דייוויד לואיס (מושל אלבמה)

דייוויד פיטר לואיס (באנגלית: David Peter Lewis;‏ 1 בינואר 1820 – 3 ביולי 1884) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, שכיהן כמושל אלבמה ה-23 בשנים 1872–1874, במהלך תקופת השיקום. הוא גם היה נציג מטעם אלבמה לקונגרס הזמני של הקונפדרציה, תפקיד בו הוא שימש מפברואר ועד אפריל 1861 כאשר הוא התפטר. הוא היה תומך האיחוד, והיה אחרון מושלי אלבמה מטעם המפלגה הרפובליקנית עד בחירתו של ה. גאי האנט ב-1986.

דייוויד לואיס
David P. Lewis

דייוויד לואיס
לידה	1 בינואר 1820 מחוז שארלוט, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	3 ביולי 1884 (בגיל 64) האנטסוויל, אלבמה, ארצות הברית
שם מלא	דייוויד פיטר לואיס
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות מייפל היל, האנטסוויל, אלבמה, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית
מושל אלבמה ה־23 17 בנובמבר 1872 – 24 בנובמבר 1874 (שנתיים) סגן מושל אלבמה אלכסנדר מקינסטרי → רוברט לינדזי ג'ורג' יוסטון ←
חבר הקונגרס הזמני של קונפדרציית המדינות של אמריקה מטעם אלבמה 4 בפברואר 1861 – 29 באפריל 1861 (12 שבועות ויום)

ראשית חייו

דייוויד לואיס נולד במחוז שארלוט שבווירג'יניה, כבנם של מרי סמית' בוסטר ופיטר ס. לואיס, שהיה בעל מטע. בשנות ה-20 של המאה ה-19 עברה המשפחה למחוז מדיסון שבצפון אלבמה, שם היה האב לנציב המחוז. דייוויד לואיס למד משפטים בקריאה עצמית בהאנטסוויל ולמד קורסים במשפטים באוניברסיטת וירג'יניה. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין של אלבמה וב-1843 עבר למחוז לורנס שבצפון-מערב אלבמה, שם הוא עסק בעריכת דין. הוא מעולם לא נישא. ב-1860 היו בבעלותו קרקעות בשווי של 20,000 דולר בנוסף ל-40,000 דולר ברכוש נוסף, כולל 34 עבדים.

מלחמת האזרחים

בבחירות לנשיאות של 1860 תמך לואיס במועמד המפלגה הדמוקרטית סטיבן דאגלס וייצג את מחוז לורנס בוועידה החוקתית של אלבמה שהתקיימה ב-1861. הוא הצביע נגד פרישת אלבמה מהאיחוד, אך חתם על צו הפרישה לאחר שזה התקבל בוועידה, זאת על פי בקשות קהל בוחריו. באותה שנה הוא נבחר כנציג לקונגרס הזמני של הקונפדרציה, אך התפטר מתפקידו באפריל והצטרף לפלוגת מתנדבים שעד מהרה פורקה. הוא דחה מינוי ללוטננט קולונל בצבא הקונפדרציה תחת פיקודו של קולונל פיליפ רודי.

ב-1862 ארגנו לואיס ותומכי איחוד נוספים בצפון אלבמה את אגודת השלום החשאית, וב-1863 בחר ציבור הבוחרים באלמבה בית מחוקקים ומושל, תומאס ה. ווטס, שתמכו בשלום. באותה שנה מונה לואיס כשופט בבית המשפט של הסבב השיפוטי הרביעי של אלבמה, אך התפטר בינואר 1864. אף על פי שהיה פטור מגיוס חובה עקב היותו בעלים של טחנה ציבורית, הוא גויס לשירות צבאי בסתיו אותה שנה. הוא סירב להתגייס וחצה את קווי החזית לנאשוויל, שם הוא נשאר עד לתום מלחמת האזרחים האמריקאית.

לאחר המלחמה

ביולי 1865 שב לואיס לאלבמה כדי לעסוק בעריכת דין בהאנטסוויל. בערך באותו זמן הכריז הנשיא אנדרו ג'ונסון על תוכנית השיקום עבור מדינות הקונפדרציה לשעבר. כחבר לשעבר בקונגרס הזמני של הקונפדרציה, וכבעלים של רכוש שערכו ב-1860 היה 20,000 דולר, הוא איבד את זכות הבחירה שלו. הוא עתר לחנינה, קיבל את זכות הבחירה שלו, ועסק בעריכת דין. עם העברת חוקי השיקום במרץ 1867, עברה השליטה לתהליך השיקום לידי הקונגרס של ארצות הברית. ב-1868 שב לואיס לפוליטיקה כנציג לוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית. לאחר שהרפובליקנים גרפו ניצחון ארצי בבחירות שהתקיימו בשנה זו, העריך לואיס מחדש את שיוכו הפוליטי, וב-1869 הצטרף לשורות המפלגה הרפובליקנית.

ברבות ממדינות הדרום, תושבים חדשים שהגיעו מהצפון, שנודעו בכינוי "הציקלונאים", שלטו על תהליך השיקום של הקונגרס. באלבמה, על כל פנים, הרפובליקנים הדרומיים הלבנים, שכונו scalawags, עלו במספרם על המגיעים מהצפון ועל העבדים המשוחררים שזכו בזכות ההצבעה, והחזיקו בשליטה על הפוליטיקה של הרפובליקנים באלבמה. על אף זאת, לואיס זעם, שכן הוא האמין שתומכי האיחוד היו ראויים ליותר על פי תהליך השיקום של הקונגרס בשל התנגדותם לפרישה ב-1861. במיוחד הוא נפגע משלילת זכותו להחזיק במשרה ציבורית על פי התיקון ה-14, שקבע שאנשים שנשבעו לחוקת ארצות הברית ובסופו של דבר צידדו בקונפדרציה, לא יכלו להחזיק במשרה ציבורית עד שיקבלו חנינה מהקונגרס. לואיס זעם על כך שאדם "שהצטער בכנות על הצלחת הצעת הפרישה, ושפשעו היחיד היה סימפתיה אבהית כלפי בנו, שהצטרף לצבא המורדים כדי להימנע מחרפת גיוס החובה", נחשב לאשם כמו אדם שיזם את רעיון הפרישה.

מושל אלבמה

לאחר שהפסידו בבחירות למשרת מושל אלבמה ב-1870, הבינו הרפובליקנים שהצלחתם תלויה בתמיכתם של אלו שתמכו באיחוד ערב המלחמה, והציע לתומכי איחוד מקומיים את המועמדות. כתומך איחוד בולט ב-1872, היה לואיס מועמד מועדף למשרת מושל אלבמה, ונבחר לאחר שזכה בניצחון החלטי על המועמד הדמוקרטי. מנגד, שתי המפלגות טענו לשליטה בבית המחוקקים, ובנובמבר התארגנו כל אחת בנפרד: הדמוקרטים בקפיטול המדינתי, והרפובליקנים בבית המשפט הפדרלי. לואיס הכיר בבית המחוקקים שישב בבניין בית המשפט וביקש מהממשלה הפדרלית סיוע.

התובע הכללי של ארצות הברית הנחה את לואיס לאפשר לשני בתי המחוקקים להתכנס באופן זמני, ולאחר מכן למזג את שתי הקבוצות לאחת בדצמבר. לאחר מותו של חבר הסנאט המדינתי בראשית 1873 החזיקו הרפובליקנים ברוב של שני מושבים בבית הנבחרים של אלבמה, והדמוקרטים ברוב של מושב אחד בסנאט. לאחר תהליך ארגון מחדש, הוכרה פעולתו של בית המחוקקים שישב בבניין בית המשפט כחוקית. חלוקת הכוחות הכמעט שווה בבית המחוקקים שיתקה את תהליך החקיקה. המשבר הפיננסי של 1873 גרם להרס הכלכלה של אלבמה, ובלואיס הוטחו האשמות על מצבה של המדינה, שב-1874 הגיעה לסף פשיטת רגל. על כל פנים, הנזק נעשה בין השנים 1868–1872, כאשר הממשלה הרפובליקנית ולאחר מכן הממשלה הדמוקרטית העמידו את האשראי של המדינה לטובת סלילת מסילות רכבת.

הסוגיה המרכזית במהלך תקופת כהונתו של לואיס כמושל הייתה סוגיית זכויות האזרח. כאשר לא קיימה ועדת המשפט של בית הנבחרים של אלבמה דיון בחוק המוצע, אילצו הנציגים השחורים לקיים את הדיון. הצעת החוק לא זכתה לאהדה, והוועדה העדיף הצעת חוק חלופית מתונה יותר. לאחר דיון סוער, ירדה הצעת החוק מעל סדר היום. הסנאט, שהיה בשליטה דמוקרטית, הגיש הצעת חוק דומה לזו של בית הנבחרים, ובסופו של דבר העביר הסנאט חוק חלופי, אך בית המחוקקים התפזר לפני שבית הנבחרים הצביע בעד החוק.

הוויכוח הצורב חשף בפומבי את הדילמה של הרפובליקנים בנוגע לזכויות האזרח: לקדם כל הצעה לחוק זכויות האזרח ולגרום לניכור בקרב הלבנים של צפון אלבמה, ומנגד, להתנגד לכל הצעת חוק זכויות האזרח ולגרום לניכור כלפי השחורים. הרפובליקנים נאלצו להסביר כיצד בית הנבחרים, שהיה בשליטתם, הובס בהצבעה על חוקי זכויות האזרח כאשר הסנאט, שהיה בשליטת הדמוקרטים, העביר חוק כזה. כך הצלחת הרפובליקנים באלבמה נעשתה תלויה באופן בו המפלגה הצליחה לתמרן את שני הקצוות הלבנים בקשת הפוליטית כנגד השחורים שבמרכזה. סוגיה זו הייתה בעלת פוטנציאל הרסני עבור הרפובליקנים באלבמה, אך לואיס נותר מחוץ להמולה החקיקתית.

שנותיו האחרונות

ב-1874 בחרו הרפובליקנים בלואיס כמועמד לתקופת כהונה שנייה כמושל, אך העימותים על זכויות האזרח ועל מערכת הפטרונות במפלגה נמשכו. כמו כן, הקונגרס החל לקיים דיון בנוגע לחוק זכויות אזרח פדרלי. הדמוקרטים באלבמה הציבו את הסוגיה במרכז מערכת הבחירות של אותה שנה וכך הסיתו את ציבור הבוחרים. המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' יוסטון, ניצח בבחירות הכלליות למשרת המושל, והדמוקרטים זכו בניצחון סוחף בבית המחוקקים. לואיס לא הצליח להיבחר כשופט פדרלי מחוזי, ופרש מהחיים הפוליטיים לביתו בהאנטסוויל. כאשר שכתבו הדמוקרטים את חוקת אלבמה ב-1875, הוא תמך באשרור החוקה החדשה. בסתיו 1876, כמו תומכי איחוד רבים לשעבר, שהיו מאוכזבים מהמפלגה הרפובליקנית, הוא שב לשורות המפלגה הדמוקרטית ולעיסוקו בעריכת דין.

דייוויד לואיס נפטר בהאנטסוויל ב-3 ביולי 1884, בגיל 64. הוא נטמן בבית הקברות מייפל היל שבעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד לואיס בוויקישיתוף

• דייוויד לואיס באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• דייוויד לואיס באנציקלופדיה של אלבמה (באנגלית)
• דייוויד לואיס באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• דייוויד לואיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)