ג'יאנג צ'ינג

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ג'יאנג.

גִ'יאַנְג צִ'ינְגמנדרינית: 江青;‏ 5 במרץ 191414 במאי 1991), אשר נודעה בכינוי מאדם מאו הייתה מהפכנית קומוניסטית סינית אשר נודעה עקב היותה רעייתו של מאו צ'ה טונג, נשיאה הראשון והמנהיג העליון של הרפובליקה העממית של סין. שימשה כראשת כנופיית הארבעה במהלך מהפכת התרבות בסין. עם עלייתו של דנג שיאופינג לכוח, כנופיית הארבעה הועמדה לדין על פועלה במהפכה ועל כן ג'יאנג, אשר כאמור הייתה בראש התנועה, התאבדה בתלייה.

ג'יאנג צ'ינג
江青
Jiang Qing 1976.jpg
ג'יאנג ב-1976
לידה 5 במרץ 1914
שאנדונג, הרפובליקה הסינית הרפובליקה הסינית (1912–1928)הרפובליקה הסינית (1912–1928) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 14 במאי 1991 (בגיל 77)
בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרפובליקה העממית של סין, הרפובליקה הסינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Beijing Futian Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה National Qingdao University עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, פוליטיקאית, שחקנית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של סין
בן זוג מאו צ'ה טונג
רעיית המנהיג העליון של סין ה־1
19491976
(כ־27 שנים)
תחת המנהיג העליון מאו דזה-דונג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ג'יאנג, שגודלה על ידי קרוביה, הפכה לחברה בלהקת תיאטרון בשנת 1929. פעילותה בארגון מורדים קומוניסטים אשר פעלו נגד ממשלת הקוומינטנג בשנת 1933 הובילה למעצרה. עם שחרורה נסעה לשאנגחאי. בעודה שם נעצרה שוב בשנת 1934 ועזבה לבייג'ינג לאחר שחרורה, אך מאוחר יותר חזרה לשאנגחאי, שם מילאה תפקידים מינוריים בחברת שמאל תחת שם הבמה החדש שלה, לאן פינג.

כאשר היפנים תקפו את שאנגחאי ב-1937, ג'יאנג נמלטה לבירה הלאומית הסינית הזמנית בצ'ונגצ'ינג, שם עבדה באולפן הסרטים המרכזי שבשליטת הממשלה עד אשר היא חצתה את הקווים הלאומניים. היא עברה דרך שיאן כדי להצטרף לכוחות הקומוניסטים בינאן והחלה להשתמש בשם ג'יאנג צ'ינג.

בהיותה מדריכה לדרמה באקדמיה לאמנות, היא פגשה את מאו בפעם הראשונה כשנשא הרצאה בבית הספר. הם נישאו בשנת 1939 (טכנית, היא הייתה אשתו הרביעית של מאו ולא השלישית כפי שנוהגים לציין; היו למאו נישואים סדירים בצעירותו אך מעולם לא הודה בכך[1]).

הנישואין זכו לביקורת מצד חברי מפלגה רבים, במיוחד מכיוון שאשתו של מאו באותה העת, מן הנשים היחידות אשר שרדו את המצעד הארוך, אושפזה באותו הזמן במוסקבה, ברית המועצות. מנהיגי המפלגה לבסוף הסכימו עם הנישואים לאחר שהוסדר שעם הנישואים, ג'יאנג תישאר נקייה מפעילות פוליטית למשך 20 השנים הבאות.

לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, ג'יאנג נותרה מחוץ לעיני הציבור למעט שימושה כמארחת של מאו עבור מבקרים זרים או ישיבות בוועדות תרבות שונות. אולם בשנת 1963, היא נעשתה פעילה יותר מבחינה פוליטית, והעניקה מזמנה למען העברת חסותה לתנועות תרבותיות למיניהן (כדוגמת אופרת בייג'ינג). תנועת הרפורמה התרבותית של ג'יאנג צמחה בהדרגה להתקפה ממושכת על רבים מאנשי התרבות והאינטלקטואלים המובילים בסין והגיעה לשיאה במהפכת התרבות שמשנת 1966 יצאה בפעולת טיהור פוליטי ענקית ברחבי המדינה.

ג'יאנג הגיעה לשיא כוחה והשפעתה בשנת 1966, וזכתה למוניטין בזכות נאומיה הלוהטים לכינוסים המוניים ומעורבותה בקבוצות המהפכה הצעירות הרדיקליות של המשמר האדום, בהם המשפיעה ביותר הייתה כנופיית הארבעה, אשר היא עצמה ייסדה כמו גם הנהיגה. היא הייתה מן האנשים הבודדים שמאו סמך עליו, ועל כן הפכה לסגנית ראש המהפכה התרבותית הראשונה ורכשה סמכויות מרחיקות לכת על חיי התרבות בסין. היא פיקחה על הדיכוי המוחלט של מגוון רחב של פעילויות תרבות מסורתיות במהלך עשור המהפכה. עם זאת, ככל שהלהט הראשוני של המהפכה דעך בסוף שנות השישים, כך גם ההשפעה של ג'יאנג. היא עלתה לכותרות מחדש בשנת 1974 כמנהיגת תרבות ודוברת המדיניות של מאו.

מאו נפטר ב-9 בספטמבר 1976, והרדיקלים במפלגה איבדו את התושייה עם עליית ממשל חדש, ממשל דנג שיאופינג. חודש לאחר מכן הופיעו כרזות קיר שתקפו את ג'יאנג ושלושת הרדיקלים הנוספים ב"כנופיית הארבעה", וההתקפות הלכו והתעצמו. ג'יאנג ושאר חברי כנופיית הארבעה נעצרו זמן קצר לאחר מכן. היא גורשה מהמפלגה הקומוניסטית בשנת 1977. בשנים 19801981 במשפטה הציבורי כחברה בכנופיית הארבעה, הואשמה ג'יאנג בהעלאת התסיסה האזרחית הנרחבת שאחזה בסין במהלך מהפכת התרבות, אך היא סירבה להודות באשמתה; במקום זאת, היא גינתה את בית המשפט ואת ראשי המדינה. היא קיבלה עונש מוות על תנאי, אך בשנת 1983 הוא הומר למאסר עולם. בעודה שם, התאבדה בתלייה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ג'יאנג צ'ינג בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ג'ונג צ'אנג, ג'ון הלידיי, מאו - הסיפור הבלתי נודע, פרק 1. על הסף בין עתיק למודרני (1893–1911)