פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: עברית, מעבר תכוף מלשון הווה לעבר, חיוויי דעה, פרק בעייתי של ״משמעות המשפט״.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כנופיית הארבעה במשפטם, בשנת 1981.
כרזה נגד כנופיית הארבעה. הטקסט אומר: "זירקו את קליקת ואנג-זאנג-ג'יאנג-יאו הפועלת נגד המפלגה"

כנופיית הארבעהסינית: סי-רן-באנג 四人帮) הייתה קבוצה של ארבעה חברים בכירים במפלגה הקומוניסטית של סין. לשיא כוחם הגיעו במהפכת התרבות (1966-1976), אך משזו תמה והתחלפה הנהגת המדינה, הואשמו בבגידה וסולקו מעמדות כוח. מנהיגתם הייתה ג'יאנג צ'ינג, אלמנתו של מאו, ושלושת האחרים היו עוזריה הקרובים: זאנג צ'ונצ'יאו, יאו וניואן וואנג חונגוון[1].

הקבוצה שלטה במוקדי הכוח של המפלגה בשלביה האחרונים של מהפכת התרבות, אך לא ברור אילו החלטות התקבלו על ידי מאו ואילו על ידם. בשל כך, לא ידועה מידת השפעתם.

הקבוצה, יחד עם לין ביאו, פוליטיקאי בכיר[2] שנפטר ב-1971, הוגדרו על ידי הממשלה הסינית כשני הכוחות ה"קונטרה-מהפכניים" של מהפכת התרבות, והואשמו באופן רשמי בכאוס ששרר בסין בעשור המהפכה. נפילתם, חודש בלבד לאחר מותו של מאו, נחגגה על ידי המונים ברחובות בייג'ינג כסיום מבורך לעידן סוער בפוליטיקה הסינית.

החלטת הנהגת סין החדשה לסלקם מעמדות כוח לא ביטאה שלילה מוחלטת של מהפכת התרבות: זו אורגנה מחדש על ידי מנהיג חדש, חואה גוופנג. רק לאחר שדנג הפך לשליט סין בפועל[3], וחואה איבד מכוחו בהדרגה[4], נשללה לחלוטין מהפכת התרבות באופן רשמי על ידי ממשלת סין.

התגבשות הקבוצהעריכה

הקבוצה הונהגה על ידי ג'יאנג צ'ינג, והורכבה משלושה אנשים שנחשבו עוזריה הקרובים, זאנג צ'ונצ'יאו, יאו וניואן וואנג חונגוון. שניים נוספים, קאנג שנג ושיה פוג'י, מתו לפני מאו ושמם נמנה בדיעבד עם חברי ה"כנופיה". צ'ן בודא[5] ובן דודו של מאו נחשבו לבעלי ברית קרובים של הקבוצה.

רוב החוקרים המערביים מאמינים שמנהיגי מהפכת התרבות היו קבוצה רחבה, שמנתה יותר מארבעה או שמונה אנשים, ועיקרם היו חברי קבוצת מהפכת התרבות[6][7]. הבולט בהם הוא לין ביאו, עד מותו בתאונת מטוס ב-1971. צ'ן בודא נחשב לעיתים כחבר בסיעתו של לין יותר מאשר כחבר בסיעתה של ג'יאנג, מנהיגת "כנופיית הארבעה"[8].

המשפטעריכה

משפטם של הארבעה החל רק 4 שנים לאחר מכן, בשנת 1980, והוא שימש המשך תיאטרלי להתקפה התקשורתית על הארבעה כאשר התובע הציג את הנאשמים כאשמים הבלעדיים במהפכת התרבות. היה זה משפט ראווה מתוקשר בו הואשמו הנאשמים והורשעו בפעילות נגד המפלגה. במשפט טענה ג'יאנג כי "הייתי כלבתו של היו"ר מאו. מה שהוא אמר לנשוך, נשכתי". היא הייתה היחידה שטרחה לטעון בזכות עצמה, כשאף פרצה לעיתים בבכי. על שניים מארבעת הנאשמים נגזרו עונשי מאסר של 20 שנה ועל ג'יאנג צ'ינג וזאנג צ'ונקיאו נגזר עונש מוות, שלאחר מכן הומר למאסר עולם. הם נדרשו גם לעשות ביקורת עצמית בפני המפלגה. ג'יאנג-צ'ינג ריצתה מאסר זה עד להתאבדותה בתלייה בשנת 1991 בזמן טיפול בבי"ח.

משמעות המשפטעריכה

האשמה ישירה של מאו בעשור הזוועה שעבר על סין הייתה עלולה לפגוע אנושות בלגיטימיות של המפלגה, ובכך לפגוע ביכולת של המפלגה לשקם את סין. לפיכך היה צורך למצוא אשמים מסביבתו הקרובה של מאו, במטרה להפנות את האש לבודדים ולאפשר יצירת מורשת נבדלת של מאו, שעד אז יצר זהות כמעט מלאה בין מורשתו למורשת המפלגה. ביוני 1981, במליאה ה-6 של הוועד המרכזי ה-11 לאחר המשפט, נקבעה עמדתה הרשמית של המפלגה הקומוניסטית הסינית. ההחלטה קבעה שמאו היה אחראי לפרוץ מהפכת התרבות ולזוועותיה, אך בהתאם לתוצאות המשפט, הפנתה חלק מהאשמה על המעשים בפועל לאנשים אחרים: ההחלטה קבעה שמעשי מאו היו "טעות", להבדיל מה"פשעים" של כנופיית הארבעה. בהתאם לכך, השתמע מההחלטה שמאו אינו פושע ושהטעויות שלו נבעו מכוונות טהורות. להבדיל מכך, ג'יאנג-צ'ינג והכנופיה שלה נחשבו לפושעים שפעלו לטובת עצמם ושהזיקו לעם הסיני ביודעין. המסקנה של המליאה הייתה שלמרות הטעויות החמורות שמאו עשה, תרומתו בשנים שלפני מהפכת התרבות עולה בהרבה על הנזק שגרם במהלך מהפיכת התרבות.

שימוש בכינויעריכה

כנופיית הארבעה (באנגלית: Gang of Four, או בקיצור GoF) הוא גם הכינוי שניתן לאריך גאמה, ריצ'רד הלם, רלף ג'ונסון וג'ון ויליסידס, מחברי הספר החשוב בהנדסת תוכנה: Design Patterns - Elements of Reusable Object-Oriented Software. הם קיבלו את שמם, כמובן, מ"כנופיית הארבעה" המקורית. בהקשר שונה, ניתן הכינוי גם לארבעת פורשי הלייבור בבריטניה בתחילת שנות ה-80: דייוויד אוון, רוי ג'נקינס, ויליאם רוג'רס ושירלי ויליאמס, אשר הקימו את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הבריטית. שם זה הושאל גם כשמה של להקת פוסט-פאנק בריטית.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כנופיית הארבעה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Yao Wenyuan, The Economist
  2. ^ לין שימש במשך למעלה מעשור סגן יושב המפלגה ושר ההגנה הלאומית; בחלק מתקופה זו שימש גם כסגן ראשון לראש הממשלה. בתקופת מלחמת האזרחים שירת בצבא כגנרל בכיר, וסיים את שירותו בדרגה השנייה הגבוה ביותר.
  3. ^ "1977: Deng Xiaoping back in power" (באנגלית). 22 ביולי 1977. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2018. 
  4. ^ "Hua Guofeng, Transitional Leader of China After Mao, Is Dead at 87". The New York Times (באנגלית). 20 באוגוסט 2008. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2018. 
  5. ^ שימש כמזכיר האישי של מאו וכעורך כתב העת הפוליטי של המפלגה, ומונה לראש קבוצת מהפכת התרבות כשזו הוקמה.
  6. ^ וועדה שהוקמה על ידי מאו ב-1966, ומילאה תפקיד מרכזי במהפכת התרבות. הייתה כפופה ישירות לוועדה המתמדת של הפולטיביורו (הלכה למעשה הגוף השליט בסין). כל חברי 'קבוצת מהפכת התרבות' היו חברים גם בארגון המפלגה האחראי על מאבק ב'פעילויות נגד המפלגה' (Central Case Examination Group).
  7. ^ Guillermaz, J; 'The Chinese Communist Party in Power, 1949-1976'; Westview Press (1976); p. 401
  8. ^ Glossary of Names and Identities in Mao's Last Revolution, by Roderick MacFarquhar and Michael Schoenhals, Harvard University Press 2006.