פתיחת התפריט הראשי

פייר מנדס פראנס

פוליטיקאי צרפתי

פְּיֵיר מֶנְדֶס פְרָאנְסצרפתית: Pierre Mendès France), או בשמו המלא פְּיֵיר-אִיזָק-אִיזִידוֹר מֶנְדֶס פראנס (בצרפתית: Pierre-Isaac-Isidore Mendès France ;‏ 11 בינואר 190718 באוקטובר 1982) היה מדינאי יהודי צרפתי, ראש ממשלת צרפת בשנים 19541955. היהודי השלישי שכיהן בתפקיד זה בצרפת.

פייר מנדס פראנס
Pierre Mendès France
Pierre Mendès-France 1932.jpg
לידה 11 בינואר 1907
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 1982 (בגיל 75)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת צרפתצרפת
מקום קבורה קרמטוריון-קולומבריום דו פר-לאשז עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון, תיכון לואי הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, לוחם בתנועת ההתנגדות הצרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרדיקלית
ראש ממשלת צרפת ה־63
18 ביוני 195423 בפברואר 1955
(35 שבועות ו-6 ימים)
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

מֶנְדֶס פראנס נולד בפריז למשפחה יהודית ספרדית-פורטוגזית שהתיישבה במאה ה-16 בבורדו ועסקה במסחר בגדים. אביו היה תעשיין בתחום הטקסטיל. הוא למד והוסמך כעורך דין וכלכלן.

ב-1932 היה צעיר חברי הפרלמנט הצרפתי. ב-1938, בגיל 31, היה סגן שר האוצר. במלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר הצרפתי. בשנת 1940 ברח לצפון אפריקה והצטרף לדה גול. היה יושב ראש ועדת הכספים של הפרלמנט הצרפתי בשנת 1953.

ראש הממשלהעריכה

פייר מנדס פרנס כיהן כראש ממשלת צרפת במשך כשמונה חודשים, בין יוני 1954 לפברואר 1955, היהודי השלישי שכיהן בתפקיד זה בצרפת, מבין חמישה בסך-הכל. קדמו לו לאון בלום (19361937, 1938, 1945), ורנה מאייר (1953). כיהנו אחריו מישל דברה (19591962) ולורן פביוס (19841986). הוא מונה לתפקיד זה מטעם המפלגה הרדיקלית, מפלגת שמאל-מרכז. קוצר ימיה של ממשלתו אופייני לכל ראשי הממשלות בתקופת הרפובליקה הרביעית.

עוד בטרם מונה לראש ממשלה, יצא מֶנְדֶס פראנס נגד הקולוניאליזם הצרפתי. כראש ממשלה נקט צעדים שקירבו את קצו: במסגרת הסכם עם המנהיג הקומוניסטי הווייטנאמי הו צ'י מין, הוציא מֶנְדֶס פראנס את כוחות צרפת מווייטנאם, והוכר שלטונם של הקומוניסטים בצפונה של הארץ, מתוך כוונה - שלא התגשמה - לערוך בחירות לממשלה משותפת ב-1956. ההחלטה לסגת מווייטנאם זכתה ברוב גדול באספה הלאומית, לאחר שצרפת הובסה בידי כוחותיו של הו צ'י מין במלחמת הודו-סין הראשונה. לעומת זאת היא עוררה התנגדות בחוגי ימין ובקרב הכנסייה. מֶנְדֶס פראנס היה נתון בעקבות הנסיגה להתקפות אישיות, לעיתים נגועות באנטישמיות. מהלך מדיני נוסף של מֶנְדֶס פראנס היה הגעה להסכם עם מנהיג התנועה הלאומית בתוניסיה, חביב בורגיבה, על אוטונומיה נרחבת שתינתן לתוניסאים, כצעד מקדים לעצמאות מלאה שתינתן ב-1956. מֶנְדֶס פראנס צידד גם בנסיגה צרפתית ממרוקו, אך בשאלת אלג'יריה ביקש למצוא פתרון שיבטיח את מעמדם של המתיישבים הצרפתים במקום.

 
מנדס פראנס עם מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, 1964

תמך בהתלהבות בהתקדמות לקראת איחוד מדיני באירופה, ובכלל זה שיתוף פעולה מדיני וצבאי שיכלול גם את ממשלת מערב גרמניה, על אף המשקעים הלא רחוקים ממלחמות העולם.

לאחר ראשות הממשלהעריכה

בין פברואר למאי 1956 שימש מנדס פרנס שר בממשלת גי מולה, אך פרש על רקע המשבר המתמשך בנושא אלג'יריה. ב-1957 הוא התפטר מהנהגת מפלגתו בגלל התנגדותו לדה-גול, וב-1959 סולק ממנה, לאחר שנהפכה למפלגה פרו-גוליסטית. בהמשך הקריירה הפוליטית שלו כיהן לסירוגין כחבר פרלמנט מטעם מפלגות שמאל קטנות. הביע סימפתיה למרד הסטודנטים של מאי 1968, עמדה בלתי שכיחה אצל פוליטיקאים במעמדו.

חיבר מספר ספרים בענייני כלכלה ונושאים אחרים.

פייר מֶנְדֶס פראנס נפטר באוקטובר 1982 בפריז. היה נשוי ללילי (1911–1967), בתו של איש העסקים סולומון סיקורל מקהיר. לזוג נולדו שני בנים: מישל וברנאר.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פייר מנדס פראנס בוויקישיתוף