פתיחת התפריט הראשי

לידיה בקר

סופרת בריטית

לידיה ארנסטין בקר (Lydia Ernestine Becker;‏ 1827-1890) הייתה מנהיגה בתנועת הסופרג'יזם המוקדמת בבריטניה, מדענית חובבת שהתענינה בביולוגיה ואסטרונומיה. היא מפורסמת בכך שייסדה והוציאה לאור את כתב העת "הז'ורנל לסופרג'יזם נשי" בין השנים 1870–1890.

לידיה בקר
Lydia Ernestine Becker
Lydia becker.jpg
לידה 24 בפברואר 1827
מנצ'סטר, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 1890 (בגיל 63)
אקס-לה-בן, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע אסטרונומית, ביולוגית, סופרת, סופרג'יסטית, בוטנאית, botanical collector עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שמה של לידיה בקר בחלק התחתון של אנדרטת אלו שעשו שינוי, בבית הקברות קנסל גרין
פורטרט של לידיה בקר
נשים בוטניסטיות במאה ה19 וראשית המאה העשרים, ביניהן לידיה בקר

ביוגרפיהעריכה

לידיה בקר נולדה במנצ'סטר, למשפחה ממוצא גרמני. כמו נערות רבות באותה תקופה, היא התחנכה בבית. הייתה לה סקרנות אינטלקטואלית, והיא למדה בעצמה בוטניקה ואסטרונומיה. בשנת 1862 כתבה מאמר מדעי בנושא צמחים שזכה במדליית זהב. [1] אף על פי שהוריה, לא היו מעורבים, דודה הוא זה שעודד את עיסוקה במחקר.[2] חמש שנים לאחר מכן היא הקימה את האגודה הספרותית לנשים במנצ'סטר .

בקר החלה להתכתב עם צ'ארלס דרווין, וזמן קצר אחר כך שכנעה אותו לשלוח מאמר לאגודה שהקימה. [3] [4] [5] במהלך ההתכתבויות שלהם, בקר שלחה לדרווין מספר דגימות של צמחים מהשדות סביב מנצ'סטר, [6] וגם עותק של ״ספר קטן״ שכתבה (״בוטניקה למתחילים״ 1864). [7]

בקר היא אחת ממספר נשים מהמאה ה -19 שתרמו, באופן סדיר, לעבודתו המדעית של דרווין. [8] ההתכתבות שלה ועבודתה המחקרית מעידות כי היה לה עניין מיוחד בצמחים ביסקסואליים והרמפרודיטיים, אולי הם נתנו לה עדות חזקה מהטבע שקיימת אלטרנטיבה רדיקלית לסדר החברתי והמיני הקיים. [9]

בקר זכתה להוקרה בזכות תרומתה המדעית, ובשנות ה -60 של המאה ה -19 הוענק לה פרס לאומי עבור אוסף של צמחים מיובשים בטכניקה מיוחדת שהמציאה ששימרה את צבעיהם המקוריים. בשנת 1869 היא העבירה הרצאה מדעית בנושא בוטניקה בישיבת האגודה הבריטית לקידום המדע. הנושא היה השפעת זיהום פטרייתי על התפתחות מינית בזנים של צמח.[2]

אף על פי שבוטניקה נותרה חשובה לבקר, אקטיביזם למען זכות בחירה לנשים, סופרג׳יזם; יחד עם מעורבות בקידום ועידוד חינוך מדעי לילדות ונשים הפכו לעניין המרכזי בחייה.

תפקידה בסופרג'יזםעריכה

בסתיו 1866 השתתפה בקר בישיבה השנתית של האגודה הלאומית לקידום מדעי החברה. היא מאד התלהבה מההרצאתה של ברברה בודיצ'ון: "הסיבות לשחרור הנשים". ובעקבותיה התמסרה לנושא.

בינואר 1867 כבר כינסה את הישיבה הראשונה של ועדת הסופרג'יזם של מנצ'סטר, אחד הארגונים הראשונים מסוגו בבריטניה.[10][11]

במנצ׳סטר היא הכירה את ד"ר ריצ'רד פנקהרסט, (שכונה "הדוקטור האדום") עורך דין וסוציליסט שהיה פעיל בקידום הסופרג'יזם. בקר תיארה אותו כ"גבר קטן, מאד חכם, עם עמדות יוצאות דופן על החיים בכלל ועל נשים בפרט". ריצ׳רד פנקהרסט התחתן עם אמלין בשנת 1879.[11]

מספר חודשים לאחר מכן, שמה של אשה אלמנה, בעלת חנות, לילי מקסוול, הופיע בטעות בפנקס הבוחרים במנצ'סטר. זה לא היה המקרה הראשון, אבל הייתה זאת הזדמנות טובה לקבל פרסום ולקדם זכות בחירה לנשים.[12]

בקר ביקרה את מקסוול וליוותה אותה לקלפי. פקיד הקלפי מצא את שמה של מקסוול ברשימה ואיפשר לה להצביע. בקר החלה מייד לעודד נשים אחרות, ראשות בתי אב באזור, לעתור לרשויות כדי ששמן יופיע ברשימות. טענותיהן הוצגו בבית המשפט על ידי סר ג'ון קולרידג ' וריצ'רד פנקהרסט "בתיק שנקרא "צ'ורלטון נ'." לינגס", אך התיק נדחה. [13]

ב־14 באפריל 1868, התקיימה הישיבה הציבורית הראשונה של האגודה הלאומית לסופרג׳יזם באולם גדול במנצ'סטר. שלוש הנואמות העיקריות היו אגנס פוצ'ין, אן רובינסון, ולידיה בקר.[14] בקר העבירה החלטה שיש להעניק לנשים זכויות הצבעה באותם תנאים כמו לגברים.

לאחר מכן החלה בקר בסיור הרצאות בערי צפון מטעם האגודה. ביוני 1869 הצליחו בקר וחברותיה להשיג זכות הצבעה לנשים בבחירות לרשויות המקומיות . [15] לאחר קמפיין שמטרתו להכליל נשים בוועד המנהל של בתי ספר, היא הייתה אחת מארבע נשים שנבחרו בשנת 1870 לוועד המנהל של בתי הספר במנצ'סטר. היא כיהנה בתפקיד עד יום מותה.[16] באותה שנה הקימו בקר וחברתה ג'סי בוצ'רט את כתב העת "הז׳ורנל לסופרג׳יזם נשי" וזמן קצר אחר כך החלו לארגן סיורי הרצאות ברחבי בריטניה שבהן נשים היו אלו שנאמו, דבר נדיר באותה תקופה. [17] בהרצאה בשנת 1874 במנצ'סטר שאורגנה על ידי בקר, אמלין פנקהרסט בת החמש עשרה הגיעה למפגש הציבורי הראשון שלה למען זכות בחירה לנשים. [18]

"הז׳ורנל היה" כתב העת הפופולרי ביותר בנושא סופרג׳יזם בבריטניה של המאה ה -19. בספרו על התנועה: Votes for Women: The Story of the Battle רוג'ר פולפורד טוען: ההיסטוריה של העשורים משנת 1860 עד 1890, מבחינת הסופרג׳יזם היא ההיסטוריה של לידיה בקר. [19] הז׳ורנל פרסם נאומים מרחבי הארץ, מתוך בית הנבחרים ומחוצה לו. בקר פרסמה את ההתכתבויות שלה עם תומכיה ועם מתנגדיה, במיוחד בשנת 1870, כשהצליפה בחבר בית הנבחרים מקרנארבונשייר לאחר שהצביע נגד הצעתה המאפשרת לנשים להצביע. [20]

בשנת 1880, בקר ועמיתותיה למאבק ניהלו קמפיין למען זכותן של נשים להצביע לבית הנבחרים התחתון באי מאן. באופן בלתי צפוי הן הצליחו והבטיחו לראשונה זכות הצבעה לנשים באי בבחירות במרץ 1881. [21]

בקר הפכה ליו"ר הוועדה המרכזית של האגודה הלאומית לזכות הצבעה לנשים. ארגון זה הוקם בשנת 1871 כדי לשדל את הפרלמנט. חברי הוועד האחרים כללו את הלן בלקברן, מיליסנט פוקט, ג'סי בוצ'רט, אווה מקלארן, מרגרט ברייט לוקאס, פריסילה ברייט ברייט מקלארן ופרנסס פאוור קוב . [22]

היה שוני מהותני בראיית הנשיות בין בקר לפמיניסטיות אחרות בנות תקופתה. היא האמינה שאין הבדל טבעי בין האינטלקט של נשים וגברים, והייתה קול חשוב בקידום מערכת חינוך לא מבוססת מיגדר בבריטניה.

[23] בשונה מסופרג׳יסטיות אחרות היא דחפה לזכות הצבעה לנשים לא נשואות. בקר האמינה שנשים הקשורות לבעלים, ויש להן מקורות פרנסה יציבים, פחות נואשות להצביע מאשר אלמנות ורווקות. הגישה שלה הפכה אותה למטרה ללעג של כותבי טורי דעה, ופרשנות ושל ציירי קריקטורה בעיתונים.

מורשתה של לידיה בקרעריכה

בקר נפטרה מדיפטריה בעיירת הספא אקס לה בן בצרפת, בשנת 1890, בת 63 הייתה במותה.[23]

עם מותה החליט צוות ז׳ורנל "הסופרג׳יזם הנשי" לסגור את העתון.

אוסף ספרים של נשים, שכלל ספרים מאוסף הלן בלקברן, מאוספי חברותיה, וממקורות נוספים, אוגד בשני ארונות ספרים מעוטרים בפורטרטים של לידיה בקר ושל קרולין אשורסט ביגס. ארונות ספרים אלה הוענקו למכללת גירטון.[24]

שמה של לידיה בקר בחרוט בחלק התחתון של אנדרטת מובילי הרפורמות (reformers) בבית הקברות קנסל גרין בלונדון.

השם והתמונה של בקר, לצד 58 שמות אלו שתמכו בזכות הבחירה לנשים, חרוטים על המסד של הפסל של מיליסנט פוסט בכיכר הפרלמנט, בלונדון. [25]

המסמכים של לידיה בקר נמצאים בארכיון שלה בספריית הנשים של בית הספר לכלכלה בלונדון. [26]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לידיה בקר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Holton, p. 22.
  2. ^ 2.0 2.1 Abir-Am, ed. by Pnina G.; Rossiter, Dorinda Outram (1989). Uneasy careers and intimate lives : women in science, 1789–1979 (מהדורה 2. pbk. pr.). New Brunswick: Rutgers university press. ISBN 978-0813512563. 
  3. ^ Harvey, J. (2009). "Darwin's 'Angels': The Women Correspondents of Charles Darwin". Intellectual History Review 19 (2): 197–210. doi:10.1080/17496970902981686. 
  4. ^ "From L. E. Becker 28 December [1866]". Darwin Correspondence Project. University of Cambridge. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2019. 
  5. ^ "From L. E. Becker 28 May [1863]". Darwin Correspondence Project. University of Cambridge. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2019. 
  6. ^ "From Lydia Ernestine Becker 18 May 1863". Darwin Correspondence Project. University of Cambridge. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2019. 
  7. ^ "From Lydia Ernestine Becker 30 March 1864". Darwin Correspondence Project. University of Cambridge. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2019. 
  8. ^ 'Women and Science' section of the 'Darwin & Gender' resources Archived 30 מרץ 2013 at the Wayback Machine of the Darwin Correspondence Project
  9. ^ Bernstein, S. D., '‘Supposed Differences': Lydia Becker and Victorian Women's Participation in the BAAS' in Clifford, D., Wadge, E., Warwick, A., & Willis, M. (eds.), Repositioning Victorian Society: Shifting Centres in Nineteenth-Century Scientific Thinking (London, 2006).
  10. ^ Liddington and Norris, p. 70; Fulford, pp. 54–55.
  11. ^ 11.0 11.1 Atkinson, Diane (2018). Rise up, women! : the remarkable lives of the suffragettes. London: Bloomsbury. עמ' 6, 14. ISBN 9781408844045. OCLC 1016848621. 
  12. ^ Martin Pugh (2000). The March of the Women: A Revisionist Analysis of the Campaign for Women's Suffrage, 1866–1914. Oxford University Press. עמ' 21. ISBN 978-0-19-820775-7. 
  13. ^ Liddington and Norris, p. 71; Phillips, p. 103; Fulford, pp. 63–64.
  14. ^ The Struggle for Suffrage, English Heritage
  15. ^ Herbet, pp 37–38
  16. ^ תבנית:Cite ODNB
  17. ^ Phillips, p. 132.
  18. ^ Bartley, Paula. Emmeline Pankhurst. London: Routledge, 2002. ISBN 0-415-20651-0. p. 22.
  19. ^ Fulford, p. 78.
  20. ^ Fulford, pp. 77–78.
  21. ^ Herbet, P39.
  22. ^ "Central Committee of the National Society for Women's Suffrage". Spartacus Educational (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2018. 
  23. ^ 23.0 23.1 "Lydia Becker – The Life and Times". Famous Chaddertonians. Chadderton Historical Society. 25 May 2008. Accessed on 6 August 2008.
  24. ^ Elizabeth Crawford (2 בספטמבר 2003). The Women's Suffrage Movement: A Reference Guide 1866–1928. Routledge. עמ' 194–. ISBN 1-135-43401-8. 
  25. ^ "Millicent Fawcett statue unveiling: the women and men whose names will be on the plinth". iNews. בדיקה אחרונה ב-25 באפריל 2018. 
  26. ^ London School of Economics