לודוויג פיליפסון

רב גרמני

הרב ד"ר יהודה לודוויג פיליפסון (פיליפזון; בגרמנית: Ludwig Philippson;‏ 28 בדצמבר 181129 בדצמבר 1889) היה רב רפורמי, מייסד העיתון Allgemeine Zeitung des Judentums[1] (A.Z.J; "אַלגֶמַיינֶה צַייטוּנג דֶס יוּדֶנטוּמס", 'עיתונה הכללי של היהדות' (=יהדות גרמניה)) ועורכו, מתרגם התנ"ך לגרמנית, פובליציסט ומחבר ספרי הגות דתית ורומנים היסטוריים.

הרב יהודה לודוויג פיליפסון
Ludwig Philippson
לידה 28 בדצמבר 1811
דסאו, אנהלט-דסאו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1889 (בגיל 78)
בון, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דוכסות אנהלט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בון-קסטל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת הומבולדט של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק בית המדרש הגבוה למדעי היהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לודוויג פיליפסון היה בנו של משה פיליפסון ואביהם של אלפרד פיליפסון, פרנץ פיליפסון ומרטין פיליפסון,[2] ואחיו של פבוס פיליפסון.

פיליפסון היה מעורב בהדפסתו המחודשת (לייפציג 1866) של ספר 'מלחמות השם' להרלב"ג.

בשנת 1837 הקים את העיתון Allgemeine Zeitung des Judentums המוקדש לתחומי העניין היהודיים וערך אותו עד מותו. ב-1839 פיליפסון התחיל במלאכת תרגום של התנ"ך לגרמנית, תוך הוספת ביאור לטקסט, אותה הוא השלים ב-1853.[3]

לאחר עלילת דמשק שגרמה להתעוררות רגשות לאומיים בקרב יהודים במקומות רבים בעולם, כתב הרב פיליפסון: "מה תוכל מדינה יהודית חופשית עלובה ליצור באותה פינה שוממה חוץ מאשר להתקיים – קיום טריוויאלי ומוטל בספק – בקרב מוסלמים".[4] ב-1842 העלה לודוויג פיליפסון את הרעיון להקמתו של בית חולים יהודי, בירושלים, אך הדבר לא יצא לפועל.[5]

בזמן מהפכת 1848 כתב פיליפסון בעיתונו בהתרגשות: "לא עוד נראה את עצמנו כיוצאי דופן. אנו חלק מייעודה של המולדת... הננו גרמנים וכל רצוננו להיות גרמנים! אחת משאלתנו למולדת גרמנית! אנו בני ישראל רק בדתנו".[6]

ארכיונו האישי של לודוויג פיליפסון מופקד במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[7].

תרגום התנ"ך Die Israelitische Bible עריכה

מקרא תורה נביאים וכתובים, ובגרמנית Die Israelitische Bible  (התנ״ך של בני ישראל), הוא שמו של תרגום התנ"ך של פיליפסון. הספר יצא לאור בגרסתו השלמה בשנת 1854, לאחר ארבע-עשרה שנות כתיבה. לספר שש מהדורות וארבעה כרכים. סידור הדף מורכב משתי עמודות: עברית וגרמנית. לצד תרגום הפשט, מוספים ביאורים והסברים במילותיו של פיליפסון. באחת המהדורות האחרונות משולבים גם איורים רבים.

מגמת תרגום התנ"ך לגרמנית החלה במאה ה-18 על ידי משה מנדלסון, פיליפסון ונוספים המשיכו אותה במאה ה-19. מרטין בובר ופרנץ רוזנצווייג אף הם נטלו חלק במגמה זו בתחילת המאה ה-20. סך הכל, חוברו כעשרים תרגומי תנ"ך שונים לגרמנית.[3] בדומה לקודמיו, שאיפתו המרכזית של פיליפסון במפעל התרגום הייתה לשמר ואף לחזק את זיקת היהודים ליהדות, בתקופה שבה גאתה תופעת החילון. יתרה מזו, פיליפיסון חלק את סלידתו של אברהם גייגר מנטייתם של יהודים גרמנים רבים להשתמש בתרגום התנ"ך של מרטין לותר[8], מייסד הנצרות הפרוטסטנטית. לגישתם, התרגום של לותר לקה בכשלים רבים והטה את ליבם של היהודים אל עבר הנצרות[8].

מלבד תפוצתו הנרחבת של Die Israelitische Bible, הוא נבדל מתרגומים מקבילים בשימושו בניסוח פשוט וליברלי שלצידו ביאור הכתוב בשפה מדעית, וכן איורים. את התרגום מעטרים מאות תחריטים מעטרים ההסברים הכתובים, רבים מהם צוירו על ידי הצייר הצרפתי גוסטב דורה. הציורים כוללים דמויות אדם, נוף ובעלי חיים, באופן הנוגד את ההלכה, אשר אינה מתירה המחשה ציורית של התנ"ך. בגישה זו, באה לידי ביטוי פנייתו הליברלית והחדשנית לקהל היהודי המשכיל בגרמניה[8].

פיליפסון חיבר את התרגום ופרושיו לבדו, למעט נביאים ראשונים (יהושע, שופטים, שמואל ומלכים), בהם נעזר באחיו פבוס[9]. השאיפה לחיזוק ההיבט ההיסטורי והאותנטי של התנ"ך ניכרת בתרגום. זאת, על ידי הצגת כלל הצדדים של גיבורי הסיפורים בפירוט שווה, על מעלותיהם וחטאיהם, ללא ניסיון להסתיר פרטים או לייצר האלהה של הדמויות. כך קיווה פיליפסון לחזק את הזיקה של הקוראים לדמויות המקראיות, תוך המחשת אמיתות הסיפור. כמו כן, הסתמך פיליפסון בתרגום על הרקע האקדמי שלו. הוא שילב ציטוטים ממחקרים מדעיים ומספרות מסעות בני זמו, אשר מאששים את הכרונולוגיה המקראית, כמו גם את תיאורי עולם הטבע והגאוגרפיה שבמקרא[3]. ניתן לראות דוגמה בולטת להשפעה ולתפוצה הנרחבת של גרסת פיליפסון לתנ"ך בזיגמונד פרויד. אבי הפסיכואנליזה קיבל עותק מהספר מאביו עם הקדשה אישית, והרבה להתייחס אליו ולהשתמש בו[10].

לקריאה נוספת עריכה

  • מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
  • Kathrin Wittler, Towards a Bookish History of German Jewish Culture: Travelling Images and Orientalist Knowledge in Philippson’s ‘Israelitische Bibel’(1839–1854), The Leo Baeck Institute Year Book, Vol. 62, 2017, pp 151-177.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא לודוויג פיליפסון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "העיתון הכללי של היהדות", שמאוחר יותר נקרא "עיתון ה-CV: ביטאון האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית" (C.V.-Zeitung. Organ des Central-Vereins deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens, "צֶה.פַאו.-צייטונג: אורגָן דֶס צֶנטרָל-פֶראַיינס דויטשֶר שטַאטסבִּירגֶר יִידישן גלַאוּבֶּנס".
  2. ^ הפרופיסור מארטין פיליפסון, הצפירה, 4 באוגוסט 1916 (נקרולוג).
  3. ^ 1 2 3 Kayserling, M, Ludwig Philippson: Eine Biographie, Leipsic: Hermann Mendelssohn, 1898
  4. ^ יונתן פרנקל, דם ופוליטיקה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ג, עמ' 341
  5. ^ יהושע בן-אריה, כרך א': העיר העתיקה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה הי"ט, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשל"ז-תשל"ט, עמ' 379
  6. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר - 1743 - 1933, דביר, 2004, עמ' 161-160
  7. ^ ארכיון לודוויג פיליפסון, בספרייה הלאומית
  8. ^ 1 2 3 Klaus Herrmann, Translating Cultures and Texts in Reform Judaism: The Philippson Bible, Jewish Studies Quarterly, 2 14, 2007, עמ' 164-197
  9. ^ Michah Gottlieb, The Jewish Reformation: Bible Translation and Middle-class German Judaism as Spiritual Enterprise, Oxford University Press, 2020, עמ' 386
  10. ^ Ernst Freud et al., Sigmund Freud: his life in pictures and words, 1978, עמ' 134