לורה ריצ'רדסון
לורה ג'יין סטריקלנד ריצ'רדסון (באנגלית: Laura Jane Strickland Richardson) (נולדה ב-11 בדצמבר 1963 היא קצינה בדרגת גנרל בצבא ארצות הברית, המכהנת כמפקדת פיקוד דרום של ארצות הברית. ריצ'רדסון שירתה כמפקדת כוחות הצבא בפיקוד צפון של ארצות הברית (הארמייה החמישית). היא האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה, האישה הראשונה שפיקדה על ארמייה והאישה הראשונה ששירתה כסגנית מפקד דיוויזיה בצבא ארצות הברית.
לידה |
11 בדצמבר 1963 (בת 60) קנזס סיטי, מיזורי |
---|---|
מדינה | ארצות הברית |
השכלה | |
השתייכות | צבא ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1986 |
דרגה | גנרל |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת עיראק מלחמת אפגניסטן | |
עיטורים | |
מדליית השירות המצוין מדליית השירות העילאי של מחלקת ההגנה (2) לגיון ההצטיינות (4) כוכב הארד מדליית האוויר (7) | |
ביוגרפיה
עריכהריצ'רדסון נולדה בקנזס סיטי שבמיזורי, בתם הבכורה מבין ארבעה ילדים של ג'יימס וסוזאן סטריקלנד. אביה היה רופא ואמה מורה למתמטיקה. היא גדלה בנורת'גלן שבקולורדו. בנעוריה הייתה שחיינית מצטיינת, בגיל 15 החלה לקחת שיעורי טיס ובגיל 17 הוציאה רישיון טיס פרטי.[1][2] היא התחילה ללמוד ברג'יס קולג' בדנוור ולאחר שהתקבלה לתוכנית הכשרת הקצינים של צבא ארצות הברית עברה לקולג' המטרופוליטני של המדינה בדנוור. ב-1986 סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה. היא התגייסה לצבא ארצות הברית והוכשרה כטייסת מסוקי בל UH-1 אירוקוי ולאחר מכן הוכשרה כטייסת מסוקי UH-60 בלק הוק.
בשנים 1987–1991 שירתה בפלוגת מסוקי הסער 128 וברגימנט האוויר ה-501 בחטיבת האוויר ה-17 של הארמייה השמינית בקוריאה הדרומית. בשנים 1992–1995 פיקדה על פלוגה ושימשה קצינת כוח אדם בגדוד הראשון של רגימנט האוויר ה-158 בחטיבת הפרשים השישית בפורט הוד. בתפקידה הבא שימשה מדריכה במרכז המשולב לאימונים של הצבא בפורט לוונוורת'. בשנים 1997–1999 שירתה כקצינת אג"ם וסגנית הגדוד התשיעי ברגימנט האוויר של הדיוויזיה המוטסת ה-101. בפברואר 1999 מונתה לעוזרת צבאית לסגן נשיא ארצות הברית, אל גור. במהלך תפקידה הייתה אחראית על נשיאת הפוטבול הגרעיני.[2] במרץ 2001 מונתה לסגנית קצין אג"ם של הדיוויזיה המוטסת ה-101.
ביולי 2002 מונתה למפקדת הגדוד החמישי ברגימנט האוויר של הדיוויזיה המוטסת ה-101, והשתתפה עמו במלחמת עיראק. בשנים 2004–2006 שירתה כקצינת תכנון באגף המבצעים. לאחר לימודים באוניברסיטה לביטחון לאומי מונתה ביולי 2007 למפקדת הבסיס הצבאי פורט מאייר שבוירג'יניה, האחראי בין השאר על בית הקברות הלאומי ארלינגטון. באוקטובר 2009 מונתה לראש מחלקת הקשר עם הסנאט של ארצות הברית. ביולי 2011 מונתה למפקדת פיקוד הניסויים המבצעיים של הצבא בפורט הוד. במרץ 2012 קודמה לדרגת בריגדיר גנרל.[3]
ביולי 2012 מונתה לסגנית מפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה, והייתה בכך לאישה הראשונה לשמש סגנית מפקדת דיוויזיה מתמרנת בתולדות הצבא. היא החליפה בתפקיד את בעלה ג'יימס.[4][5]
ב-2013 מונתה לסגנית ראש מטה כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי באפגניסטן. במאי 2014 מונתה לקצינת הקישור לקונגרס האמריקאי וקודמה לדרגת מייג'ור גנרל. ביוני 2017 הועלתה לדרגת לוטננט גנרל ומונתה לסגנית פיקוד כוחות צבא ארצות הברית. היא האישה הראשונה שמונתה לתפקיד זה.[6] באוקטובר 2018 מונתה למפקדת בפועל של הפיקוד בעקבות מינויו של גנרל רוברט אברמס למפקד פיקוד כוחות ארצות הברית בקוריאה.
ביוני 2019 מונתה למפקדת כוחות הצבא בפיקוד צפון של ארצות הברית (הארמייה החמישית). באוגוסט 2021 היא קודמה לדרגת גנרל ומונתה למפקדת פיקוד דרום של ארצות הברית. החלטה על מועמדותה התקבלה על ידי מזכיר ההגנה מארק אספר וראש המטות המשולבים מארק מילי עוד בשלהי כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ, אך מחשש לטרפוד המינוי מצד הבית הלבן, היא הוצגה רק לאחר בחירתו של ג'ו ביידן.[7]
ריצ'רדסון נשואה לג'יימס, קצין בדרגת לוטננט גנרל בצבא, שאותו הכירה במהלך קורס הטיס, ואם לבת. אחיה ואחותה שירתו אף הם כקצינים בצבא, ושלושתם שירתו במקביל בעיראק.
קישורים חיצוניים
עריכה- ביוגרפיה באתר אוניברסיטת קולורדו בבולדר
- לורה ריצ'רדסון באתר ספריית הקונגרס
הערות שוליים
עריכה- ^ Laura Jane Strickland Richardson
- ^ 1 2 Meet a Mom: LTG Laura Richardson of the U.S. Army
- ^ Army's first female division deputy commander to lead 'America's First Team', אתר צבא ארצות הברית, 15 במרץ 2012
- ^ 1st Cav farewells senior leadership, welcomes first female deputy CG, אתר צבא ארצות הברית, 10 ביולי 2012
- ^ ‘Team Richardson’ leaves lasting mark on Fort Hood, 21 במאי 2014
- ^ Senate OKs First Female Army Officer To Become Forces Command Deputy, taskandpurpose.com, 11 ביוני 2017
- ^ Promotions for Female Generals Were Delayed Over Fears of Trump’s Reaction, הניו יורק טיימס, 17 בפברואר 2021