מיועד, עוד מתקופת השלטון הבריטי, לגידול כותנה. שילוב של ירידת מחירי הכותנה בשוק העולמי ושל עלייה במחירי הדשנים גרם לירידת רווחיות הענף.

בחלקה הדרומי של המדינה התגלו (עוד בשנות ה-70) מאגרי נפט גולמי אולם מלחמת האזרחים המתמשכת לא מאפשרת לפתח את שדות הנפט ולכן סודאן תלויה בייבוא תזקיקי נפט. תנודות מחירי הנפט ובייחוד עליית מחירו בשנים 2006–2008 גרמו למצוקת מטבע זר ולביטול פרויקטים לצמיחת הכלכלה. רוב מאגרי הנפט נמצאים בשטחה של דרום סודאן.

בשנת 1997, על רקע טענות הסיוע לגורמי טרור והפרה של זכויות אדם,[12][13] הטיל ממשל קלינטון בארצות הברית לראשונה סנקציות על סחר, ובכלל זה בנשק. אף שהיא לבדה הייתה חתומה על הסנקציות הכלכליות, הן זכו לגיבוין של מדינות אירופה, למעט גרמניה. בתחילת שנות ה-2000 חלה התרופפות בסנקציות[דרושה הבהרה], לאור שיתופי פעולה עם סודאן ותהליכי פיוס של ממשלת סודאן עם אזור הדרום, אולם הן חודשו ביתר שאת על ידי ממשל בוש, על רקע הלחימה בדארפור.[13] סנקציות אלו הוסרו רשמית בארצות הברית ב-6 באוקטובר 2017, כחלק ממהלך שהוביל ממשל אובמה, שאושר סופית בתקופת ממשל טראמפ, בטענה שחלה התקדמות[14] בסוגיות המלחמה בטרור וזכויות אדם.[15][16]

גאוגרפיהעריכה

  ערכים מורחבים – גאוגרפיה של סודאן, מדינות סודאן

סודאן נמצאת בצפון אפריקה, גובלת בים האדום, בין מצרים ואריתריאה. נהר הנילוס עובר בה, ובח'רטום הנילוס הכחול והלבן מתאחדים. האקלים ברוב שטח המדינה מדברי, עם עונה גשומה מאפריל עד אוקטובר. בדרום שורר אקלים טרופי.

מזרח גבולה של סודאן עם מצרים נמצא במחלוקת בשל משולש חלאיב. גבולה עם דרום סודאן טרם נקבע סופית.

דמוגרפיהעריכה

נכון ל-2011, ולאחר הפירוד מהדרום, הוערכה אוכלוסיית סודאן בכ-36 מיליון בני אדם, מתוכם כ-5 עד 7 מיליון מתגוררים באזור הבירה ח'רטום.

מבחינה דתית, כ-97% מאוכלוסיית סודאן הם מוסלמים סונים, ברובם דוברי ערבית. השאר נוצרים, אנימיסטים או בעלי אמונות מקומיות.

מבנה גילאים (יחד עם דרום סודאן):
0-14 שנים: 45%
15-64 שנים: 53%
65 שנים ומעלה: 2%
קצב גידול אוכלוסייה: 2.84%
שיעור ילודה: 38.58 לידות/1000 תושבים
שיעור תמותה: 10.28 מיתות/1000 תושבים

חלק משמעותי של בנות בסודן מתחתנות לפני גיל 18.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-27 ביוני 2020
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2018 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-2019
  5. ^ "The World Factbook". cia.gov. אורכב מ-המקור ב-2017-08-17. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2019.  Unknown parameter |df= ignored (עזרה)
  6. ^ אי-פי; טיימס, ניו יורק (11 באפריל 2019). "דיווח: נשיא סודאן עומר אל-בשיר הודח לאחר 30 שנה; הצבא מציב כוחות בבירה". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 באפריל 2019. 
  7. ^ 1 2 סודאן: לא מוסלמים יוכלו לשתות אלכוהול, חוק "הכפירה" בוטל, באתר וואלה! NEWS
  8. ^ איתמר אייכנר, דניאל סלאמה והסוכנויות, דיווח: איחוד האמירויות תיאמה את הפגישה בין נתניהו לשליט סודן, באתר ynet, 4 בפברואר 2020
  9. ^ יאסר עוקבי, ‏"בגידה בנביא מוחמד": בסודאן מגיבים למפגש בין אל-בורהאן לנתניהו, באתר מעריב אונליין, 4 בפברואר 2020
  10. ^ The Famine Early Warning Systems Network (FEWS NET), [https://www.fews.net/sites/default/files/documents/reports/Sudan_MarketFundamentals_06152015.pdf SUDAN Staple Food Market Fundamentals] (עמ' VI), https://www.fews.net, ‏2015
  11. ^ YNET (9 ביולי 2008). "סוכנות המזון של האו"ם מאיימת: נפסיק את הסיוע בדרפור". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2018. 
  12. ^ חיים קורן, [https://dayan.org/file/19335/download?token=btzV455j סודאן ונתיבותיה: בין הזירה הפנימית, שכנותיה באפריקה והטלטלה במזרח התיכון] (עמ' 3), ‏23 לפברואר 2017 (ארכיון)
  13. ^ 1 2 מוחמד אבו-בכר, מאמרים - המרי האזרחי שיחיש את קץ המשטר בסודאן?, הפורום לחשיבה איזורית, ‏31.12.2016
  14. ^

    "היום החליטה ארצות הברית לבטל את הסנקציות הכלכליות ביחס לסודאן ולממשלת סודאן תחת פקודות ההנהלה 13067 ו -13412, מתוך הכרה בפעולותיה החיוביות של ממשלת סודאן בנוגע ללחימה באזורי סכסוך בסודאן, הענקת גישה הומניטארית ברחבי סודאן ושמירה על שיתוף פעולה עם ארצות הברית בנושא סכסוכים אזוריים והתמודדות עם איום הטרור"

  15. ^ "The Secretary's Report on Whether the Government of Sudan Has Sustained the Positive Actions That Gave Rise to E.O. 13761 (2017)". U.S. Department of State (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2018. 
  16. ^ "ארה"ב הסירה סנקציות מסודן, שהשלטון בה מואשם בפשעים נגד האנושות". דבר ראשון (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 במרץ 2018.