לא תתעב אדומי ולא תתעב מצרי
לא תתעב אדומי ולא תתעב מצרי הן שתי מצוות לא תעשה האוסרות למנוע נישואין של גרי צדק שבאים מהעם המצרי או מהעם האדומי עם בן זוג יהודי.
| מקרא | ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ה |
| שולחן ערוך | אבן העזר, סימן ד'. |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה נד נה; סמ"ג לאו קטו- קטז; ספר החינוך תקסג- תקסד |
מקור האיסור הוא בפסוק בספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ח': ”לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.”
התורה מגדירה את האיסור בהרחקת הדור השלישי של הגרים מעמים אלה: ”בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל”.
כמה ממוני המצוות מנו איסור זה במניין המצוות.
לדעת ספר החינוך[1] מי שמחליט לא להתחתן עם דור שלישי של מצרי או אדומי משום שהצרו לישראל או בגלל שנאה למי שבא מעמים אלה עובר על האיסור, אך אינו לוקה כיון שהאיסור הוא לאו שאין בו מעשה.
הגר המצרי (או האדומי) עצמו וכן בנו אסורים לבוא בקהל, ואילו הנכד מותר. איסור זה נקרא בתלמוד חייבי עשה[2], כיון שאין מצוות לא תעשה בתורה שאוסרת לשאת גר מצרי, ואיסורו של הדור הראשון והשני נלמד מתוך היתרו של הדור השלישי. להלכה תופסים קידושין כאלה, אף על פי שהחיתון הזה אסור מהתורה, ויש צורך בגט כדי להתיר את הקידושין האלה.
תקופת האיסור עריכה
בתוספתא[3] מובא שרבי עקיבא סובר שמשעה שסנחריב בלבל את האומות אין הבחנה בין מצרים לאומות אחרות, וגר מצרי מותר לבוא בקהל מיד. הרמב"ם פסק כדברים אלה של רבי עקיבא, והתיר לגר מצרי לבוא בקהל מיד[4]. לעומת זאת בה"ג[5] מצדד שהאיסור נוהג גם כיום, וזאת משום שבתוספתא[6] מובא שחכמים אמרו לרבן גמליאל שמצרים חזרו למקומם שנאמר[7]: "מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת מִצְרַיִם מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁמָּה". מחלוקת זו מובאת להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף י'.
האמור לעיל מתייחס לאיסור להתחתן עם מצרי או אדומי ראשון ושני. לגבי האיסור לתעב מצרי או אדומי שלישי (או יותר) כתב במנחת חינוך שהאיסור נוהג בזמן הזה.
אחרי האב או אחרי האם עריכה
מצרי שני שנשא מצרית שנייה מוליד מצרי שלישי שמותר לבוא בקהל. מכאן מוכיח התלמוד[8] שאין די בכך שהאב יהיה מצרי שני, שהולכים אחרי האם לעניין זה ובנה של מצרית ראשונה מאב מצרי שני דינו כמצרי שני. נחלקו הראשונים האם הולכים רק אחר האם, ולכן בנה של מצרית שנייה ממצרי ראשון נחשב מצרי שלישי ומותר לבוא בקהל, או שהוא נחשב מצרי שני ואסור לבוא בקהל. לדעת הרמב"ם הולכים אחרי שני ההורים להחמיר[9], ואילו לדעת הרמב"ן[10] הולכים רק אחר האם, והבן שלישי. לפי דרך הרמב"ם מובן מדוע לא נשא מנימין עצמו מצרית שנייה, אך לפי דברי הרמב"ן צריך לומר שמנימין עצמו היה נשוי כבר בלא קשר לתוכניתו להתרת נכדו לבוא בקהל[11]. מחלוקת זו מובאת להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף ו'.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- הרב אליקים קרומביין, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, באתר אסיף
הערות שוליים עריכה
- ^ מצוה תקסג
- ^ למשל בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ח, עמוד א'
- ^ תוספתא קידושין פרק ה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ"ה.
- ^ דבריו מובאים בתוספות לתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו, עמוד ב' דיבור המתחיל מנימין.
- ^ תוספתא ידיים פרק ב.
- ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ט, פסוק י"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ח.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק י"ב, הלכה כ'.
- ^ מובא במגיד משנה על הרמב"ם איסורי ביאה יב, כ.
- ^ ביאור הגר"א לשולחן ערוך אבן העזר סימן ד סעיף קטן יג.