לא-מודע קולקטיבי
לא־מודע קולקטיבי (לעיתים תת־מודע קולקטיבי ולפי האקדמיה ללשון: לא־מודע קיבוצי[1]) הוא מונח שטבע הפסיכולוג קרל ג. יונג לציון הרובד הלא־מודע המשותף, כביכול, לכל בני האדם. רעיונותיו של יונג בנושא משלבים יסודות מיסטיים ברורים. בשל כך יש חילוקי דעות, האם יש לראות בהם פסבדו־מדע, תורה מיסטית או רעיון מדעי.[2] התיאוריה של יונג מהווה את אחת האדפטציות לתיאוריה הפסיכואנליטית. למרות שתיאוריה זו מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי התיאוריה כולה אינה מבוססת מדעית,[3] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[4]
בניגוד לזיגמונד פרויד, שטען כי הלא־מודע כולל רק תכנים וזיכרונות שהיו נגישים לאדם והודחקו על ידיו באופן אקטיבי, יונג סבר כי הלא־מודע כולל בנוסף לתפיסה של פרויד, גם תכנים נפשיים שמעולם לא הגיעו לסף התודעה של האדם, והם לא בהכרח נתפסים כשליליים. הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים, שהם צורות או סמלים הקיימים אצל כל בני האדם בכל התרבויות. ארכיטיפים אלו הם אבני היסוד של הלא־מודע הקולקטיבי. בין הארכיטיפים שסיווג יונג נמצאים האב, האם, הילד, אלוהים, לידה מחדש, מוות, צל, פרסונה ועוד. על פי יונג, ככל שאישיותו של האדם הולכת ומתפתחת, התכנים של הלא־מודע הולכים ומתגלים למודע ומעשירים את חייו של האדם.
מקור הלא־מודע הקולקטיבי
עריכהלדעת יונג, הלא־מודע הקולקטיבי הוא המבנה בעל ההשפעה הרבה ביותר על האישיות, הוא כולל את כל אוצר החוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו כעקבות זיכרון במוח האדם. עקבות זיכרון אלה מהעבר הקדום עוברים בתורשה, והם מושרשים באדם כנטיות מולדות להגיב או להתנהג בצורה מסוימת, בהתאם לתרבות ולמורשת שבהן נולד. יונג סבר שכשם שתכונות גופניות מועברות בתורשה, כך מבנים מסוימים במוח האדם מועברים בתורשה, ומבנים אלו מהווים תנאי מוקדם, להכוונת מחשבות, דימויים ודרכי התמודדות בחוויות החיים. כך ניתן לומר, למשל, שחוויות הקשורות לראיית השמש כמקור לחיים וצמיחה יצרו אצל האדם ארכיטיפ של ישות עליונה, וחוויות שהיו קשורות לכוחות טבע עצומים כמו פעילות וולקנית, רעידות אדמה ונחשולי מים יצרו באנושות ארכיטיפ של אנרגיה. יונג הביא כהוכחה לתפיסתו את תכונת האימהות, לפיה נשים מתוכנתות להתנהגות אימהית טיפוסית כלפי ילדיהן כמו הנקה והענקת חום, מבלי שלמדו זאת. דוגמה נוספת שהוא מביא היא הדימויים השווים בכל הדתות הנמצאות, בכל קצווי העולם, לגבי כח מאגי אוניברסלי שהכל סובב עליו[5].
ארכיטיפים
עריכה
ערך מורחב – ארכיטיפ
הארכיטיפים של יונג דומים ל"צורות" (אידוס) או ה"אוניברסלים" של אפלטון, בהיותם מהות על־אנושית שמקורה אינו בעולם החושים, הקיימת באופן נפרד מהעולם וניתנת לידיעה ישירה באמצעות המחשבה. בשונה מאפלטון, שגרס כי ניתן להתקרב לעולם הצורות רק באמצעות מדיטציה, הגות והתעלות, סבר יונג כי הארכיטיפים מופיעים באופן ספונטני במחשבה בתקופות של משבר, ומהווים דלת שבעדה ניתן לצפות באמת על־אנושית. יונג סבר, למשל, כי המיתולוגיה מבוססת על סיפורים על ארכיטיפים ומהווה מאגר של אמיתות מופלאות הנסתרות עמוק בנשמתו של כל אדם.
פרופ' יצחק לוין מדגיש כי הארכיטיפים אינם תכנים מוגמרים וברורים, אלא נטיות כלליות שתקבלנה משמעות ייחודית וקונקרטית בהתאם לאדם, חוויותיו, תרבותו ותפיסת עולמו. כך למשל ארכיטיפ של הישות העליונה יכול להתבטא בתרבות אחת כפולחנו של אל השמש ובתרבות אחרת בתפיסה מונותאיסטית וברעיונות עמוקים ומורכבים. דוגמה נוספת הוא נותן לארכיטיפ של אנרגיה, שאצל ילד יכול לבוא לידי ביטוי בצורה של משחק בהדלקת אש, אצל מבוגר בזיקוקי די נור ואצל מדען במאמץ לגרום לפיצוץ אטומי.[6]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ק"ג יונג, האני והלא מודע (תרגום: חיים איזק), תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ג-1973.
- ק.ג. יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע (תרגום: חיים איזק), תל אביב: הוצאת דביר, תשל"ד-1975.
קישורים חיצוניים
עריכה- לא-מודע קולקטיבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ לא־מודע קיבוצי במילון פסיכולוגיה (תשנ"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ Simmons, R. Ed. (2004). The skeptic's dictionary San Diego, Calif.: R. Simmons, p. 186-187. באינטרנט כאן וכאן.
- ^ Frederick Crews, The Verdict on Freud, Psychological Science 7, 1996-03, עמ' 63–68 doi: 10.1111/j.1467-9280.1996.tb00331.x
- ^ Mario Bunge, The philosophy behind pseudoscience, Skeptical Inquirer, 2006, עמ' 29-37
- ^ יונג, הפסיכולוגיה של הלא מודע, עמ' 56–57.
- ^ יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, הוצאת דקל, 1980, עמ' 60–62.