לורלין וולאס
לורלין ברנס וולאס (באנגלית: Lurleen Burns Wallace; 19 בספטמבר 1926 – 7 במאי 1968) הייתה פוליטיקאית אמריקאית מאלבמה, אשת המפלגה הדמוקרטית, שכיהנה כמושלת אלבמה ה-46 מ-16 בינואר 1967 ועד מותה. היא הייתה אשתו הראשונה של מושל אלבמה ג'ורג' וולאס, שאותו היא החליפה בתפקיד המושלת בשל האיסור שהיה אז בחוקת אלבמה על המושל מלכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת.
 | |||||||
| לורלין וולאס | |||||||
| לידה |
19 בספטמבר 1926 טסקלוסה, אלבמה, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1968 (בגיל 41) מונטגומרי, אלבמה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | לורלין ברנס וולאס | ||||||
| שם לידה | לורלין בירגהאם ברנס | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות גרינווד, מונטגומרי, אלבמה, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| בן או בת זוג |
ג'ורג' וולאס (21 במאי 1943–7 במאי 1968) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
|
היכל התהילה של נשות אלבמה | |||||||
  | |||||||
וולאס הייתה האישה הראשונה שכיהנה כמושלת אלבמה והאישה היחידה בתפקיד עד לכהונתה של קיי אייבי, שהושבעה לתפקידה ב-2017. נכון להיום, היא גם המושלת היחידה בכל מדינות ארצות הברית שנפטרה בעת כהונתה, וכן המושלת היחידה באלבמה שנבחרה מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-1973, הוכנסה וולאס, לאחר מותה, להיכל התהילה של נשות אלבמה.
ראשית חייה עריכה
לורלין בירגהאם ברנס נולדה בטסקלוסה שבאלבמה כבתם של הנרי ברנס ואסטל בורוז. ב-1942, כשהייתה בת 15, הוא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון של המחוז. לאחר מכן היא עבדה בסניף טסקלוסה של רשת החנויות "חמישה ועשרה סנט" (Five and dime) שבבעלותו של סבסטיאן ספרינג קרזג׳, שם היא הכירה את ג'ורג' וולאס, שבאותה עת שירת בגיס האווירי של צבא ארצות הברית. ב-22 במאי 1943, כשלורלין הייתה בת 16, נישאו השניים.[1][2]
במשך עשרים השנים הבאות, התמקדה וולאס בלהיות אם ורעיה. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: בובי ג'ו וולאס פרסונס (2015-1944), פגי סו וולאס קנדי (נולדה ב-1950) ג'ורג' וולאס השלישי (נולד ב-1951), וג'ייני לי וולאס דיי (נולדה ב-1961). ג'ורג' וולאס הזניח את משפחתו ולעיתים ניהל פרשות אהבים מחוץ לנישואים, שגרמו לאשתו להגיש נגדו תביעת גירושים בסוף שנות ה-50. מאוחר יותר היא ביטלה את התביעה לאחר שקיבלה ממנו הבטחה להיות בעל טוב יותר.[3][4]
ב-1963, לאחר שבעלה נבחר לתקופת הכהונה הראשונה שלו כמושל אלבמה, קיבלה וולאס על עצמה את תפקידיה כגברת הראשונה של אלבמה. היא פתחה את הקומה הראשונה של מעון המושל לביקורי הציבור שבעה ימים בשבוע. באירועים הרשמיים בבית המושל היא סירבה להגיש משקאות אלכוהוליים.
הבחירות למשרת המושלת עריכה
ב-1965, לאחר שלא עלה בידו של ג'ורג' וולאס לבטל את הגבלת הכהונה שהייתה אז בחוקת אלבמה ומנעה מהמושלים לכהן יותר מתקופת כהונה אחת רצופה, הוא רקם תוכנית על פיה רעייתו תתמודד בבחירות על משרת המושלת ושהוא ימשיך לנהל את העניינים מאחורי הקלעים, תוך שהוא הסתמך על הדוגמה של מרים א. פרגוסון, שניצחה ב-1924 בבחירות למשרת מושלת טקסס, כשבעלה, ג'יימס פרגוסון נותר המושל דה פקטו.
כמי שהייתה ביישנית בציבור וחסרת כל עניין בפעילות פוליטית, תוארה לורלין וולאס על ידי עורך עיתון מאלבמה "כמועמדת הבלתי סבירה שניתן לדמיין. קשה לתאר אותה בפוליטיקה כפי שלא ניתן לחזות בהלן הייז נוחרת חזיר". וולאס עצמה אמרה "אפילו לא עלה בקצה דעתי שאי פעם אכנס לפוליטיקה...".[5]
בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודדו מול וואלס שני מושלים לשעבר, ג'ון פטרסון וג'ים פולסום, חבר בית הנבחרים לשעבר קארל אליוט והתובע הכללי ריצ'מונד פלאוורס האב. לאחר מכן היא התמודדה בבחירות הכלליות מול חבר בית הנבחרים הרפובליקני ג'יימס ד. מרטין, שזכה לתשומת לב לאומית ארבע שנים קודם לכן כאשר הוא אתגר את הסנאטור ג'. ליסטר היל.
מערכת הבחירות הכללית התמקדה בשאלה אם וולאס תהיה מושלת בפני עצמה או שהיא תהיה "ממלאת מקום" עבור בעלה שישמש כ"יועץ בשכר של דולר לשנה" ויקבל את כל ההחלטות החשובות. ההחלטה להתמודד נגד וולאס פגעה קשות במפלגה הרפובליקנית. כמעט בין לילה נעלמו הסיכויים שלהם, שכן רבים ציפו שג'ורג' וולאס יצליח במסע הבחירות של אשתו, שהתמודדה במרוץ לא כ"לורלין ברנס" לשעבר, אלא כ"גברת ג'ורג' ק. וואלס".
שני המועמדים בבחירות הכלליות, ג'יימס מרטין ולורלין וולאס, לא שאפו בגלוי לקבל את תמיכתם של המצביעים האפרו-אמריקאים שמספר הלך וגדל, ושרבים מהם נרשמו להצבעה לראשונה מאז קבלת חוק זכות ההצבעה שנה קודם לכן שאושר על רקע האקלים הפוליטי של המצעדים מסלמה למונטגומרי. ג'ורג' וולאס השאיר את הסוגיה הגזעית על סדר היום כאשר הוא חתם על חוק מדינה לביטול הקווים המנחים של ביטול ההפרדה הגזעית בין ערי ומחוזות אלבמה לבין מחלקת הבריאות, החינוך והרווחה של ארצות הברית (שאז הייתה אחראית גם על תחום החינוך). וואלס טען שהחוק ימנע מהממשלה הפדרלית מלהתערב בנעשה בבתי הספר. מבקרים גינו את "אחיזת העיניים הפוליטית" של וולאס והשמיעו אזהרה על איבוד מימון פדרלי. מרטין האשים את הדמוקרטים ב"משחקים פוליטיים על חשבון הילדים" וב"הזנחת המצוינות האקדמית".
במהלך מערכת הבחירות נפוצו דיווחים כוזבים על כוחה של המפלגה הרפובליקנית באלבמה. הניו יורק טיימס חזה שמרטין "לא רק מחזיק בסיכוי לזכות במשרת המושל, אלא לפחות לרגע אחד הוא חייב להיות מדורג כמועמד מועדף". העיתונאי הפוליטי תאודור ה. וייט צפה באופן שגוי שאלבמה, ולא ארקנסו ופלורידה כפי שאירע בסופו של דבר, תהפוך ב-1966 למדינה הראשונה מבין מדינות הקונפדרציה לשעבר שתבחר במושל רפובליקני. לזמן מה נוצר קונצנזוס שמרטין עשוי אפילו להוביל מועמדים רפובליקנים לזכות במושבים בבית המחוקקים של אלבמה, ובתפקידים במחוזות וברשויות המקומית, אף על פי שלא היה שום מועמד של הרפובליקנים למשרת סגן המושל. העריקות של שלושה מחוקקים ושל חבר הוועד המנהל המדינתי של הדמוקרטים חיזקו את האפשרויות האלו. הניו יורק טיימס אמר שהדמוקרטים באלבמה הוקיעו לזמן כה רב את המפלגה הארצית כך שכבר "לא היה כל כך נוח להיות דמוקרט במקומות רבים". מרטין אמר שהדרום חייב "לחדול להיות מערכת חד-מפלגתית ממש כפי שהתנתקנו מכלכלה חקלאית של סוג גידול אחד". הוא התחייב להפוך את אלבמה "לראשונה בהזדמנויות לעבודה ולחינוך".
תובנה מעמיקה יותר באותה תקופה עשויה הייתה לחשוף שמרטין שאף להיבחר למשרה האחת של המושל ללא קשר למפלגתו. אף רפובליקני לא כיהן כמושל אלבמה מאז סיים דייוויד לואיס את כהונתו ב-1874, והתנהלותו של ג'ורג' וולאס הוכיחה את עצמה כבלתי מנוצחת על אף משאלים מוקדמים שמיקמו את מרטין כמועמד לניצחון.
ג'ים מרטין טען שלורלין וולאס הייתה מועמדת "מיופת כוח", ביטוי של "התיאבון שלא יודע שובע לשלטון" של בעלה. לורלין וולאס השתמשה בסיסמה "שני מושלים, מטרה אחת" והכריזה שהמילים "אלבמה" ו"חירות" הן מילים נרדפות. מרטין הלין על כך שהוא נאלץ לנהל מערכה נגד אישה, עמדה שעד מהרה עבר זמנה. אף על פי שהוא התמודד על משרה פוליטית במסגרת המדינה, מיקד מרטין את תשומת הלב של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון, שהיה בלתי אהוד בעיני רבים באלבמה בשל מלחמת וייטנאם, האינפלציה ואי-השקט העירוני. "אנחנו רוצים לסיים את המלחמה הזאת, ונצטרך לשנות את הממשל כדי לעשות זאת", אמר מרטין.
ברמת המדינה, תהה מרטין על חוזה לאחסון ספרי לימוד בשווי של 500,000 דולר שהוענק לתומך של וולאס, אלטון ב. סטיבנס מחברת ההשקעות איבסקו. מרטין קרא תיגר על "עסקאות חשאיות" בנוגע לסלילת כבישי או בניית בתי ספר וקשירת קשר בין מעון המושל לבין הבית הלבן.
בפתיחת מסע הבחירות שלה במסגרת הבחירות הכלליות בברמינגהאם, התחייבה וולאס ל"קידמה ללא פשרות" ול"הישגים ללא כניעה... ג'ורג' ימשיך לדבר ולעבוד לטובת אלבמה". היא המשיכה: "בניגוד למה שהליברלים מטיפים, קידמה יכולה להיעשות ללא הקרבה של מערכת היוזמה החופשית ושל החוקה". במהלך מערכת בחירות זו טבע ג'ורג' וולאס את המשפט המפורסם שלו: "אין שום מטבע של עשרה סנט ששווה את ההבדל בין שתי מפלגות לאומיות". וולאס השווה רפובליקנים כמו מנהיג המיעוט בבית הנבחרים ג'רלד פורד ונשיא בית המשפט העליון ארל וורן, שתמכו בחקיקה למען זכויות האזרח, ל"נשרים" שניהלו את חורבנה של חוקת ארצות הברית.
הסנאטור סטרום ת'ורמונד והסנאטור לשעבר בארי גולדווטר, המועמד לנשיאות בבחירות של 1964, ניהלו מערכה בשמם של מרטין ושל מועמד הרפובליקנים לסנאט ג'ון גרנייר מברמינגהאם. ת'ורמונד, שבבחירות לנשיאות של 1948 ניצח באלבמה מטעם מפלגת זכויות המדינות, פנה לוועידה המדינתית של הרפובליקנים, שכל ציריה היו לבנים, שם הוא גינה את מנהיגות הדמוקרטים הארצית כ"סכנה הגדולה ביותר לעם ולארץ" ודחק ל"חזרה לממשלה חוקתית". ג'ורג' וולאס זעם על הופעתו של גולדווטר בשמו של מרטין, ותהה מדוע הצליח גולדווטר לנצח את הנשיא ג'ונסון בשש מדינות ב-1964. "היכן היו הרפובליקנים כאשר נאבקתי בג'ונסון"? שאל וולאס. גולדווטר נמנע מלמתוח ביקורת אישית על וולאס אבל הכחיש את הדיבורים של וולאס על מפלגה שלישית בבחירות של 1968.
בבחירות הכלליות ניצחה לורלין וולאס בכל מחוזות אלבמה למעט שניים: מחוז גרין שבמערב המדינה, שבו היא נוצחה בהפרש של שישה קולות, ומחוז וינסטון בצפון המדינה שנשלט על ידי הרפובליקנים. במניין הקולות הכללי היא גרפה 537,505 קולות (63.4 אחוזים). מרטין סיים עם 262,943 קולות (31 אחוזים). מועמד שלישי, ד"ר קארל רובינסון, קיבל 47,655 קולות (5.6 אחוזים). מרטין קיבל אפילו תוצאה נמוכה יותר בשמונה אחוזים בהשוואה לחברו למפלגה, ג'ון גרנייר, שהובס בבחירות לסנאט על ידי הסנאטור הדמוקרטי המכהן ג'ון ספרקמן.
מושלת אלבמה עריכה
תוצאות הבחירות של 1966 הראו שג'ורג' וולאס, שהיה מחוזק באותה עת בזכות התנגדותו לביטול ההפרדה הגזעית, יכול היה לנצח בקלות בחירות לתקופת כהונה שנייה למשרת המושל, אך מבחינה חוקתית הוא היה מנוע מלעשות כן. באלבמה, כמו רוב מדינות הדרום באותה תקופה, לא הותר למושלים לכהן יותר מתקופת כהונה רצופה אחת (נכון להיום סעיף כזה קיים רק בחוקת וירג'יניה). סעיף זה בחוקת אלבמה התקבל ב-1901.
בסופו של דבר הצליח וולאס לבטל את הגבלת הכהונה הזו, וכיהן עוד שלוש תקופות כהונה כמושל, שתיים מתוכן ברציפות. באותה תקופה, זכייה במועמדות הדמוקרטים באלבמה, הייתה הבטחה לניצחון בבחירות הכלליות, ועל אף האתגר שהציב ג'ים מרטין, הושבעה לורלין וולאס כמושלת אלבמה בינואר 1967. כדי להרגיע מצביעים שחששו בנוגע להעברת הסמכויות, היא הצהירה שבעלה יהיה "העוזר מספר אחד" שלה.
מחלתה עריכה
את מסע הבחירות שלה ניהלה וולאס לאחר שכבר באפריל 1961 אובחן אצלה סרטן, כאשר הוציא המנתח שלה רקמה חשודה בביופסיה שבה הוא הבחין במהלך הניתוח הקיסרי שבו היא ילדה את ילדתה הצעירה. כפי שהיה מקובל באותה תקופה, הרופא בישר את הידיעה לבעלה ולא לה. ג'ורג' וולאס עמד על כך שהיא לא תדע על דבר הגילוי. ב-1965 כאשר ביקרה וולאס אצל רופא נשים עקב דימום לא סדיר, אובחן אצלה סרטן הרחם, גילוי שגרם לה להלם מוחלט. כאשר אחד מאנשי הסגל של בעלה חשף בפניה שהוא דיבר איתם ולא איתה על מחלתה במהלך מערכת הבחירות של 1962, שלוש שנים קודם לכן, היא רתחה מזעם.
כדי לאפשר את תוכניתו לעשות בה שימוש כמועמדת מטעם ב-1966, שיתפה וולאס פעולה עם מהלך של הטעיה, שכן היא החלה טיפולי רדיותרפיה בדצמבר 1965. חודש לאחר מכן היא עברה ניתוח כריתת רחם. על אף מחלתה, עברה וולאס מערכת בחירות אינטנסיבית במהלך 1966, ובטקס ההשבעה שלה בינואר 1967 היא נשאה נאום השבעה של 24 דקות, הארוך ביותר שלה אי פעם.
בשלבים הראשונים של כהונתה, מצבה של וולאס החל להתדרדר. ביוני 1967 התגלה אצלה גידול בבטן. במהלך ניתוח שהתקיים ב-10 ביולי התברר שמדובר על גידול בגודל ביצה במעי הגס. היא עברה סבב שני של רדיותרפיה. בינואר 1968, לאחר בדיקות מקיפות, היא הודיעה לצוות שלה, אך לא לציבור, שאובחן אצלה גידול סרטני באגן שלחץ על העצבים בגבה עד לירכה הימנית. על אף הניתוחים שעברה ברחם ובמעי הגס, ועל אף טיפולי הרדיותרפיה, הסרטן התפשט בגופה.
הופעתה הציבורית האחרונה של וולאס הייתה במשחק גמר הפוטבול של הכחולים והאפורים (Blue–Gray Football Classic) ב-30 בדצמבר 1967, ולאחר מכן היא נכחה באספת בחירות של בעלה במרוץ שלו לנשיאות מטעם המפלגה העצמאית האמריקאית ב-11 בינואר 1968. מחלתה הייתה ברורה וגלויה. הגידול הסרטני הוסר ממנה בסוף פברואר. לאחר מכן היא עברה ניתוח לטיפול במורסה בבטן, ובסוף מרץ היא עברה ניתוח נוסף לטיפול בקריש דם בריאה השמאלית שלה. באפריל הגיע הסרטן כבר לכבד ולריאות, ומשקלה הגיע לפחות מ-80 פאונד (36 ק"ג).
ג'ורג' וולאס, שבאופן עקבי שיקר לעיתונות בנוגע למצבה של אשתו, טען באפריל 1968 ש"היא נצחה במאבק" נגד הסרטן. במהלך השבועות האחרונים לחייה של אשתו הוא המשיך לנהל את מסע הבחירות שלו ברחבי ארצות הברית, אך ב-5 במאי, יום לפני שהוא היה אמור לצאת למסע במישיגן, הרופאים הזהירו אותו שמצבה בלתי יציב. לבקשתה, הוא ביטל הופעה טלוויזיונית שתוכננה ל-6 במאי, יום בו מצבה היה קשה מדי כדי שהיא אפילו תפונה לבית חולים.
מותה עריכה
לורלין וולאס נפטרה בביתה שבמונטגומרי בשעה 12:34 בלילה של 7 במאי 1968 כשבעלה לצידה ובני משפחתה, כולל הוריה, היו בחדר הסמוך, ובחדר אחר היו שלושת ילדיה הצעירים. היא הייתה בת 41 במותה.
ארונה של לורלין וולאס הוצב בקפיטול של אלבמה ב-8 במאי. 21,000 איש המתינו בתור עד חמש שעות כדי לעבור לפני ארונה. על אף בקשתה המפורשת שארונה יהיה סגור, עמד בעלה על כך שניתן יהיה לראות את גופתה דרך כיסוי זכוכית שהוצב על החלק הפתוח של הארון. ביום הלווייתה, 9 במאי, נסגרו כל בתי הספר הציבוריים והפרטיים במדינה, כל משרדי הממשלה, ורוב העסקים, או שהם קיצרו את שעות פעילותם. היא נטמנה בבית הקברות גרינווד שבמונטגומרי.
לאחר מותה של וולאס עבר ג'ורג' וולאס ממעון המושל לבית שהם רכשו במונטגומרי שנה קודם לכן. הוא לא לקח עמו את ילדיו הקטנים, שהיו אז בני 18, 16 ו-6. הם נשלחו לחיות אצל בני משפחה וידידים. בתם הגדולה כבר נישאה ועזבה את הבית. לאחר מותה של לורלין, נישא וולאס עוד פעמיים, פעם אחת לקורנליה אליס סניבלי, ופעם שנייה לליסה טיילור. שני הנישואים הסתיימו בגירושים.
הצעד העצמאי ביותר של וולאס כמושלת הייתה ניסיונה לגרום לבעלה להגדיל את המימון לבית החולים ברייס ולבית הספר המדינתי פארטלאו, מוסד פנימייתי לבעלי צרכים מיוחדים. בפברואר 1967 היא ביקרה ביוזמתה בשני המוסדות לאחר שקראה בחדשות על הצפיפות ועל המחסור בכוח אדם בהם, והזדעזעה מהתנאים במקום.
לאחר מותה של וולאס הושבע במקומה כמושל סגן המושל אלברט ברואר, שבעבר היה בעל ברית של ג'ורג' וולאס והביע עניין בבחירה בזכות עצמו בבחירות של 1970. ברואר קיבל את תמיכתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, ששאף לנטרל את וולאס כיריב אפשרי במערכת הבחירות לנשיאות בפעם השנייה. בבחירות המקדימות של הדמוקרטים ב-1970 ניצח וולאס את ברואר ושב למעון המושל בינואר 1971, שם הוא נשאר לכהן במשך שתי תקופות כהונה רצופות עד 1979. כהונתו הרביעית והאחרונה כמושל הייתה בשנים 1983–1987.
הנצחתה עריכה
בנוסף לתמיכתה בחידושו של בית החולים המדינתי לילדים פארטלאו, השיגה וולאס את הגדלת המימון לפארקים המדינתיים של אלבמה. אגם לורלין (אנ') ושדרות לורלין ב. וולאס, שניהם במחוז הולדתה, קרויים על שמה.
בשל העובדה שבאלבמה חסרו אז מקומות לטיפול הולם במחלת הסרטן, נאלצה וולאס לנסוע למרכז מ' ד' אנדרסון לסרטן באוניברסיטת טקסס לצורך האבחנות והטיפולים. מצב זה המחיש את הצורך לשיפור הטיפול בחולי הסרטן באלבמה. לאחר מותה, מסע האומץ על שם לורלין וולאס, שהונהג על ידי יורשה, המושל אלברט ברואר, הוביל לגיוס כספים לבניית מרכז חדש לטיפול בסרטן. בית החולים של אוניברסיטת אלבמה בברמינגהאם נבחר לשמש כמשכן למרכז לסרטן, וב-1970 נפתחה התוכנית הרשמית למלחמה בסרטן. כספים התקבלו מהמכון הלאומי לסרטן, והמרכז בברמינגהאם היה לאחד משמונת המרכזים ההיקפיים לטיפול בסרטן שבחסות המכון. כמנהלו הראשון שימש ד"ר ג'ון דורנט. בנייתו של המרכז לטיפול בסרטן על שם לורלין ב. וולאס החלו ב-1974 ומלאכת הבנייה הסתיימה ב-1975, שבע שנים לאחר מותה. ב-2013 הושלם תהליך של חידוש המרכז. על שמה של וולאס נבנה מגדל המטופלים, תוספת לבית החולים האוניברסיטאי, בנוסף לקולג' הקהילתי על שם לורלין ב. וואלס באנדלוסיה, אלבמה, ולאולם לורלין ב. וולאס בקמפוס של אוניברסיטת מערב אלבמה.
לקריאה נוספת עריכה
Smith, Anita (1969). The intimate story of Lurleen Wallace:Her crusade of courage. Montgomery, Alabama: Communications Unlimited Incorporated.
קישורים חיצוניים עריכה
- לורלין וולאס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- לורלין וולאס באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
- לורלין וולאס באתר היכל התהילה של נשות אלבמה (באנגלית)
- דף הבית של הקולג' הקהילתי על שם לורלין וולאס (באנגלית)
- המכון לגידולים סרטניים על שם לורלין וולאס (באנגלית)
- לורלין וולאס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
- לורלין וולאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Jeff Frederick. Stand Up for Alabama: Governor George Wallace. Tuscaloosa: University of Alabama Press, 2007, p. 12.
- ^ Ed Watkins. "City Has Been Home of Four Governors", The Tuscaloosa News, April 24, 1969, p. 14E.
- ^ "The American Experience - George Wallace: Settin' the Woods on Fire - People & Events - Lurleen Wallace". PBS. Archived from the original on 2017-02-05.
- ^ "Lurleen B. Wallace (1967-68) - Encyclopedia of Alabama". Encyclopedia of Alabama.
- ^ Carter, Dan T. (1995). The politics of rage : George Wallace, the origins of the new conservatism, and the transformation of American politics. New York: Simon & Schuster. pp. 272–273.