כשאת אומרת לא

פזמון מאת דן אלמגור

"כשאת אומרת לא" הוא פזמון מאת דן אלמגור, שנכתב ב-1962 ללהקת "התרנגולים" וזכה לפופולריות רבה. את הפזמון הלחין סשה ארגוב. לדברי אלמגור, השיר נכתב כשיר המדבר על תקופת הילדות, המתאר חיזור תמים של נער אחר נערה.[1] השיר זכה לגרסאות כיסוי, בין היתר, מפיהם של גידי גוב, יהורם גאון ויונה עטרי.

"כשאת אומרת לא"
סינגל בביצוע התרנגולים
יצא לאור 1962 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית
כתיבה דן אלמגור
לחן סשה ארגוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הבית הראשון של הפזמון אומר:

כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת
אולי הוא רק "אולי", אך "לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או" אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן,
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".

פרשת האונס בשמרת עריכה

  ערך מורחב – פרשת האונס בשמרת

שלושים שנה לאחר פרסום הפזמון, לצורך הפרשנות המשפטית שנדרש אליה בערעור בפרשת האונס בשמרת, שבו טענו האנסים שהנאנסת לא התנגדה למעשיהם, ציטט השופט מישאל חשין את הבית הראשון של הפזמון, והתפלמס עם מילותיו, כשהוא דוחה מכל וכל את המסר המשתמע מהן:

האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי"? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג.
ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום - והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס.[2]

לאחר המשפט החליט דן אלמגור לכתוב בית נוסף על פי מילות הבית השלישי בשיר, בהתייחסות לפסיקת השופט:

כשהיא אומרת "לא!" - לזה היא מתכוונת!
לזה היא מתכוונת, כשהיא אומרת "לא!"
לכן ה"לא" שלה סופי, מוחלט,
כי היא החליטה, לא שום בית-משפט.
אז אל תהיה לי "תרנגול",
ואל תהיה חכם גדול,
היא לא רומזת "כן", "אולי" או "בוא".
כשהיא אומרת "לא", היא מתכוונת: "לא!"

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה