ל'אקספרס

ל'אקספרס
L'Express
מייסד	ז'אן-ז'אק סרוון-שריבר
בעלים	פטריק דרהי
תאריכי הופעה	16 במאי 1953 – הווה (71 שנים)
שפה	צרפתית
מערכת	פריז
מדינה	צרפת
ISSN	0014-5270, 2491-4282
	lexpress.fr

ל'אקספרס (בצרפתית: L'Express) הוא שבועון חדשות בשפה הצרפתית הרואה אור בפריז מאז 1953. מבחינה פוליטית ממוקם השבועון במרכז המפה הפוליטית. לשבועון מצורף מוסף סגנון חיים בשם L'Express Styles.

היסטוריה עריכה

השבועון נוסד על רקע ההתנגדות לקולוניאליזם הצרפתי על ידי ז'אן-ז'אק סרוון-שריבר JJSS (צר') (לימים ראש המפלגה הרדיקלית) ורעייתו, פרנסואז ז'ירו, שערכה לפני כן את שבועון הנשים Elle (ולימים שרת התרבות). המודל ששימש ליצירת השבועון היה ה-Time Magazine האמריקאי ושבועון החדשות הגרמני דר שפיגל.

בראשית ימיו הביע השבועון עמדה נחרצת של תמיכה במדיניותו של ראש ממשלת צרפת, פייר מנדס פראנס, בסיום מלחמת הודו-סין הראשונה, יציאת צרפת מווייטנאם ומתן עצמאות לאלג'יריה. בשנת 1958, לאחר שפורסם שגיליון של השבועון יכלול מאמר ביקורת של ז'אן-פול סארטר על ספרו של מתנגד המשטר אנרי אלג, La question, נאסרה הפצת הגיליון הכולל את המאמר על ידי הממשלה הצרפתית. על מנת לשוב ולהפיץ את השבועון, נאלץ השבועון להוציא גיליון ללא מאמר הביקורת של סארטר. המאמר, כולל ההסבר מדוע לא פורסם, הופיע לבסוף כהקדמה לספר, שנאסר להפצה אף הוא.^[1]

ב-1964 פרשו מל'אקספרס העיתונאים ז'אן דניאל ואנדרה גורז (צר') וייסדו את השבועון לה נובל אובזרווטר, שהביע את עמדת השמאל הבורגני (פריזאי בעיקר). במקביל הפך ל'אקספרס למרכזי יותר בדעותיו.

ב-1977 רכש ג'יימס גולדסמית את השבועון מסרוון-שריבר.

ב-1986 החל השבועון להיות מופץ גם במהדורה בלגית בשם Le Vif/L'Express, כתוצאה ממיזוג עם שבועון מקומי.

ב-1988 נמכר השבועון לתאגיד Vivendi (שבבעלותו גם קבוצת הטלוויזיה +Canal, חברת המוזיקה יוניברסל מיוזיק גרופ, אתר שיתוף התוכן Dailymotion ועוד). ב-2002 ניצב במקום ה-16 בין שבועוני החדשות העולמיים (ובמקום השלישי בצרפת לאחר לה פיגארו ולה נובל אובזרווטר).^[2] ב-2006 נמכר השבועון לקבוצת Roularta. נכון לשנת 2009 הופץ ב-568,000 עותקים.^[3]