כתובת תאודוטוס בן וטנוס

כתובת תאודוטוס בן וטנוס היא לוח אבן חקוק ביוונית, הנקרא על שם האיש המוזכר בה. הכתובת שכנה ככל הנראה בחזית בית כנסת בירושלים בימי בית שני, והיא מתארת את מייסדיו. הכתובת נמצאה בחפירות שערך ריימון וייל בעיר דוד בירושלים בשנת 1913, והיא מתוארכת למחציתה הראשונה של המאה הראשונה לספירה.

תוכן הכתובת

הכתובת ביוונית

ΘΕΟΔΟΤΟΣ ΟΥΕΤΤΗΝΟΥ ΙΕΡΕΥΣ ΚΑΙ
ΑΡΧΙΣΥΝΑΓΩΓΟΣ ΥΙΟΣ ΑΡΧΙΣΥΝ(ΑΓΩ)
Γ(Ο)Υ ΥΙΩΝΟΣ ΑΡΧΙΣΥΝ(Α)ΓΩΓΟΥ ΩΚΟ
ΔΟΜΗΣΕ ΤΗΝ ΣΥΝΑΓΩΓ(Η)Ν ΕΙΣ ΑΝ(ΑΓ)ΝΩ
Σ(ΙΝ) ΝΟΜΟΥ ΚΑΙ ΕΙΣ (Δ)ΙΔAΧ(Η)Ν ΕΝΤΟΛΩΝ
ΤΟΝ ΞΕΝΩΝΑ ΚΑ(Ι TΑ) ΔΩΜΑΤΑ ΚΑΙ ΤΑ ΧΡΗ
Σ(Τ)ΗΡΙΑ ΤΩΝ ΥΔΑΤΩΝ ΕΙΣ ΚΑΤΑΛΥΜΑ ΤΟΙ
Σ(Χ)ΡΗΖΟΥΣΙΝ ΑΠΟ ΤΗΣ ΞΕ(Ν)ΗΣ ΗΝ ΕΘΕΜΕ
Λ(ΙΩ)ΣΑΝ ΟΙ ΠΑΤΕΡΕΣ (Α)ΥΤΟΥ ΚΑΙ ΟΙ ΠΡΕ
Σ(Β)ΥΤΕΡΟΙ ΚΑΙ ΣΙΜΩΝ(Ι)ΔΗΣ

תרגום הכתובת

תאודוטוס בן וטנוס כהן וראש בית הכנסת (ארכיסינגוגוס)
בן ראש בית כנסת; נכדו של ראש בית כנסת
בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה ולימוד מצוות
(ו)את האכסניה והחדרים (ו)מתקני המים
לשם הארחת הנצרכים מן הנכר
שאותו (את בית הכנסת) יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס

ניתוח הכתובת

מן התוכן ניתן להסיק כי הכתובת ניצבה בכניסה לבית כנסת (או על משקופו), שהיה בעיר דוד או בסביבתה. מאחר שהעיר חוותה חורבן פיזי גדול בשנת 70 לספירה, קשה לדעת האם הכתובת לא הושלכה אל מורדות עיר דוד מכל מקום אחר. הכתובת מלמדת על קיומו של בית כנסת ושל קומפלקס הארחה בירושלים, ששימש לקיום חיים יהודיים ולאירוח עולי רגל מחוץ לארץ.

מן הכתובת ניתן ללמוד על שושלת של "ראשי בית הכנסת" - תפקיד שנראה כי עבר מאב לבן, וכי נושאיו היו אחראיים על הקמתו ותחזוקתו של מוסד שכזה. שמו הנוכרי של בעל הכתובת - תאודוטוס בן וטנוס - מלמד כי ההשפעה ההלניסטית לא פסחה באותה עת גם על אלה שראו בלימוד תורה ובקיום מצוות חלק בלתי נפרד מחייהם. כך גם העובדה שהכתובת כתובה ביוונית, מצביעה על כך שרבים מהעולים לרגל ככל הנראה לא ידעו כלל עברית.

המעניין בתיאור תפקידיו של בית הכנסת הוא שלא מוזכרת בו כלל תפילה. נראה כי מדובר בתקופה בה טרם גובש עדיין תפקידו של בית הכנסת כמקום התייחדות עם האל, דבר הנפוץ הרבה יותר החל מימי המשנה והתלמוד. בתקופה שעדיין היה המקדש קיים, ובוודאי בירושלים שסביבו, הפולחן התרכז בבית המקדש בלבד, ובית הכנסת שימש להתכנסות ציבורית ולימוד בלבד.

לצד בית הכנסת, מציין תאודוטוס אכסניית אורחים וכן מתקני מים, בהם הכוונה ככל הנראה למקוואות. יש לציין כי במרחק של מטרים ספורים ממקום מציאת הכתובת חשף וייל שני מקוואות טוהרה. באין מונח ייחודי למקווה טוהרה ביוונית מציינת הכתובת מתקני מים, אך הכוונה למתקני ההטהרות האלה. עולי רגל שהתאכסנו באכסניה הנזכרת בכתובת נצרכו להם כדי להטהר טרם כניסתם להר הבית הסמוך.

ייחודה

ייחודה של כתובת תאודוטוס הוא בכך שהיא הממצא הארכאולוגי היחיד מירושלים המצביע על קיומו של בית כנסת בעיר בתקופת בית שני, דבר הניכר מניתוח אפיגרפי של האותיות, הדומות לאותיות באבן הסורג ומניתוח שמות האישים המוזכרים בה. ידוע על בתי כנסת שפעלו ברחבי הארץ בימי הבית, אך זאת בעיקר ממקורות כתובים (כמו הברית החדשה). רק שבעה בתי כנסת זוהו מימי הבית, בהם בית הכנסת בקריית ספר (ח'רבת בד עיסא) ובמודיעין (ח'רבת אום אל עומדן) ובחרבת עתרי, בית הכנסת של גמלא, שמקורו כנראה בתקופה ההרודיאנית, ובתי הכנסת של לוחמי המרד הגדול במצדה והרודיון. השניים האחרונים היו כנראה מבנים מאולתרים שהוקמו בתוך מבנים אחרים, ובכל מקרה לא נשתמרה בהם כל כתובת המעידה בוודאות על שימושם.

לקריאה נוספת

ל' רוט-גרסון, הכתובות היווניות מבתי הכנסת בארץ ישראל, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז (1986), עמ' 76–86.
מ' שובה, הכתובות היווניות של ירושלים, בתוך: ספר ירושלים, (עורך: מ' אבי-יונה), ירושלים, תשט"ז, עמ' 362–365.
קורפוס הכתובות של יודיאה-פלשתינה, כרך 9.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתובת תאודוטוס בן וטנוס בוויקישיתוף

ישראל ל. כהן, קדמוניות היהודים במוזיאון רוקפלר, דבר, 24 בנובמבר 1967
אלי אשד, בית הכנסת של מרים – סיפור היסטורי על בית כנסת קדמון מאת רינה הברון (הסיפור "הצדקת מרים ואהבתה הגדולה ירושלים", מבוסס על כתובת תיאודטוס), המגזין "יקום תרבות", 13 בדצמבר 2022