כס הטווס (נאדרי)

כס הטווספרסית: تخت طاووس) הוא שמו של כס המלוכה המוגולי שנאדיר שאה הביא לאיראן מהודו כשלל מלחמה. הכס נבנה עבור שאה ג'האן, השליט המוגולי של הודו במאה ה-17 והוצב בדיוואן הפנימי במצודה האדומה בדלהי. האומן האחראי על עיטורי הזהב והכתב היה מוחמד סעיד לאהיג'י (מוכר גם כסעיד גילאני וכ"בי-בדל ח'אן"), קליגרף ואמן איראני.[1]

הכס כונה כך בשל שני טווסים המוצגים עליו, נוצותיהם מעוטרות באבני חן שונות, למשל אבני אודם, אמרלד, פנינים, ספיר. גודל הכס היה כ-2.5 מ' והוא התמשא לגובה של ארבעה מטרים. דפנותיו היו מקושטים ומשובצים גם הם באבני חן יקרות, ואל המושב המוגבה הובילו שלוש מדרגות. בניית הכס ארכה כשבע שנים, מתחילת שלטונו של ג'האן.[2] בין אבני החן שעיטרו את כס הטווס מונים את הקוהינור, יהלום אכבר שאה(אנ'), יהלום השאה(אנ'), ספינל סאמרי(אנ') ואחרים, שנכללו מאוחר יותר בתכשיטי הכתר האיראניים(אנ').[3] הכס נחנך ברוב פאר ב-22 במרץ 1635 לציון שבע שנות מלוכה של שאה ג'האן. במועד זה נחוגו וצוינו גם עיד אל-פיטר וגם הנורוז, ראש השנה האיראני.[4]

המלך האחרון של האימפריה המוגולית הגדולה היה מוחמד שאה, שהובס על ידי נאדיר שאה אפשאר. נאדר שאה כבש את האימפריה המוגולית ב-1738 וחזר לאיראן ב-1739 עם שלל רב, בכללו כס הטווס. במהלך המהומות שבאו בעקבות ההתנקשות בנאדר שאה אפשאר ב-1747, כס הטווס נעלם, וכנראה שפורק לרכיביו.[5] מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של פתח עלי שאה קג'אר, נבנה כס מלכות חדש בשם כס הטווס, אך אין קשר מבני או צורני בין השניים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כס הטווס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Nicoll, Fergus (2009). Shah Jahan, London: Penguin Books, p. 207.
  2. ^ Abraham Eraly, Emperors of the Peacock Throne: The Saga of the Great Mughals, p. 311.
  3. ^ Streeter, Edwin W., The Great Diamonds of the World: Their History and Romance, London: George Bell & Sons, 1882 pp. 113, 200
  4. ^ Nicoll, Fergus (2009). Shah Jahan, pp. 205-206.
  5. ^ James Fraser, Narrative of a Journey into Khorasan in the years 1821 and 1822 (n.p., 1825), p. 43.