כתב הברות

כתב הברות (באנגלית: syllabary) הוא כתב שבו כל אחד מהסימנים מייצג הברה שלמה, כלומר צירוף של פונמות. זאת בשונה מהכתב האלפביתי המשמש את השפות האירופאיות, שבו כל אות מייצגת פונמה יחידה (למשל- /b/, /k/, /o/, /e/ וכו').

ברוב מערכות הכתב ההברתיות, כל סימן מייצג רצף של עיצור ותנועה (למשל- bo, bi, ke) או תנועה בלבד. אולם בחלקן עשויים להימצא גם סימנים המוקדשים להברות מורכבות יותר (כגון עיצור-תנועה- עיצור או עיצור-עיצור-תנועה).

מספר הסימנים הדרוש בכתב הברות גדול בהרבה בהשוואה לכתב אלפביתי. כתב ההברות התפתח באלף השלישי לפני הספירה בעיר גבל,^{[דרוש מקור]} כאשר אנשי העיר, ששלטו בכתב חרטומים ובכתב יתדות, פישטו את מערכת הכתב שלהם ויצרו כתב קווי הברתי שכלל כ־120 סימנים.^{[דרוש מקור]} מערכות כתב הברתיות היו נפוצות בעת העתיקה ושימשו מספר רב של שפות. דוגמה ידועה היא כתב ליניארי ב' שבו נכתבה השפה המיקנית, שהייתה בשימוש ביוון ובכרתים בין המאות ה-16 וה-11 לפנה"ס (התקופה המיקנית). כיום ישנן מספר שפות מודרניות, בהן יפנית, המשתמשות בכתב הברות.

ראו גם

• כתב
• אורתוגרפיה

לקריאה נוספת

• Fraenkel, Gerd. (1965). Writing systems. Boston: Ginn & Co

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתב הברות בוויקישיתוף

• כתב הברות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.