לבד בברלין

לבד בברלין (בגרמנית: Jeder stirbt für sich allein – "כל אחד מת לבדו") הוא ספר מאת הסופר הגרמני הנס פאלאדה, שנכתב ויצא לאור בשנת 1947, לאחר מות מחברו. הספר הוא רומן היסטורי שעלילתו מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה, ומבוססת על סיפורם האמיתי של אוטו ואליזה המפל, זוג אזרחים ממעמד הפועלים שחיו בברלין ברובע ודינג ושהפיצו ברחבי העיר מאות גלויות הקוראות לסרבנות ולחבלה במקומות העבודה, עד שנתפסו על ידי הנאצים והוצאו להורג במרץ 1943.

לבד בברלין
Jeder stirbt für sich allein

מידע כללי
מאת	הנס פאלאדה
שפת המקור	גרמנית
תורגם לשפות	אנגלית צרפתית ועברית
סוגה	רומן
נושא	מלחמת העולם השנייה, התנגדות גרמנית לנאציזם
הוצאה
הוצאה	ידיעות אחרונות
תאריך הוצאה	1947
מספר עמודים	671
הוצאה בעברית
תרגום	2010
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002762155

הספר תורגם לאנגלית, בשמו המקורי Every Man Dies Alone בשנת 2009, ולעברית בשם לבד בברלין ב-2010. ב-2016 הופק סרט המבוסס על הספר. בסרט מככבים ברנדן גליסון ואמה תומפסון כזוג המפל, ודניאל בריהל כבלש משטרה שתופס אותם.

עלילת הספר

העלילה מתארת את חייהם של תושבי ברלין בתקופת הרייך השלישי. היא מתרכזת בסיפורם של בני הזוג אוטו ואנה קוונגל, שלאחר שאיבדו את בנם, סבסטיאן, שנהרג בחזית, החליטו להפיץ ברחבי ברלין גלויות בהן הם קוראים להתנגדות לשלטון הנאצי. קוונגל מקווה כי קוראי הגלויות יפתחו בהתנגדות פסיבית לשלטון, כי גלויותיו יופצו בבתי המלאכה ובמפעלים מיד ליד, וכי הוא ישנה משהו לטובה בעולם שמסביבו. בפועל מוצאות רוב הגלויות את דרכן אל הגסטפו מיד לאחר גילוין. אוטו קוונגל שומט בטעות גלויה מכיסו, נתפס על ידי הגסטפו, והוא ואשתו מובלים לכלא פלצנזה, נשפטים בפני בית הדין הנאצי העממי בראשות השופט רולנד פרייזלר (מופיע במקור כפייזלר), ונידונים למוות. קוונגל מוצא להורג, ואנה נהרגת בתא הכלא בהפצצה אווירית.

סיפורם של בני הזוג קוונגל הוא רק חלק מהסאגה שמגולל פאלאדה. הוא מתאר את סיפורם של רבים נוספים הלכודים כבני הזוג קוונגל במשטר הבלתי אנושי של חשדנות ומלשינות שהפעיל הרייך השלישי נגד אזרחיו. הקומיסר אשריך, הממונה מטעם הגסטפו על תפיסת מפיץ הגלויות, וסופו שהוא מבין את אשמתו המוסרית שלו עצמו ומתאבד; טרודל באומן, ארוסתו של בנם המת של הקוונגלים, שאמירה לא זהירה של אנה בחקירתה מביאה למעצרה ולמעצר בעלה, ובסופו של דבר למות שניהם; אנו קלוגה, מהמר כפייתי ורודף נשים הנחשד כי הוא מפיץ את הגלויות ונרצח על ידי אשריך; אשתו, אווה, שאינה יכולה לשאת את אשמת בנה, שהרג יהודים בשירות ה-SS, עוזבת את המפלגה הנאצית ואת משרתה כדוורית ועוברת לחיות בכפר; משפחת פרסיקה, חברי מפלגה נאמנים, המתוארים כאלכוהוליסטים חסרי מוסר; השכנה היהודיה רוזנטל, הנרדפת בידי הנאצים, ונאלצת לחיות במסתור ולבסוף להתאבד; אמיל בארקהאוזן, נוכל ומלשין שמנסה לבזוז את דירתה של היהודיה רוזנטל, לטמון פח לידידו אנו קלוגה ולסחוט בה בעת את חברתו החדשה, גברת הברלה; והשכן, שופט בית המשפט העליון בדימוס פרום, האמיץ והמוסרי, המסתיר בדירתו את רוזנטל, תומך בקוונגלים בעת מאסרם, ואף מספק להם ציאניד.

כל אלו יוצרים פסיפס אנושי מורכב, המתאר את חיי היום-יום ברייך השלישי, חיים של חשד מתמיד ממלשינות, ושל כפיפות לשרירות ליבם של לובשי המדים, אנשי הגסטפו וה-SS, שאף הם אינם חסינים וצפויים להשפלה ולעינויים. כמו כן מתאר הספר בפירוט את מערכת המשפט והענישה המושחתת והפגומה. על אף כל אלו הספר מתאר זיקים של תקווה אנושית. קוונגל מוצא את שלוות נפש בתא הנידונים למוות, והספר מסתיים בתיאור חייה החדשים של אווה קלוגה בכפר לאחר המלחמה, יחד עם בנה המאומץ, קונו-דיטר, בנו של בארקהאוזן, עבריין צעיר שנמלט מאביו, מההפצצות, ומחיי הכרך אל הכפר, ומוצא שם אפשרות להיוולד מחדש.

נסיבות כתיבת הספר

הסופר הנס פאלאדה ניהל מערכת יחסים מורכבת עם שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס ועם המשטר הנאצי. במשך תקופה קצרה זכה לחסדו של שר התעמולה, אך לאחר שלא הצליח לכתוב רומן אנטישמי אותו הזמין גבלס, נשלח לבית מחסה לחולי רוח, דבר שבגרמניה הנאצית היה כמעט שקול לגזר דין מוות. לאחר סיום המלחמה היה פאלאדה אדם שבור מבחינה פיזית ונפשית.

ב-1947 החליט פאלאדה ליצור קשרי עבודה עם המשטר החדש של גרמניה המזרחית. הוא עבר לברלין וחידש בה את קשריו עם המשורר יוהאנס בכר, שמונה לשר התרבות בממשלה הקומוניסטית החדשה. בכר ניסה לסייע לו בכתיבתו, בכך שנתן לו את תיק הגסטפו של בני הזוג המפל, שבמהלך המלחמה הביעו התנגדות להיטלר באמצעות הפצת גלויות עם מסרים אנטי-נאציים ברחבי ברלין. פאלאדה שקע בכתיבת הספר על חייהם של בני הזוג, והשלים את כתיבתו בתוך 24 ימים, אך זמן קצר לאחר מכן מת.

הצלחת הספר

"לבד בברלין" יצא לאור לאחר מותו של פאלאדה והיה לרב-מכר בגרמניה. הספר נחשב ליצירת מופת, וזכה לכך שהסופר פרימו לוי, ניצול אושוויץ, כתב כי "זהו הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות הגרמנית לנאציזם". עם זאת הספר לא תורגם לאנגלית עם צאתו לאור, שכן הוצאת פטנם סברה שאינו איכותי כיתר יצירותיו של פאלאדה. בשנת 2009 התחדש העניין ביצירותיו של פאלאדה מחוץ לגבולות ארצו. "לבד בברלין" תורגם לאנגלית, והיה לרב-מכר. תרגום הספר לאנגלית הפך לאחד האירועים הספרותיים הבולטים בשנת 2009. הספר הגיע לראש רשימות רבי המכר הן בבריטניה והן בארצות הברית, וזכויות ההסרטה שלו נרכשו על ידי המפיקים סטיבן ארנדט ווינסנט פרז.

העניין המחודש בפאלאדה בארצות דוברות אנגלית הביא לתרגום הספר "לבד בברלין" גם לעברית על ידי יוסיפיה סימון. התרגום יצא לאור בשנת 2010, ומאוחר יותר עובד על ידי שחר פנקס למחזה שהועלה בשנת 2016 בתיאטרון הבימה.

הפרק הגנוז

בדיקה מחודשת של כתב היד, השמור בספריה הלאומית בברלין, שנערכה בשנת 2011, העלתה כי הוא כולל פרק (מס' 17 במקור) שלא התפרסם עם הפרסום הראשון של הספר בשנת 1947. שם הפרק: "גם אנה קוונגל משתחררת". הפרק מתאר את ניסיונה של אנה קוונגל להשתחרר מחברותה ב'ליגת הנשים הנאציונל-סוציאליסטית', לפני שהיא ואוטו בעלה פתחו במבצע הפצת גלויות ההמרדה. הניסיון הסתיים בהצלחה.

בנסיבות פרסום הספר, בסמוך לאחר המלחמה, ולאחר מות הסופר, נראה כי העורך גנז את הפרק הזה, על מנת שלא להדגיש את העובדה כי בגרמניה הנאצית, גם דמויות "חיוביות" כקוונגלים, השתייכו לארגונים נאציים. הפרק תורגם לעברית והופיע במדור הספרות במוסף 7 לילות של העיתון ידיעות אחרונות באפריל 2011. הפרק שנגנז בספר מופיע בסרט המבוסס על הספר.

קישורים חיצוניים

• הספר באתר ידיעות ספרים
• הספר באתר "פן הוצאה לאור"
• עמיחי שלו, חופשי זה לגמרי לבד, באתר ynet, 29 ביולי 2010
• מאשה צור-גלוזמן, "לבד בברלין" מאת הנס פאלאדה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2010
• שמואל הדס, לבד בברלין / הנס פאלדה, באתר e-mago,‏14 בספטמבר 2010
• גלילי שחר, לבד בברלין, מאת הנס פאלאדה: לקרוא באימה, כמו גלויה ישנה שלא נועדה לנו, באתר הארץ, 5 בפברואר 2011
• תגובות לתרבות וספרות, באתר הארץ, 18 בפברואר 2011
• מסע בברלין בעקבות ספרים: לבד בברלין
• מאשה צור-גלוזמן, אנשים קטנים, צל ענקי: על "איש קטן, לאן?", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011
• ימימה חובב, זעקת הראש הכרות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, דצמבר 2010
• יירגן קאובה, Der Mensch ist dem Menschen ein Verdacht, די צייט, 18 במרץ 2011.