לאה פלטשר
לאה לדרמן פלטשר-איילון (30 באוגוסט 1916 - 1 בינואר 2012) הייתה אתלטית ישראלית. חברת המשלחת הארצישראלית למשחקים העולמיים לנשים (לונדון 1934) וסגנית אלופת ארץ ישראל הראשונה (1935) בהטלת כידון ובזריקת דיסקוס.
פלטשר נודעה גם כחלוצה בהוראת נימוסים והליכות בישראל ומנחת דוגמניות ומלכות יופי. עיסוקה הקנה לה את הכינוי "אמילי פוסט" הישראלית.
חייה עריכה
פלטשר נולדה באודסה שבאוקראינה בשם לאה לדרמן, בת זקונים למשפחה ציונית בת 12 נפשות. אביה, מרדכי לדרמן, היה רופא וכונה "מוטל המרפא". בעקבות פרעות פטליורה נמלטה משפחתה של פלטשר מאוקראינה לארץ ישראל, והשתכנה ביפו.
קריירה ספורטיבית עריכה
1932 עריכה
פלטשר למדה בגימנסיה בלפור, והצטיינה במיוחד בספורט. היא התאמנה בקבוצת מכבי תל אביב. ב-1932, כשהייתה בת 16, השתתפה במכביה הראשונה בתחרויות לנערות וזכתה במדליות זהב בהטלת כידון (19.82 מטר) וזריקת כדור תלי (28.35 מטר).[1][2][3]
1934 עריכה
ב-1934, בהיותה בת 18, השתתפה פלטשר במשלחת הישראלית למשחקים העולמיים לנשים שנערכו בלונדון. בנות המשלחת הישראלית השתתפו בארוחות ואירועים רשמיים רבים, ביניהן ארוחת ערב פורמלית שערך לכבודן הלורד מלצ'ט.[4] ארוחה זו הפכה לאירוע המכונן בחייה של פלטשר, שהבחינה בהבדלים הניכרים בין גינוני השולחן של המשלחת הישראלית לאלו של שאר המשלחות. אז החליטה פלטשר כי תלמד נימוסים והליכות, ואף תעביר את הידע שצברה לישראלים אחרים, על-מנת שאיש מהם לא יבוא במבוכה בעת שהוא מייצג את מדינת ישראל.
1935 עריכה
במכביה השנייה שנערכה באפריל 1935 זכתה פלטשר לכבוד לשאת את דגל ישראל במצעד המשלחות והייתה לנושאת דגל אישה היחידה מבין כל המשלחות. באליפות ארץ ישראל הראשונה באתלטיקה שנערכה ב-28 בדצמבר אותה שנה היא זכתה ב-3 מדליות, 2 כסף ו-1 ארד. מדליות כסף, בהטלת כידון בתוצאה של 23.38 מטר, אחרי חברתה לאגודה ויקטוריה לרנר (25.27 מטר) ולפני מרגלית ספיר ממכבי רחובות (19.85 מטר) ובזריקת דיסקוס בתוצאה של 22.07 מטר, אחרי ויקטוריה לרנר (23.56 מטר) ולפני עליזה שורנר ממכבי רחובות (19.74 מטר).[5]
1942 עריכה
באליפות ארץ ישראל שנערכה במאי 1942 היא זכתה בשתי מדליות, כסף וארד. מדליית כסף בהטלת כידון בתוצאה של 20.76 מטר, אחרי פרידה ליכטבלאו ממכבי תל אביב (21.55 מטר) ולפני רות מנדלה ממכבי חיפה (20.75 מטר) ובהדיפת כדור ברזל בתוצאה של 7.13 מטר, אחרי פרידה ליכטבלאו (9.48 מטר) ורות מנדלה (9.43 מטר).[6]
לאחר שובה לישראל הכירה פלטשר את הארי פלטשר, יהודי ציוני ממוצא בריטי שהיה פעיל בהגנה, ונישאה לו. לבני הזוג נולדו 3 בנות: תמר לוריא, אשת עסקים; דורית מילשטיין, אשת עסקים אף היא; וד"ר רותי פלטשר-לנג (ז"ל), מומחית למחלות זיהומיות שהקימה את המחלקה למטייל בבית-החולים "מאיר".
בעקבות עבודתו של הארי פלטשר כנציג הבונדס, עברו בני הזוג פלטשר לניו-יורק לאחר נישואיהם. בניו-יורק השתלמה לאה פלטשר באיפור וטיפוח, ומשם המשיכה לבריטניה, בה התמחתה בנימוסים והליכות. לאחר מכן עברה פלטשר לצרפת, שם למדה הוראת דוגמניות.
באמצע שנות ה-50, לאחר שובם של בני הזוג לארץ, החלה פלטשר ללמד נימוסים והליכות לצד טיפוח חן. תוכנית הלימודים כללה נימוסי שולחן, יציבה והליכה נכונה, התנהגות נאותה בחברה והיגיינה. פלטשר אף לימדה את הנערות התעמלות למטרות חיטוב והרזייה. בהמשך הוציאה פלטשר תקליט ל"התעמלות עצמית לבריאות ויופי" שנועד להתעמלות והרזייה ביתיים.
משגבר זרם התלמידות פתחה פלטשר את בית-הספר הישראלי הראשון לנימוסים והליכות, במתכונת ה"Finishing School" שראתה בחו"ל. בית-הספר נקרא "אולפן לאה פלטשר לטיפוח החן והנימוסים, דוגמנות והתעמלות", ומוקם ברחוב אבן גבירול בתל אביב.
בראשית שנות ה-60 החלה פלטשר ללמד משלחות נוער וגדנ"ע שהשתתפו בתוכניות חילופי תלמידים בארצות זרות. פלטשר התמקדה בנימוסי שולחן ונימוסים כלליים, לצד הלכות הופעה בחברה. בנוסף לימדה פלטשר את התלמידים על מנהגים מקומיים המקובלים בארצות היעד על-מנת שיימנעו מהתנהגות שמבלי דעת עלולה לפגוע במארחים.
פלטשר התמחתה גם בהוראת דוגמניות, שכללה גם לימודי נימוסים והליכות, ולצדם הליכת מסלול, עמידה מול מצלמה וכולי. פלטשר הכינה דוגמניות לתחרויות בדרך קבע, החל מ"מלכת המים", תחרות היופי הראשונה שארגן שבועון "העולם הזה" ב-1958, ועד לתחרויות מלכות היופי של השבועון "לאישה" עד סוף שנות ה-80. לאולפנה של פלטשר הגיעו גם נערות ששאפו לדגמן. פלטשר, שייצגה בארץ את סוכנות הדוגמניות האמריקאית "פורד" של איילין פורד גילתה, בין היתר, דוגמניות כאילנה שושן, תמי בן-עמי, יהודית מזור, חני פרי ורבות אחרות. בהמשך, לאחר שחדלה מללמד דוגמניות, שימשה פלטשר כשופטת בתחרויות היופי של "לאישה".
בשנות ה-60 הגיעו גם דיילי אל-על לאולפנה של פלטשר, שהלימודים בו היו חובה וחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים בקורס הדיילים של אל-על. הדיילים, שנתפסו אז כנציגים רשמיים של ישראל בשחקים ובחו"ל, למדו כיצד להתאפר, ללכת, לפנות לנוסעים וכולי. בעקבות הדיילים, הגיעו אל פלטשר גם טייסי החברה, שלימודיהם התמקדו בנימוסים והליכות. גם צה"ל שלח קצינים בכירים ללימודים אצל פלטשר בטרם צאתם לתפקיד רשמי בחו"ל. בסוף שנות ה-70, עם ההבנה שלאלו המייצגים את מדינת ישראל בחו"ל יש צורך של ממש בלימודים כאלו, הגיעו אל פלטשר גם דיפלומטים רבים.
ב-1966, בהיותה בת 50, נפטר בעלה של פלטשר. 5 שנים לאחר מכן נישאה פלטשר בשנית לאלוף במיל. צבי איילון, סגן הרמטכ"ל במלחמת העצמאות ולימים שגריר ישראל ברומניה.
פלטשר, שראתה בחינוך הישראלים לנימוסים והליכות נאותים פעילות ציונית של ממש, הייתה נחושה להנחיל ערכים אלו לאנשים רבים ככל האפשר. בשל כך הרבתה להתנדב ומראשית ימיו של "אולפן לאה פלטשר" תרמה הרצאות בכל רחבי הארץ ובפני כל שכבות החברה. בין היתר הרצתה פלטשר בהתנדבות בפני קציני וחיילי צה"ל, נשות ויצו, מיח"א, האגודה למלחמה בסרטן, ועוד. בנוסף נמנתה על מקימי עמותת "עם יפה עם אחד", שנוסדה ב-1976 במטרה לקרב בין כל חלקי העם ולסייע לנזקקים. פלטשר המשיכה להרצות וללמד כמעט עד יומה האחרון.
קישורים חיצוניים עריכה
- גילה מצא, אינטימית ופרימיטיבית, מעריב, 29 ביוני 1989
- עדית נוימן, המקצוע שלי - מאלפת החן, הַבֹּקֶר, 18 ביולי 1957
- עדית נוימן, קצת נימוסים, רבותי!, הַבֹּקֶר, 17 באוקטובר 1958
- סהר שלו, מתה לאה פלטשר, שהקימה את בית הספר הראשון לדוגמניות בישראל באתר הארץ, 3 בינואר 2012
הערות שוליים עריכה
- ^ היום נגמרת המכביה בטקס סיום נהדר, דואר היום, 31 במרץ 1932
- ^ מתוצאות ההתחרויות, דואר היום, 1 באפריל 1932
- ^ גילה מצא, אינטימית ופרימיטיבית, מעריב, 29 ביוני 1989
- ^ ליפא לויתן, ארץ ישראל באולימפיאדת הנשים, הירדן, 7 בספטמבר 1934
- ^ הרבנאות הא"י לנשים באתלטיקה קלה, הַבֹּקֶר, 31 בדצמבר 1935
- ^ הצלחה רבה לתחרויות האתלטיקה הקלה בתל אביב, הַבֹּקֶר, 26 באפריל 1942