לין ביאו

הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא לין.

לִין בִּיָאוּמנדרינית: 林彪;‏ 5 בדצמבר 190713 בספטמבר 1971) היה מדינאי, פוליטיקאי, מהפכן ומצביא, אשר שירת בראשי ההנהגה של המפלגה הקומוניסטית של סין אשר אל דרגיה עלה לאורך מלחמת האזרחים הסינית.

לין ביאו
林彪
Lin Biao.jpg
דיוקן רשמי
לידה 5 בדצמבר 1907
תת-מחוז חואנגאנג, חוביי, האימפריה הגדולה של צ'ינג שושלת צ'ינגשושלת צ'ינג
נהרג 13 בספטמבר 1971 (בגיל 63)
אונדורחאן, חנטי, הרפובליקה העממית של מונגוליה מונגוליהמונגוליה
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
מקום קבורה בייג'ינג
השכלה אקדמיה צבאית רפובליקה של סין
עיסוק מדינאי, פוליטיקאי, מצביא
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של סין
דת אתאיזם
בת זוג
  • ג'אנג מאי (1937–1942)
  • יי צ'ון (1942–1971)
שושלת משפחת לין
צאצאים
  • לין שיאולין
  • לין לי-גואו
  • לין דודו
שר ההגנה של הרפובליקה העממית של סין ה־2
195913 בספטמבר 1971
(כ־12 שנים)
תחת היושב ראש מאו דזה-דונג, ליו שאוצ'י
סגן ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין ה־2
21 בדצמבר 195413 בספטמבר 1971
(16 שנים)
תחת ראש הממשלה ג'ואו אנלאי
סגן יושב ראש המפלגה הקומוניסטית של סין ה־1
25 במאי 195813 בספטמבר 1971
(13 שנים)
תחת היושב ראש מאו דזה-דונג
המשנה ליושב ראש הרפובליקה העממית של סין (נשיא הרפובליקה העממית של סין בפועל)
1 באוגוסט 196613 בספטמבר 1971
(5 שנים ו־6 שבועות)
תחת היושב ראש מאו דזה-דונג
שירות צבאי
השכלה Whampoa Military Academy עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יה צ'ון (194113 בספטמבר 1971)
Zhang Mei (19371946) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא השחרור העממי
שנות הפעילות 19251971 (כ־46 שנים)
דרגה מרשל סין (פילדמרשל)
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • First Class Red Star Medal
  • People's Liberation Army Strategist עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר באי
  • מסדר העצמאות והחופש
  • מסדר השחרור

לאחר המלחמה פועלו להישאר נאמן ליושב ראש מאו צ'ה טונג הביא להישארותו נקי מכל פגע במהלך מהפכת התרבות בסין שלאחריה שירת כמשנה למאו לאחר שהאחרון הפיל את יריבו הפוליטי והאחרון בתפקיד, ליו שאוצ'י בזמן המהפכה.

בסדרת עשרת המרשלים הגדולים של צבא השחרור העממי לין נחשב שני אך ורק לז'ו דה ופנג דה-חואי.

מהפכןעריכה

שנותיו הראשונותעריכה

לין ביאו נולד ממשפחת משק בית צנועה במחוז חוביי שבמרכז סין, שושלת צ'ינג. את השכלתו היסודית הוא קיבל בבית הספר בכפר, ואז נכנס ללמוד בחטיבת הביניים בווּהָאן, בירת המחוז, בשנת 1921.

בזמן שהיה בחטיבת הביניים, הוא הושפע עמוקות מהמהפך החברתי והתרבותי שהיה אז בארצו; בשנת 1911 מהפכת שינהאי הפילה את פויי, קיסר סין והסדירה שלטון של רפובליקה סינית אשר עד מהרה הפכה לדיקטטורה צבאית של יואן שה-קאי ולאחר מותו של האחרון בשנת 1916 התפרקה המדינה בין קבוצות של אילי מלחמה לתוך תקופת המצביאים. עד מהרה החל להתעניין בסוציאליזם ובקומוניזם, ובשנת 1923 הצטרף לליגת הנוער הסוציאליסטית.

בקוומינטנגעריכה

בשנת 1925 לין ביאו נסע דרומה לעבר גואנגג'ואו (קנטון בפי המערב) בכדי להירשם לאקדמיה של וומפואה (הואנגפו). שם החל גם את הקריירה הצבאית שלו וגם את חברותו בתוך המפלגה הקומוניסטית של סין.

סין בתקופה זו סבלה מזה כמעט עשור של חוסר אחדות במסגרת תקופת המצביאים, ממשלת בייאנג הייתה למעשה בובה פוליטית שנעה בין כוחותיהם של מצביאים כוו פאיפו, ג'אנג דזוו-לין, דואן צ'ירוי ועוד רבים.

בניסיון לאחד מחדש את סין בנה אבי מהפכת שינהאי, סון יאט-סן את המפלגה הלאומית (מפלגת הקוומינטנג) בגואנגדונג. בעזרת תמיכה כספית מידי ברית המועצות ואיחוד כוחות עם המפלגה הקומוניסטית הסינית יורשו של סון יאט-סן, צ'יאנג קאי שק הנהיג אקדמיה צבאית מערבית, אשר הייתה אמורה היה להכשיר את הקצינים לצבא המהפכני.

לין היה באקדמיה מזה פחות משנה כאשר צ'יאנג פתח במשלחת הצפונית לאיחוד סין ביולי 1926. אף על פי כן, למרות קוצר הכשרתו הרשמית, לין הפגין במהירות את יכולתו הצבאית. כעבור כמה חודשים, כשכוחות המסע הגיעו לגדות נהר היאנגצה במרכז סין, הוא עלה מדרגת סגן מפקד המחלקה למפקד גדוד.

סין אוחדה ברובה בשנת 1927.

מלחמת אזרחיםעריכה

כאשר צ'יאנג פנה נגד בעלות בריתו הקומוניסטיות בשנת 1927 במסגרת טבח שאנגחאי, לין נטש את הדרג הצבאי שלו ואת הוראות הבכירים ממנו ונמלט עם חבר הקומוניסטים הקרוב אליו. באוגוסט 1927 השתתף לין במרד קומוניסטי גדול ראשון בנאנצ'אנג שהובל על ידי ג'ואו אנלאי ומנהיגים קומוניסטים אחרים.

באביב של שנת 1928 הצטרף לין למאו צ'ה טונג בגבעות דרום-מרכז סין והתבסס בבת אחת כאחד המפקדים הטובים והפעילים ביותר בצבא האדום הקטן אך הצומח של מאו. משנת 1928 עד 1934 עזר להגדיל את השטח בשליטת הקומוניסטים במחוז ג'יאנגשי והגן עליו מפני התקפות חוזרות ונשנות של הלאומנים. בשנת 1932 הוא הועלה למפקד החיל. כאשר הקומוניסטים הופלו לבסוף מבסיסם בג'יאנגשי בשנת 1934 על ידי הלאומנים, חיל הצבא הראשון של לין הקים את החלוץ של הנסיגה האפית המכונה הצעדה הארוכה, שדרכה הכוחות הקומוניסטים נעו בכל דרכם מסביב למרכז סין דרך חונאן אל סצ'ואן ואל גאנסו עד אשר הגיעו דרך שאאנשי לשאנשי.

בהיותם בשאנשי הם הצליחו להתארגן מחדש. באותה הנקודה חברי המפלגה הקומוניסטית העלו את לין לתוך מוניטין של אדם אשר מעולם לא הפסיד בקרב. בשאנשי הוא הפך לנשיא האקדמיה של הצבא האדום הסיני ודורג כמשני רק לשני הגנרלים הגדולים ביותר של הצבא, ז'ו דה ופנג דה-חואי.

בשנת 1937 הסתיימה (מבחינה זמנית) מלחמת האזרחים המרה בין הלאומנים לקומוניסטים כאשר שני הצדדים הקימו חזית מאוחדת נגד האויב המשותף, האימפריה היפנית. בספטמבר 1937, ממש לאחר פרוץ המלחמה, לין ביאו, בפיקוד על אחת משלוש הגדודים הראשיים של הצבא האדום הסיני, השיג ניצחון מוקדם חשוב על הפולשים היפנים אשר מנע את התקדמות האחרונים לתוך שאנשי.

הוא נפצע באביב שלאחר מכן ופרש משדה הקרב להמשך המלחמה. כשפצעו לא נרפא, הוא נסע לברית המועצות לקבלת טיפול רפואי ונשאר שם למשך שלוש שנים. לאחר שובו לסין בשנת 1942, שימש זמן קצר כחבר צוות הקשר הקומוניסטי עם הלאומנים. בשנת 1943 שב לנשיאות האקדמיה הצבאית והמדינית בינאן. כאשר המלחמה עם יפן התקרבה לסיומה בשנת 1945, הוא נבחר לראשונה לוועד המרכזי של הקונגרס הקומוניסטי, ביחד עם 44 שותפים.

כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, התחדשה מלחמת האזרחים בסין. כשחזר לשדה פעם נוספת, לין נסע למנצ'וריה (צפון מזרח סין), כמפקד של מה שהפך לימים ל"צבא השדה הרביעי". באסטרטגיה אשר לימים תאומץ כזו של מאו בשוגג; לין ידע שכוחותיו אינם מסוגלים לשמור על הערים הגדולות נגד הצבא הלאומי של הקוומינטנג ועל כן נע לפעולה בתוך הכפרים, בכך להתיש את צבא האויב באמצעות לוחמת גרילה[1].

אז השליך בסבלנות ובשיטתיות את אויבו הרב במספר אל תוך מאבק אשר צבא סדיר אינו יכול לעמוד בפניו. בהדרגה, הוא בודד את הלאומנים בערים ובסופו של דבר אילץ חיל מצב אחר חיל מצב להיכנע. בסוף 1948 צבאו, שמנה 100 אלף במקור, גדל ל 800,000 והוא כבש את כל מנצ'וריה כאשר הגנרל ויי לי-חואנג בגד בקוומינטנג והעביר לידי הקומוניסטים מאות אלפי חיילים ושטחים נרחבים. ניצחונו של לין במנצ'וריה הביא להתמוטטותם המהירה של הלאומנים בשאר סין. כוחותיו, שנעו דרומה, וכבשו את בייג'ינג בינואר 1949.

בתוך הקוומינטנג התפטר צ'יאנג מתפקידו כנשיא הרפובליקה הסינית עקב לחץ פנימי וממשלת קליקות זמנית תחת לי דזונגז'ן החלה במשא ומתן להפסקת אש על גדות נהר היאנגצה. ההסכם הוצא לפועל במרץ, אך במאי הורה מאו ללין לשבור את הפסקת האש ולתקוף ללב הקוומינטנג, לין ראשית הסדיר לידיו את הכיבוש של נאנג'ינג, בכך סיים מבחינה פורמלית את שלטון הקוומינטנג על סין ואחר כך יצא בפעולה נגד מרכז המדינה, עד סוף החודש ווהאן נכבשה ובספטמבר הגיעו הכוחות עד לגואנגג'ואו. לין זכור ככובש הראשי של דרום סין לידי הכוחות הקומוניסטים.

מדינאיעריכה

תחילהעריכה

עם הקמת הרפובליקה העממית של סין באוקטובר 1949, מונה לין ביאו לתפקידים גבוהים רבים בממשלה ובמפלגה. בתחילה הוא שימש גם ראש המינהל וגם ראש מפלגה של אזור "מרכז-דרום" לפיו היה השלט דה פקטו על כשישה מחוזות בסין: גואנגדונג, האינאן, חונאן, חוביי, חנאן וגואנגשי. הוצע לו להפוך לראש חיל המשלחת אל עבר מלחמת קוריאה, הצעה עליה ויתר עקב באיות בריאותיות ועל כן הועברה לפנג דה-חואי.

בשנת 1954, כאשר התארגן מחדש השלטון המרכזי, הוא מונה לסגן ראש הממשלה של מועצת המדינה (או הקבינט) וכסגן יו"ר המועצה הלאומית להגנה. בין קציני הצבא הוא דורג רק מאחורי הז'ו דה ופנג דה-חואי, שר ההגנה, שניהם כבר בגיל מבוגר. בשנת 1955 הוא הועלה במסגרת המפלגה ללשכה המדינית המונה 13 חברים של הוועדה המרכזית ולאחר מכן במאי 1958 לוועדת הקבע המונה 7 חברים של הלשכה המדינית. אך לאורך כל השנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי לין, אשר היה במצב בריאותי כרוני, הופיע לעיתים רחוקות בציבור וככל הנראה היה פעיל רק מדי פעם במשרותיו השונות.

דמות מפתחעריכה

בסוף שנת 1958 לין פתאום החל לתפוס תפקיד פעיל וחשוב יותר בצבא ובמפלגה. בספטמבר 1959 הוא קיבל את מקומו של פנג דה-חואי כשר הביטחון, לאחר שפנג הודח על פועלו ביחד עם ליו שאוצ'י לשים רגליים למדיניות הקפיצה הגדולה קדימה של מאו.

לין חנך אז רפורמה בצבא השחרור העממי, שהגבירה את רמת החינוך הפוליטי של חייליו ושדרגה את הכשרתם הצבאית. כתוצאה מכך צבאו של לין בראשית שנות השישים הפך לדוגמה לכך שעל פי תורת הקומוניזם הסיני ניתן היה לשלב מומחיות מקצועית עם תודעה פוליטית, והצבא אף הפך למודל לחיקוי שאר החברה, כולל המפלגה עצמה. תנועה זו "ללמוד מצבא השחרור העממי" התפתחה בסופו של דבר בשנת 1965 לטיהור הפוליטי הנרחב של המפלגה, שמאז 1966 נודע בשם המהפכה התרבותית הפרולטרית הגדולה, שהנפגעים העיקרים שלה היו פנג דה-חואי וליו שאוצ'י, מארגן המפלגה שבמשך למעלה מ-20 שנה אשר היה השני של מאו בפיקודו, כמוהם שילמו גם 40 מיליון סינים בחייהם במהלך אירועי המהפכה.

נוסף על כך היה ללין קשר ישיר עם הניסויים בנשק גרעיני אשר הוצאו לפועל מתחת לאדמה בלופ נור ועומקי מדבר גובי, בהם היה גם ניסוי 596, ניסוי הגרעין המוצלח הראשון של סין העממית.

שני לכתרעריכה

באוגוסט 1966 לין ביאו, בן ה-58, החליף את ליו כיורשו העתידי של מאו; עמדה זו הפכה לפורמלית באפריל 1969, כאשר לין הוגדר כיושב ראש לצד מאו על ידי החוקה החדשה. בשנים 1966 עד 1971 הצבא השתלט למעשה על התפקיד שמילאה בעבר המפלגה בשלטון בסין.

כאשר מאו הביא לחלוקה מחודשת של הדרג הצבאי הוא העלה בדרגה את הקצינים הזוטרים משום שהדרג הצבאי העליון היה כעת בתוך הפוליטיקה. ראש המטה הכללי החדש היה בכלל קצין זוטר בשם חואנג יונג-שנג, אשר נודע כ"רודף שמלות" אשר חיזר אחר יה צ'ון, אשתו של לין ביאו, האחרונה בתמורה לא פסקה לשחק על רגשותיו של חואנג כפי שנתגלה בתקליט של שיחה טלפונית ביניהם[2].

לין באותו הזמן הפך את חיל האוויר של צבא השחרור העממי למרכז פועלו, הוא מינה את בנו בן ה-25 לין לי-גואו אשר כונה ה"נמר" לסגנו בפועל ונתן לבתו, דודו, לפקד על הוצאותם לאור של עיתוני בטאון אשר שימשו פרופגנדה צבאית. דוגמה לפועלו של לין הייתה בישיבת פוליטביורו במאי 1966 כאשר לין ייצג למעשה את מאו בתור יד ימינו ומבצע רצונו. הוא הכריז באותה הישיבה כי כל אשר יתנגד למאו "יוצא להורג... כל הארץ חייבת לדרוש את דמו." הוא גינה יריבים פוליטיים במילים חריפות ולמעשה העלה את הנושא של אפשרות להפיכה עקב דרישתו של מאו עצמו[3].

במהלך ביצור עמדתו של מאו לין הוסיף לעשות בענייני משפחה לחוצים כאשר מכתבים פוגעניים רבים הגיעו אליו ואל משפחתו, בהם היו טענות כי אשתו ביצעה פרשיות אוהבים עם ואנג שה-ויי, מנהיגם של המתנדבים הצעירים בינאן אשר התנגד לשלטונו של מאו. בנקודה מסוימת, באחד המושבים של אסיפות הפוליטביורו לין הניח מסמך בפני המשתתפים ובו נכתב[4]:

אני מצהיר בהן צדק:

1. יה צ'ון [אשתו של לין] הייתה בתולה טהורה כאשר התחתנה איתי. מאז ועד היום התנהגותה הייתה ללא רבב.

2. יה צ'ון לא קיימה קשרי אהבה כל שהם עם ואנג שה-ויי;

3. "נמר" ודודו הם בני ובתי הביולוגיים עם יה צ'ון;

4. כל הכתוב במכתבים האנטי-מהפכניים שכתבה [גברת לו אשר השמיצה את הזוג] הם דברי הבל.

לין ביאו, 14 במאי 1966

עקב הפיכת אשתו לדמות פוליטית, לין היה מחויב לנקות את שמה בשביל לשמור לא רק עליה ולא רק על תדמיתו, אלא גם על ילדיהם. מלבד לין היה גם ג'ואו אנלאי אשר תמך בהאדרת שמו של מאו ללא עוררין, בין לבין בשביל לשמור על דמותו שלו ביודעו את הסכנה אשר הוכחה לכל הדרג העליון במהלך מהפכת התרבות.

מאבק בברית המועצותעריכה

בסיום מהפכת התרבות בשנת 1969 גרעין השלטון של מאו היה בטוח ומצומצם, הוא הורכב מלין ביאו וג'ואו אנלאי כמו גם מראשי הצוות צ'ן בו-דא וקאנג שנג. במסגרת הפיצול הסיני-סובייטי מאו החל שולח כוחות אל האי המסוכסך והלא מיושב ג'נבאו בנהר אוסורי וכפעולת תגמול אש ארטילריה רוסית איימה קשות על סין. מאו חשש כי הצבא האדום יפלוש לסין וינחית את נחת זרועו על גבי בייג'ינג. על כן הוחזר לפועל הקו הטלפוני החם עם מוסקבה, שם ענה ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין. היה חשש כי דרך הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית הרוסים יפלשו לשינג'יאנג.

לבסוף נרגעו היחסים בין המדינות כאשר הוסדר שגריר סובייטי בבייג'ינג במהלך אוקטובר 1970[5].

"תקרית לין ביאו"עריכה

קרע עם מאועריכה

עם הזמן החל מאו מסתכסך עם רוב כוחו של לין, אשר החל בהצעות חוק אשר נעשו באסיפות סגורות על דעת עצמו. מאו החל שם רגליים ללין, הוא הטיל וטו על הפיכתו הרשמית של לין לנשיא הרפובליקה העממית של סין, נזף על כך שהיו "למעשה" יועצים מושחתים מסיב ללין וזעם על אי הסכמתו של האחרון לקבל השפלה עצמית כפי שמאו דרש[6].

מבחינת מאו, היה זה הקש ששבר את גב הגמל ומנקודה זאת היה מאו מחויב לעשות כל שביכולתו בצורה הכי שקטה שאפשר בכדי להפיל את לין.

הפיכה: פרויקט 571עריכה

לין אשר תמיד היה התנהג בבדידות התכנס בתוך עצמו ונע מצד לצד בחדרו, לעיתים צפה בסרטי מלחמה. הוא העביר מכתב אל מאו לפיו עם יבוצע טיהור חדש, הפעם נגדו, יהיה על מאו לאייש מחדש את כל המערך הפוליטי הקיים, מחליפים אפשריים יהיו רק ותיקי המפלגה, משמע התכחשות לעקרונות המהפכה התרבותית. חלופה מעשית יותר בשביל לין הייתה לקום ולברוח על דעת עצמו. הוא נע אל גואנגג'ואו אשר הייתה קרובה מאוד להונג קונג (דאז האימפריה הבריטית) ואיפה שחיל המוצב היה הנאמן לו ביותר. בנו של לין, לין לי-גואו אשר כונה ה"נמר" היה מקורב מאוד לאביו ובנקודה מסוימת החל אף להשמיץ ללא הרף את פועלו האוטוקרטי של מאו, עוד במרץ 1971 הוא ושלושה מחבריו העלו את רעיונותיהם על הכתב:

  • פקידים בכירים חשים כעס אך אינם מעיזים לבטא את דעתם בגלוי;
  • איכרים סובלים ממחסור במזון ובלבוש;
  • צעירים משכילים נשלחו לכפרים: עבודת כפייה מוסווית;
  • המשמרות האדומים הוטעו ובתחילה נוצרו... כבשר תותחים [ולאחר מכן] כשעירים לעזאזל...
  • שכרם... של הפועלים הוקפא: ניצול מוסווה

כתבים אלו ועוד היו חלק מפלג רעיוני אנטי-מאואיסטי אשר תכנן את ביצוע "פרויקט 571" (571 במנדרינית זה: וּו-צִ'י-יִי; מצתלצל כמו "התקוממות מזוינת"), מבצע שמטרתו היא להפיל את מאו ולהעלות את ליו ביאו למנהיג העליון של סין. באותו החודש החל מאו לכנס ישיבה שתדון בשימוע של יה צ'ון, אשתו של לין.

במאי 1971 לין שבר את הכללים כאשר נגד הוראות הטקס אשר התרחש באירוח נורודום סיהאנוק, נסיך קמבודיה לא הופיע ב-1 במאי בכיכר טיין-אן-מן אלא לאחר שג'ואו אנלאי המודאג התקשר אליו. לין הגיע, התיישב לצד מאו אשר איתו סירב לדבר והחל דקה מאוחר יותר[7]. כראוי היה צלם רשמי במהלך הטקס, בראיון אשר התבצע שנים מאוחר יותר על אשר התרחש אמר[7]:

"ראיתי את לין ביאו מתיישב במקומו וצילמתי מיד. לא התכוונתי שהתצלום יתפרסם. רציתי לחכות ש[מאו ולין] יתחילו לשוחח... אבל הם אפילו לא הסתכלו זה על זה... אחר כך לין ביאו קם והלך. חשבתי שהוא הלך לשירותים, אבל גם אחרי חצי שעה הוא לא חזר. התפלאתי שהסגן-יושב ראש משתהה זמן רב כל כך בשירותים. האמת היא שהוא עזב את המקום. כולנו נדהמנו. מיד לאחר שהמופע [בכיכר] נגמר, ראש הממשלה ג'ואו שאל אותי: "צילמת תמונה של סגן היושב-ראש לין?" אמרתי "אחת." הוא אמר, "מה בקשר לסרטים והטלוויזיה?" אמרתי שאני לא יודע. ראש הממשלה הורה להביא את הצוותים ונתן להם כזאת שטיפה, שהזקנים זוכרים אותה עד היום כאילו זה קרה אתמול."

לין נשאר במקום למשך פחות מדקה, הוא לא בירך אף אחד מהנוכחים, ואף לא את הזוג המלכותי מקמבודיה ביודעין שמאו לא יסלח לו על העלבון. בנו, לין לי-גואו עבר לעבר הגבול הדרומי עם הונג קונג, הוא התקרב לגבול עד לכדי מצב שמלוויו חששו כי משטרת הונג קונג תפתח באש. לין מאוחר יותר סירב להתארח בביקור של ניקולאה צ'אושסקו ורעייתו, אלנה צ'אושסקו, לבסוף הוא ויתר לאחר שאשתו יה צ'ון התחננה ממנו שילך למען שלומם.

בריחהעריכה

לבסוף בספטמבר לין ביאו הסכים לברוח עם משפחתו. בנו לי-גואו דרש שלפחות ינסו ליזום התנקשות פוליטית במאו, דבר שלין ביאו שכל, אך לבסוף ויתר על האפשרות. נוסף על כך, לי-גואו לא צלח בשכנוע בכירים במטה הכללי של הצבא להצטרף אליו נגד מאו. רעיונות רבים להתנקשות התבררו כלא אפשריים. לאחר שכל הניסיונות התבררו כלא יוצלחים, שב לי-גואו לתוכניתו לברוח אל הונג קונג עם משפחתו. בערב ה-12 בספטמבר, בעוד מאו ופמילייתו ישנו, תכננו משפחת לין את בריחתם. לצוות המטוס נאמר כי המשפחה נעה לדאליין, מקום נופש חביב ביותר עליה ועל כן לא עלה חשש בתא הטייס.

לי גואו ביקש מאחותו דודו להיות מוכנה ליציאה בבוקר. דודו נותרה נאמנה למאו וידעה כי אביה החולה לא ישרוד במחנות הריכוז לעריקים אם ייתפס. על כן דיווחה ליחידת משמר שהייתה מוצבת בקירוב לווילה המשפחתית בדאליין על המתרחש. כאשר מידע זה הגיע לאוזניו של ג'ואו אנלאי האחרון החל לסרוק את תנועת המטוסים וכאשר לין ביאו הבין לבסוף את המתרחש דרך תומכיו של בנו, הוא החליט לצאת עוד באותו הלילה ולא לחכות ליום שלמחרת.

במבצע בריחה יצאו לין ביאו, אשתו, בנו וחבר בנו ביחד עם משק הבית אל מכונית בדרך לשדה התעופה. יחידת המשמר אשר הבינה כי הם בורחים צעקה להם לעצור את המכונית, בתגובה הבין מנהל משק הבית בתוך המכונית כי משפחת לין מנסה לברוח ועל כן הורה לעצור את המכונית, ברח ונס על חייו. לאחר חצי שעה של נסיעה נעצרה המכונית של משפחת לין בטריידנט של נמל התעופה בשאנחאיגואן, דאליין, בעוד מכוניות משטרה נעות מאחוריהם. הטריידנט המריא בחיפזון בשעה 00:32 13 בספטמבר עם משפחת לין, ללא דודו, ועם נהג המשפחה וחברו של לי-גואו.

כדי לחמוק מן המכ"ם, היה עליהם לטוס נמוך, טיסה אשר בזבזה דלק רב. הם שינו מסלול טיסה אל סיביר משום שיידעו כי אין דלק מספיק וכעבור שעתיים, מעל הערבה האסייתית ברפובליקה העממית של מונגוליה, כמעט חסרי כל דלק, המטוס ביצע נחיתת אונס במסגרתו התרסק, וכל אנשיו נהרגו, בהם בני משפחת לין ולין ביאו עצמו, האלטרנטיבה היחידה לסין מעבר אל מאו מלבד דנג שיאופינג.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • צ'יאנג קאי שק - הגנרליסימו והאומה שאיבד

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לין ביאו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 361
  2. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 660–661
  3. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 625
  4. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 626
  5. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 672
  6. ^ מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 676
  7. ^ 1 2 מאו - הסיפור הבלתי נודע, עמוד 679