לא פעם, בקיץ
"לֹא פַּעַם, בַּקַּיִץ" הוא שיר מאת רחל המשוררת שחובר ב"סוף תרפ"ח", קיץ 1928.
| שיר | |
| יצא לאור |
1928  |
|---|---|
| סוגה | זמר עברי |
| שפה | עברית |
| כתיבה | רחל המשוררת |
| לחן |
משה ביק שולמית ליפשיץ |
  | |
השיר הוקדש על ידי המשוררת "לזכר ש. פ.", שרה פרוז'ינין, חברתה של המשוררת.
לחן ומבצעים עריכה
השיר הולחן לראשונה על ידי משה ביק ובוצע בלחנו על ידי יוכבד טראוב-לוריא ואחרים. כיום הלחן הנפוץ של השיר הוא זה של שולמית ליפשיץ משנת 1966. בין מבצעי השיר בלחנה: אריק איינשטיין, עדנה גורן, יהודה פוליקר, אריק סיני ואסתר עופרים.
תוכן השיר עריכה
המשוררת נתנה בשיר ביטוי לגעגועים אל דמויות ואתרים בתקופות קודמות בחייה.
השיר "לא פעם, בקיץ" מוקדש לחברת ילדות של המשוררת, שרה פוז'ינין, אשר רחל פונה אליה בגוף שני. השיר מתרפק על זכרונות מימים קודמים, בהם הייתה החברה נוהגת לשיר שיר אחר מסוים, שמשפט נבחר ממנו מצוטט בשיר.[1]
הבית הראשון בשיר מתאר את ימי הילדות של המשוררת. "לֹא פַּעַם, בַּקַּיִץ, עִם רֶדֶת הַיּוֹם, לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה הַדּוֹעֵךְ, הָלַכְתִּי אֵלַיִךְ וְעֵת אֲרֻכָּה הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹל זִמְרָתֵךְ". "זמרתך" - הכוונה לזמרתה של חברתה בשיר המצוטט, המבטא מעבר למילותיו גם את עצם ימי הילדות, ימים של אושר, חֶברה ובריאות.
הבית השני בשיר מתאר את השפעת זיכרון הדברים כיום. "וְחַי בִּי הַזֵּכֶר הַזֶּה הַנּוֹהֵר, הַשֶּׁקֶט הַזֶּה וְהָרֹךְ". זכרונות ילדותה עיצבו את חייה, מתקיימים בהם גם בבגרותה ומאירים אותם.
הבית השלישי בשיר מתאר את מצבה של המשוררת כיום, מצב של בדידות וחולי. אך גם בזמנים עצובים אלה, "עִם רֶדֶת הַיּוֹם, בִּשְׁלֹט בִּי תּוּגַת־דִּמְדּוּמִים", עולות בה לעיתים נגינות הילדות, המתבטאות בציטוט שיר הילדות ומעלות בה רגשות חיוביים.
"קטן הוא ודל הוא חדרי, ואני בו שרוי ערירי" הוא הציטוט משיר הילדות המוזכר בשיר, שהושר בעבר ביידיש על ידי חברתה, ומסמל את ימי הילדות שחלפו. הציטוט מתורגם על ידי המשוררת רחל מיידיש. ייתכן שאותו שיר היה מוכר בתקופה שבה כתבה רחל את השיר, וייתכן שהשפיע עליה אישית או שהיה זכור לה. מעבר לתוכן, שבו מוזכר קיום השיר והציטוט ממנו, גם המילים "ואני בו שרוי ערירי" שנכתבו בלשון זכר מבהירות שמדובר בציטוט משיר אחר. שירתה של רחל המשוררת היא אישית, והיא לא כתבה על עצמה בלשון זכר.
עם זאת, ייתכן כי הבחירה של המשוררת לצטט מתוך אותו שיר את המילים "קטן הוא ודל הוא חדרי, ואני בו שרוי ערירי", מבטאת את תחושותיה בהווה. רחל המשוררת התגוררה בגפה בחדר בתוך בית דירות שיתופי בתל אביב בשנותיה האחרונות, בדלות, כשהיא חולה, ערירית ובודדה. את דירתה פקדו ידידים מועטים בלבד, כגון ברל כצנלסון שסייעו לפרסום שיריה בעיתון דבר. היא נפטרה משחפת בשנת 1931, שלוש שנים לאחר פרסום השיר.[2]
בתרבות עריכה
כאשר הוחלט בבנק ישראל בשנת 2011 להציב את דיוקנה של המשוררת רחל על שטר כסף של 20 שקלים חדשים, עם ציטוט של אחד משיריה, הוצע בתחילה כי המילים "קטן הוא ודל הוא חדרי, ואני בו שרוי ערירי" יופיעו על גבי השטר. אלא שמילים אלה אינן מילותיה של המשוררת עצמה, אלא מהוות ציטוט אשר בחרה משיר אחר. לכן נבחרו מילים אחרות לעיטור השטר. [1]
מילות השיר עריכה
לֹא פַּעַם, בַּקַּיִץ, עִם רֶדֶת הַיּוֹם, | וְחַי בִּי הַזֵּכֶר הַזֶּה הַנּוֹהֵר, | וְיֵשׁ כִּי נִדְמֶה לִי, עִם רֶדֶת הַיּוֹם, |
לקריאה נוספת עריכה
- רחל בלובשטיין, [לֹא פַּעַם, בַּקַּיִץ, עִם רֶדֶת הַיּוֹם,], שירת רחל, תל אביב: הוצאת דבר, תרצ"ה-1935, עמ' פח.
קישורים חיצוניים עריכה
לא פעם, בקיץ, באתר ויקיטקסטהערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "קטן הוא ודל הוא חדרי, רבקה מיכאלי מראיינת את קובי לוריא על שירה של רחל המשוררת "לא פעם בקיץ", 103FM, 29 ביולי 2016
- ^ על פי הביוגרפיה של רחל מאת אורי מילשטיין, אחיינה