לזאר סגל

אמן ליטאי

לזאר סגלאנגלית: Lasar Segall;‏ 21 ביולי 18892 באוגוסט 1957) היה צייר, חרט ופסל יהודי-ברזילאי. יצירתו של סגל נגזרת מהאימפרסיוניזם, האקספרסיוניזם והמודרניזם. הנושאים המשמעותיים ביותר שלו היו תיאורים של סבל אנושי, מלחמה, רדיפות וזנות.

לזאר סגל
Lasar seg@ll29a.jpg
לידה 21 ביולי 1891
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1957 (בגיל 66)
סאו פאולו, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הפרוסית לאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 2 באוגוסט 1957 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

סגל נולד בווילנה שבליטא, בנו של סופר תורה. סגל עבר לברלין בגיל 15 ולמד באקדמיה לאמנות, בשנים 1906 עד 1910. בסוף 1910 עבר לדרזדן כדי להמשיך את לימודיו שם.

אקספרסיוניסטעריכה

סגל פרסם ספר של חמישה תחריטים בדרזדן, מזכרות של וילנה בשנת 1919, ושני ספרים מאוירים בליטוגרפיות.[1] לאחר מכן החל להתבטא באופן חופשי יותר ופיתח סגנון משלו, ששילב היבטים של קוביזם, תוך שהוא חוקר את הרקע היהודי שלו. ציוריו המוקדמים יותר משנת 1910 עד תחילת שנות העשרים תיארו דמויות מוזרות המוקפות בסביבה קלסטרופובית עם תכונות מוגזמות ונועזות, המושפעות מדמויות שבטיות אפריקאיות.[2]

 
לזאר סגל, שלוש צעירות, סאו אפולו

בשנת 1912 הוצגו העבודות הצבועות הראשונות שלו.[3] עבודתו של סגל הציגה במידה רבה את האנושות הנרדפת, בצורה האקספרסיוניסטית. מאוחר יותר באותה שנה הוא עבר לסאו פאולו שבברזיל, שם גרו כבר שלושה מאחיו.

הוא חזר לדרזדן בשנת 1914 ועדיין היה פעיל בסגנון האקספרסיוניסטי. בשנת 1919 ייסד סגל את "קבוצת האמנים של דרזדנר 1919" עם אוטו דיקס, קונרד פליקסמולר, אוטו לאנגה, כריסטוף פול ואמנים נוספים.

סגל שהצליח באירופה, כבר הושפע משהותו בברזיל, ושינה את הסגנון שלו ואת הנושאים שלו. הביקור בברזיל נתן לסגל את ההזדמנות להכיר את האמנות הדרום אמריקאית, והוא החליט לחזור לברזיל.

מודרניסטעריכה

סגל חזר לברזיל בשנת 1923. עם שובו לסאו פאולו הוא קיבל אזרחות ברזילאית יחד עם אשתו הראשונה, מרגרטה.

אמנים ברזילאים רבים השפיעו על נושאיו וחיזקו את סגנונו הקוביסטי. הוא התאקלם במדינתו החדשה וצייר נושאים שכללו מאפיינים של ברזיל - דמויות של מולאטים, פאבלות, זונות ומטעים.[2] בשנת 1922, אורגנה תערוכה של אמנות מודרנית שכללה יצירות של סגל, בהיותו אחד ממבשרי סגנון האמנות הזה בברזיל.[4]

 
לזאר סגל, שער מגזין, 1921

בשנת 1932, זמן קצר לאחר ביקוריו של סגל בפריז ובגרמניה, הקים ארגון יחד עם אמנים אחרים בברזיל את "האגודה לאמנות מדרנית". הארגון התקיים זמן מועד בלבד. (נובמבר 1932 – דצמבר 1934). הוא כלל חברים מבשרי המודרניזם בסאו פאולו. הרעיון המרכזי של הארגון היה לשמש כקשר בין אמנים, אנשי רוח, אספנים, פטרונים והציבור בכללותו. האגודה נוצרה גם כדי לשמש סביבה ציבורית להצגת אמנות אוונגרדית בברזיל.

האגודה יזמה שתי תערוכות. בתערוכה הראשונה הוצגו עבודות של אמני בית הספר של פריז מאוספי סאו פאולו. האמנית המודרניסטית טרסילה דו אמאראל, הציגה גם בתערוכה וכן יצירות של אמנים מקומיים כמו אניטה מלפטי, ג'ון גראץ, רג'ינה גראץ ורוסי אוסיר. המחצית השנייה של התערוכה כללה אמנים ברזילאים בלבד מסאו פאולו וריו דה ז'ניירו. עבודותיו של סגל שנכללו בתערוכה היו שתיים מסדרות הציורים החשובות ביותר שלו נופי Campos do Jordao ודיוקנאות של לוסי. לוסי הייתה סטודנטית וסגל צייר סדרת תמונות שהוקדשו לה.[5]

אגודת האמנים המודרנית בברזיל, שנלחמה למען צדק חברתי, עוררה חילוקי דעות פוליטיים, עם פשיסטים הברזילאיים שהפלו זרים במיוחד יהודים. מחלוקות זו הביאה לפירוק האגודה זמן קצר לאחר הקמתה.

חרם בגרמניהעריכה

למרות פירוק האגודה, עבודתו של סגל עדיין זכתה להערכה חיובית בברזיל וראו בו את אחד האמנים המודרניסטיים המשפיעים בברזיל. עליית הנאצים בגרמניה ב-1933, סיווגה את עבודתו – כ"אמנות מנוונת". ולכן לא ניתן היה עוד להציג את יצירותיו בתערוכות בגרמניה. החרמת יצירות האמנות שלו, אילצה את סגל ליצור סדרת תמונות על ילדותו היהודית ולתאר גם את גלי ההגירה שגדל בתוכם. דימויים אלה תיארו את הסבל האוניברסלי של הקיום האנושי.[2]

שנים מאוחרות יותרעריכה

הדגשתו את הסבל האנושי הביאה את סגל ליצור אחת מעבודות האמנות המפורסמות ביותר שלו בשנים 1939 ו-1940, הידועה בשם "ספינת המהגרים".[6] התמונה מתארת מספר רב של אנשים מרוכזים על סיפון הספינה. התמונה מספקת תיאור עמוק של גלי המהגרים, הייסורים והרדיפות מהם סבלו.

באמצע שנות ה-40 פרסם סגל סדרת רישומים שהדגישו עליבות, במיוחד בשכונות העוני של ריו דה ז'ניירו. סגל הציג את הדימויים האלה בצורה בוטה, והדימויים המדכאים שצייר השפיעו על הזהות התרבותית של תושבי ריו דה ז'ניירו.

הנושאים של סגל הצטיירו בעדינות ורכות בקריירה המוקדמת שלו. כשביקר בברזיל בפעמים הראשונות, הוא עבר לסגנון אקספרסיוניסטי והצליח לבטא את עצמו בצורה חופשית יותר ותיאר את מוצאו היהודי ומצוקות יהודי אירופה. אף שהיה הומניסט אוניברסלי, הוא מעולם לא שכח את שורשיו היהודיים.[7]

 
מוזיאון לזאר סגל, סאו פאולו

הציורים הראשונים של סגל בברזיל משקפים קשר לאומי חזק ותשוקה למולדתו החדשה. הוא הציג את הנופים בסאו פאולו וריו דה ז'ניירו ותיאר את הגזעים השונים. עם זאת, סגל נשאר נאמן כלפי אהבתו לקוביזם לאורך תקופת חייו.

מוזיאון לזאר סגלעריכה

ביתו של לזאר סגל בסאו פאולו הפך למוזיאון, המרוהט ברהיטיו, ספריו וגינתו, וכן מכיל את יצירותיו המפורסמות ביותר. המוזיאון הוא גם ארגון ללא מטרות רווח מכובד בסאו פאולו. הוא מרכז לקהילת האמנות בעיר ומארגן פעילויות תרבותיות באופן קבוע. שיעורי אמנות כגון צילום, חריטה ולימוד קולנוע מתקיימים במוזיאון. כמו כן, משולבת בו ספריית אמנות גדולה, המכילה ספרים ספציפיים בנושאי צילום ותיאטרון.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לזאר סגל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Stanton, L. Catlin. Art of Latin America Since Independence. University of Texas: October House, February 1966.
  2. ^ 1 2 3 Stanton, L. Catlin. Art of Latin America Since Independence. University of Texas: October House, February 1966.
  3. ^ Rasmussen, Bercht, and Elizabeth Ferrer. Latin American Artists of the Twentieth Century. New York: Published on the occasion of the exhibition Latin American artists of the Twentieth Century, 1993.
  4. ^ "Edward, Smith-Lucy. Latin American Art of the 20th Century. London: Thames & Hudson Ltd., 1993 and 2004.
  5. ^ "Chaplik, Dorothy. Latin American Art: An Introduction to Works of the 20th Century. North Carolina: McFarland & Company, Inc. Publishers, 1989.
  6. ^ "Ades, Dawn. Art in Lation America: The Modern Era, 1820-1980. New Haven, Conn.: Yale University Press, 1989.
  7. ^ Rosman, Kitty (October 2012). "Lasar Segall - bringing modern art to Brazil". Jewish Renaissance. 12 (1): 17.