סבסטיאן הקדוש
סבסטיאן הקדוש (באיטלקית San Sebastiano, 256 בגאליה נארבוננסיס - 288 לערך ברומא) הוא קדוש ומרטיר נוצרי.
 | |
| סבסטיאן הקדוש מאת אל גרקו (1577-1578) | |
| לידה |
256 בערך גאליה נארבוננסיס |
|---|---|
| פטירה |
288 בערך רומא |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, נצרות אוריינטלית |
| חג | 20 בינואר במערב, 18 בדצמבר במזרח |
| פטרון של | חיילים, הומוסקסואלים, קשתים, מלחמה בדבר, ספורטאים ואתלטים |
תולדות חייו עריכה
לפי חיבור מראשית המאה ה-5, אשר יוחס בעבר בטעות לאמברוזיוס הקדוש, ולפי מקראת הזהב, הוא היה בן גאליה נארבוננסיס אשר התחנך במילאנו ושימש כקצין במשמר הפרטוריאני בתקופתם של הקיסרים דיוקלטיאנוס ומקסימנוס. הוא פעל בחשאי להפצת הנצרות בקרב אסירים ואנשי צבא רומאים, ואף מיוחסים לו מספר ניסים בהם ריפוי אישה אילמת.
משהתגלה לבסוף, בשנת 286, נדון בגין בגידה ונקשר לעץ. מטח חיצים נורה לעברו והוא הותר במקום לדמם למוות. באורח נס הוא לא מת, ואירנה הקדושה, נוצרייה מרומא, באה לחפשו במקום על מנת להביא את גופתו לקבורה. היא הביאה אותו לביתה וסעדה אותו. בעת שהותו אצלה, ריפא ילדה עיוורת מעיוורון. הוא נתפס שוב והוצא להורג במכות אלה. לפי חיבור משנת 354 הוא נקבר בקטקומבות בוויה אפיה, ולפי המסורת שמורים שרידיו בכנסיית סבסטיאן הקדוש מחוץ לחומות (San Sebastiano fuori le mura) ברומא.
פולחן עריכה
פולחנו של הקדוש החל במאה ה-4 והגיע לשיאו במאות ה-14 וה-15. יום חגו חל ב-20 בינואר במערב וב-18 בדצמבר במזרח.
בדומה לגאורגיוס הקדוש, היה גם סבסטיאן הקדוש חייל, וככזה נחשב אף הוא לפטרונם של החיילים. בשל ירי החצים בו הוא נחשב גם לפטרונם של הקשתים. מעשה הירי מתקשר גם אל העובדה שמיוחסת לקדוש היכולת לשעות לתחינתם של חולי הדבר, דבר המזכיר שילוב דומה שהתקיים אצל האל היווני אפולו. לפי המסורת מגפת דבר שפקדה את לומברדיה פסקה עם הקמת מזבח שהוקדש לו, ומאוחר יותר, בשנת 680, נגאלה גם העיר רומא ממגפה קשה בשל התערבותו. היו שכללו את סבסטיאן הקדוש בין ארבעה-עשר הקדושים המסייעים, אך לרוב שמו נפקד מרשימה זו. עוד נחשב הקדוש לפטרונם של ספורטאים ואתלטים, ושל הערים אורמי במלטה, סן סבסטיאן בספרד, ריו דה ז'ניירו בברזיל והערים קזרטה ופטיליה פוליקאסטרו (Petilia Policastro) באיטליה.
באמנות עריכה
באמנות מתואר סבסטיאן הקדוש כגבר צעיר ואתלטי, כיאה למעמדו כחייל וכפטרונם של הספורטאים והאתלטים. הסצנה הפופולרית ביותר מתולדות חייו היא ירי החצים לעברו, ובמידה פחותה מזו, שחרורו כשהוא מדמם מהעץ אליו נקשר, עם תום האירוע. בשנת 1911 הוציאו המחזאי האיטלקי גבריאלה ד'אנונציו והמלחין הצרפתי קלוד דביסי את היצירה הקולית מות הקדושים של סן סבסטיאן. את תפקיד סבסטיאן הקדוש נתנו שני היוצרים לאידה רובינשטיין, והארכיבישוף של פריז הביע את זעזועו לנוכח הליהוק של קדוש נוצרי לאשה יהודייה. זמן קצר לאחר מכן הוכנסו יצירותיו של ד'אננוציו לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית (ה"אינדקס"). בשנת 1975 יצא סרטו של דרק ג'רמן, "סבסטיאן", המציג בלטינית את סיפור חייו של סבסטיאן הקדוש. בשירה העברית מוכר סבסטיאן הקדוש בזכות יונה וולך שכתבה בספרה 'שירה' שיר בשם זה, שבו נכתב, בין השאר: רָצִיתִי לְהָקִים עַל שְׁמוֹ/ מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּגְשִׁים סֶבָּאסְטְיַאן/ מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ/ בֵּית יֹורֵי בַּקֶּשֶׁת/ שֶׁמֵּחֲרַכָּיו רוֹאִים עִיר וְרֻדָּה
הצגתו באמנות כדמות של צעיר גברי אתלטי הפכה את סבסטיאן לסמל הומוארוטי. לכך נרמז ייצוגו בסרטו של דרק ג'רמן וכן ההתייחסות אליו בספרו של תומאס מאן "מוות בוונציה".[1]
