לודוביקו קראצ'י

צייר בארוק איטלקי (1555–1619).

לוּדוֹבִיקוֹ קַרַאצִ'יאיטלקית: Ludovico Carracci;‏ 21 באפריל 155513 בנובמבר 1619) היה צייר בארוק, יוצר תצריבים והדפסים איטלקי שנולד בבולוניה. יצירותיו מתאפיינות באווירה חזקה המופעלת על ידי מחוות רחבות ואור מהבהב היוצרים רגש רוחני ומיוחסת לאמנות איטלקית ממריצה, במיוחד אמנות פרסקו, שהייתה מרותקת למנייריזם פורמליסטי. הוא מת בבולוניה ב-1619.

לודוביקו קראצ'י
Ludovico Carracci
דיוקן שנעשה על ידי אמן לא ידוע במאה ה-17
דיוקן שנעשה על ידי אמן לא ידוע במאה ה-17
לידה אפריל 1555
בולוניה, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בנובמבר 1619 (בגיל 64)
בולוניה, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות בארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי פרוספרו פונטנה, טינטורטו עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Vision of Saint Francis of Assisi, Madonna and Child with St. Hyacinth, הבתולה והילד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

לודוביקו למד אצל פרוספרו פונטנה (אנ') בבולוניה ונסע לפירנצה, פארמה ולוונציה, לפני שחזר לעיר הולדתו. יחד עם בני דודיו ממשפחת קראצ'י, אניבלה ואגוסטינו, עבד לודוביקו בבולוניה על מחזורי פרסקו המתארים את תולדות "יאסון ומדיאה" (1584) בפאלאצו פאבה, ואת תולדותיהם של "רומולוס ורמוס" (1590–1592) עבור הפאלאצו מאניאני (אנ'). התרומות האישיות שלהם ליצירות אלה אינן ברורות, אם כי אניבלה, הצעיר מלודוביקו ב-5 שנים, זכה לתהילה בתור הטוב מבין השלושה. זה הוביל לעבודה המפורסמת של אניבלה לאהבות האלים (אנ') בארמון פארנזה ברומא. אגוסטינו הצטרף לשם לאניבלה לזמן קצר.

אף שלודוביקו נשאר בבולוניה, אין זה אומר שהוא השפיע פחות, הביוגרפיה של לנצי מציינת שבסביבות 1585, לודוביקו ובני דודיו הקימו את מה שנקרא האקדמיה האקלקטית לציור, (שנקראת גם אקדמיה דלי אינקאמינאטי (אנ') (Accademia degli Incamminati)). ההשערות האחרונות יותר הן שלא הייתה אקדמיה מבוססת עם תוכנית לימודים, אלא שלודוביקו לימד רבים בסטודיו שלו.

אולם סטודיו זה דחף מספר אמנים מאזור אמיליה להצטיינות ברומא ובמקומות אחרים, ובאופן מיוחד עזר לעודד את מה שנקרא אסכולת בולוניה (אנ') של סוף המאה ה-16, שכללה את פרנצ'סקו אלבני (אנ'), גוארצ'ינו, גווידו רני, דומניקו דזמפיירי (דומניקינו) (אנ'), ג'ובאני לנפרנקו (אנ') ואנדראה סאקי (אנ'). בני משפחת קראצ'י גרמו לחניכים שלהם לצייר ציורים שהתמקדו בהתבוננות בטבע ובתנוחות טבעיות, והשתמשו בקנה מידה נועז בציור דמויות.[1] שניים מתלמידיו העיקריים של לודוביקו היו ג'אקומו קבדונה (אנ') ופרנצ'סקו קאמולו (Francesco Camullo).

השבה

עריכה

בשנת 2009 הושב "הירונימוס הקדוש" של לודוביקו קראצ'י (בערך 1595) ליורשיו של ד"ר מקס שטרן (אנ'), סוחר אמנות יהודי גרמני נרדף ורכושו נבזז על ידי הנאצים.[2][3]

גלריה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Babette Bohn, Ludovico Carracci and the Art of Drawing Brepols 2004
  • Allessandro Brogi, Ludovico Carracci Bologna 2001
  • Andrea Emiliani (ed.), Ludovico Carracci exh. cat. Bologna-FortWorth 1994 (with Essay and catalogue by Gail Feigenbaum)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לודוביקו קראצ'י בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ ציור על קנבס, 95‏ x‏ 173 ס"מ. מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Lodovico Carracci | Italian painter". Encyclopedia Britannica.
  2. ^ "New Yorker returns Nazi-looted art hanging in his room". www.lootedart.com. ארכיון מ-2021-06-01.
  3. ^ "Seventh Stern painting restored to estate". www.lootedart.com. ארכיון מ-2021-11-24.
  4. ^ "La Carraccina". bbcc.ibc.regione.emilia-romagna.it (באיטלקית). Regione Emilia Romagna.