ליטרטורניה גזטה

ליטרטורניה גזטהרוסית: Литературная Газета, מילולית: "עיתון ספרותי") היה שבועון ספרותי. השם מתייחס לשני כתבי עת, אחד שראה אור במאה ה-19 והשני, הרואה אור מאז 1929 ועד ימינו.

Internet-news-reader.svg ליטרטורניה גזטה
Литературная газета
Lit gaz logo.svg
תאריך ייסוד אפריל 1929 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ISSN 0233-4305
lgz.ru
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גיליון העיתון מ-6 ביולי 1988. מימין מתחת לשם העיתון - דיוקנאותיהם של פושקין וגורקי. משמאל - עיטורי לנין וידידות העמים שהוענקו לעיתון בשנות השבעים.

המאה ה-19עריכה

כתב העת הספרותי נוצר על ידי אלכסנדר פושקין ואנטון דלביג וראה אור מה-1 בינואר 1830 ועד ה-30 ביוני 1831. הוא שב והופיע באופן סדיר בשנים 18401849. בכתב עת זה ראו רבים משיריו וסיפוריו של פושקין וכן היה הראשון לפרסם מיצירותיו של ניקולאי גוגול ופרסם גם מיצירות ויסאריון בלינסקי ואחרים.

מ-1929 ואילךעריכה

בשנת 1929 ייסדה ממשלת ברית המועצות מחדש את השבועון הספרותי כבטאון הרשמי של אגודת הסופרים הסובייטים, ביוזמתו של מקסים גורקי, תוך הדגשת היותו ממשיך טבעי של העיתון מן המאה ה-19, שבאה לידי ביטוי על ידי הוספת דיוקנו המצויר של פושקין ללוגו העיתון.

משנת 1947 הפך העיתון למגזין הרואה אור שלוש פעמים בשבוע. וכלל, בנוסף לחומר ספרותי, גם מאמרים פובליציסטיים בנושאיים פוליטיים וחברתיים. השבועון היה בעל תפוצה ארצית רחבה ועל אף שנשלט לחלוטין על ידי השלטונות, ביקש לצייר תדמית פתוחה ונינוחה יחסית. על דפיו פרסמו כל הסופרים החשובים של ברית המועצות. מתקופת ההפשרה של חרושצ'וב הוקל הפיקוח ההדוק על כתב העת והתפרסמו בו גם יצירות פורצות דרך כגון הפואמה "באבי יאר" מאת יבגני יבטושנקו[1][2]. בפואמה זו הצליח יבטושנקו לבטא זעקה כנגד הרוע, האכזריות והאדישות. הוא לא מחה רק נגד הטבח עצמו, אלא הפנה אצבע מאשימה נגד שיתוף הפעולה של רוסים ואוקראינים עם השלטון הנאצי[3].

בין היתר התפרסם בכתב העת מדור סאטירי בשם "מועדון שנים עשר הכיסאות" (על פי הספר "שנים עשר כיסאות" מאת אילף ופטרוב).

עורכו הראשי העיתון מ-1962 ועד 1988 היה הסופר אלכסנדר צ'אקובסקי.

הרחבה נוספת בהיקף ובתכנים חלה ב-1967 וכתב העת היה לשבועון בעל 16 עמודים (בניגוד לארבעה עד שישה עמודים בכל כתבי העת האחרים שראו אור באותה עת) שכלל גם סקירות בנושאי אמנות, משפטים, מדע וידיעות חוץ. השבועון סימן את קצה גבול הליברליות וחופש הביטוי המותר.

ב-1971 זכה כתב העת לעיטור לנין וב-1972 לעיטור מסדר ידידות העמים.

השבועון המשיך להופיע גם לאחר התפרקות ברית המועצות. ערב התפרקות ברית המועצות פורסם העיתון ב-6 מיליון עותקים.[4]

ב-1990 הוסר מן הלוגו דיוקנו של גורקי. ב-2004, לרגל 75 שנים לכתב העת, הוחזר דיוקנו של גורקי ללוגו לצד דיוקנו של פושקין.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה