כשל הכוונה
כשל הכוונה הוא מונח בספרות, שהומצא על ידי ויליאם קורץ וימסט ומונרו קרטיס ברדסלי. לטענתם, כוונת היוצר אינה בהכרח משמעותית להבנת כוונת היצירה. "כשל הכוונה" הוא מונח מרכזי בהגות הביקורת החדשה, אסכולת מחקר בתורת הספרות.
כאשר סופר כותב יצירה הוא מסתמך הן על כך שהקוראים מבינים את השפה, שבה היצירה נכתבה, והן על ידע עולם בסיסי. אפילו יצירת הפנטזיה האסקפיסטית ביותר מסתמכת על ידע עולם בסיסי של הקורא, על מנת שתוכל להיות מובנת.
ניתן לראות יצירת ספרות, אם כן, כניסיון של המחבר לתקשר עם הקורא באמצעות שפה משותפת וניסיונות משותפים. ללא בסיס משותף, תקשורת אינה אפשרית.
עם זאת, תמיד יהיו הבדלים בין המחבר לקורא. המחבר שונה בחוויותיו האישיות מהקורא, ולעיתים גם שונה בדעותיו לגבי אספקטים מסוימים של המציאות ופירושם. בשל הבדלים אלו, המשמעות שהקורא מוצא ביצירה היא תמיד היסק, שלעולם אינו במדויק כוונת היוצר עצמה.
כמו כן, הן הקורא והן המחבר יכולים שלא להיות מודעים למוזרויות שונות בתפיסתם את המציאות, מוזרויות שיכולות לצבוע את היצירה או את האופן בו הקורא מבין אותה בצבעים, שהמוען או הנמען אינם שמים אליהם לב.
לדוגמה, יצירה שנכתבה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, יכולה להציג את הדעות שהיו מקובלות בתקופתה, כמו דעות קדומות בנוגע לגרמנים או יפנים. קורא מודרני יכול שלא להסכים עם דעות אלו, ולמצוא משמעויות שונות, אליהם המחבר לא התכוון, לגבי האופן בו הדעות הללו משפיעות על משמעות היצירה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- כשל הכוונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)