כתב הברות

כתב הברות (באנגלית: syllabary) הוא כתב שבו כל אחד מהסימנים מייצג הברה שלמה, כלומר צירוף של פונמות. זאת בשונה מהכתב האלפביתי המשמש את השפות האירופאיות, שבו כל אות מייצגת פונמה יחידה (למשל- /b/, /k/, /o/, /e/ וכו').

ברוב מערכות הכתב ההברתיות, כל סימן מייצג רצף של עיצור ותנועה (למשל- bo, bi, ke) או תנועה בלבד. אולם בחלקן עשויים להימצא גם סימנים המוקדשים להברות מורכבות יותר (כגון עיצור-תנועה- עיצור או עיצור-עיצור-תנועה).

מספר הסימנים הדרוש בכתב הברות גדול בהרבה בהשוואה לכתב אלפביתי. כתב הברות התפתח באלף השלישי לפני הספירה בעיר גבל (כתב גבל), כאשר אנשי העיר, ששלטו בכתב חרטומים ובכתב יתדות, פישטו את מערכת הכתב שלהם ויצרו כתב קווי הברתי שכלל כ־120 סימנים.^[^{דרוש מקור]} מערכות כתב הברתיות היו נפוצות בעת העתיקה ושימשו מספר רב של שפות. דוגמה ידועה היא כתב ליניארי ב' שבו נכתבה השפה המיקנית, שהייתה בשימוש ביוון ובכרתים בין המאות ה-16 וה-11 לפנה"ס (התקופה המיקנית). גם הכתב האכדי היה הברתי. כיום ישנן מספר שפות מודרניות, בהן יפנית, המשתמשות בכתב הברות.

ראו גם

לקריאה נוספת

Fraenkel, Gerd. (1965). Writing systems. Boston: Ginn & Co

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתב הברות בוויקישיתוף

כתב הברות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.