לילה דה נובילי

אמנית איטלקית

לילה דה נובילי ( איטלקית: Lila De Nobili‏: 3 בספטמבר 1916 - 19 בפברואר 2002) הייתה מעצבת במה, מעצב תפאורה ומאייר אופנה איטלקייה. היא התפרסמה בשיתוף הפעולה שלה עם מנהלי במה ואופרה מובילים כמו לוקינו ויסקונטי ופרנקו זפירלי, כמו גם עבודתה המוקדמת על איור אופנה במגזין "ווג" הצרפתי.

לילה דה נובילי
Lila De Nobili
אין תמונה חופשית
לידה 3 בספטמבר 1916
לוגאנו, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 2002 (בגיל 85)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות יפות ברומא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 19 בפברואר 2002 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה עיצוב במה, עיצוב תלבושות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לילה דה נובילי נולדה בקסטגנולה (לוגאנו). אביה היה ממשפחה איטלקית ותיקה ואמה, דולה ברטה ורטס, הייתה ממשפחה הונגרית יהודית. דודה היה הצייר ומעצב התלבושות עטור פרסי האקדמיה מרסל ורטש, שצייר את לילה בילדותה.[1]

בשנות השלושים למדה אצל האמן פרוצ'יו פרצו באקדמיה לאמנויות ברומא. אחת התלמידות שלה הייתה מעצבת התלבושות והבמאית, כריסטין אדזארד, שאיתה הייתה לה ידידות ושיתוף פעולה לכל החיים.

היא התיישבה בפריז בשנת 1943, מקום שהיה הבית שלה במשך רוב חייה שם התגוררה עד מותה בשנת 2002, בת 85. פרנקו זפירלי אמר: "היא הייתה המעצבת הגדולה ביותר של סצנות ותלבושות במאה ה-20, המורה של כולנו. בכל פעם שאני מעצב אופרה אני חושבת עליה".[2]

איורעריכה

בפריז משנת 1943, החל דה נובילי להכין איורים לאוספי העיצוב של העיתון "הוט קוטור" ומגזינים נוספים, במיוחד ווג הצרפתי. היא גם עשתה איורים להרמס ויצרה פרסומות לבשמים ללוסיין לונג, ויצרה פרסום לאלזה סקיאפראלי, פייר בלמיין ומרסל רושה.[3]

עיצוב במהעריכה

היא יצרה תלבושות ליצירות כמו "חשמלית ושמה תשוקה" (1949), לה פטיט לילי (1951), "אנה קרנינה" (1951), "ז'יז'י" (1951), "סיראנו דה ברז'ראק" (1953), "נערת הכפר" (1954), "ארלסיין" (1958), "כרמן" (1959) ועוד.

לקראת הקרנת הבכורה של חשמלית ושמה תשוקה, בעיבודו של ז'אן קוקטו ובכיכובו של ארלי כבלאנש דובואה, עיצבה לילה דה נובילי את ניו אורלינס לוהטת ועגומה.[4]

עיצובי האופרה, הבלט והסרטים של דה נובילי היו בעיקר בסוף שנות החמישים ותחילת שנות ה-60 . היא המשיכה לעבוד עם מלחינים ובמאים כמו לוקינו ויסקונטי על בלט, אופרות והצגות. עם ויסקונטי עבדה בבית האופרה לה סקאלה במילאנו, היא עיצבה תפאורות ותלבושות לאופרות "לה טרוויאטה" (1955).[5]

בבריטניהעריכה

בסוף שנות החמישים החלה לעבוד בסטרטפורד על האייבון בבריטניה עם פיטר הול. דה נובילי עיצבה שבע קומדיות של שייקספיר ומחזות מאוחרים עבור פיטר הול ברויאל שייקספיר בסטרטפורד ותיאטרון אלדוויץ', לונדון, בסוף שנות החמישים.

בשנות השישים עיצוביה כללו את סימבלין עם פגי אשקרופט (1957) הלילה השנים עשר (1958) חלום ליל קיץ (1958) עם צ'ארלס לאפטון, ונסה רדגרייב ודיאנה ריג.[6] באוקטובר 1965 עיצבה דה נובילי תפאורות ותלבושות להפקה של ה"נשיונל תיאטר"[7] היא עיצבה תלבושות ותפאורות למופעי בלט ואופרות רבות בבית האופרה המלכותי בקובנט גארדן.[8]

סרטיםעריכה

דה נובילי עיצבה את התלבושות לסרט "צייד המכשפות" (אנ') של ריימונד רוסו (1957) (על פי ארתור מילר) בתסריט של ז'אן-פול סארטר ובכיכובה של סימון סיניורה,[9] ול"אמורס" של מישל בויסרונד. Famous Love Affairs - 1961 עם סימון סיניורה, בריז'יט בארדו ואלן דלון.[10]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לילה דה נובילי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "MARCEL VERTES, PAINTER, 66, DIES; Won 2 Oscars for Work on 'Moulin Rouge' Movie". The New York Times (בAmerican English). 1961-11-01. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-10-01.
  2. ^ Lila De Nobili. Theatre Dance Cinema / Vittoria Crespi Morbio (בAmerican English)
  3. ^ "Lila de Nobili Legendary painter", ww7.spettacolarmente.net
  4. ^ Raymond (1904-1981) Rouleau, Tennessee (1911-1983) Williams, Jean (1889-1963) Cocteau, Paule de (1908-1999) Beaumont, Arletty (1898-1992), Un tramway nommé désir / mise en scène Raymond Rouleau ; adaptation de Jean Cocteau ; d'après la pièce en 3 actes de Tennessee Williams ; traduction française de Paule de Beaumont ; décors de Lila de Nobili ; avec Arletty, Héléna Bossis, Yves Vincent...[et al.], catalogue.bnf.fr, ‏1949
  5. ^ operanorth, Designing Violetta: Lila de Nobili, 1955, Opera North
  6. ^ Obituary: Lila de Nobili, the Guardian, ‏2002-03-02 (באנגלית)
  7. ^ Victoria and Albert Museum, Theatre Costume | de Nobili, Lila | V&A Explore The Collections, Victoria and Albert Museum: Explore the Collections (באנגלית)
  8. ^ Ondine- Frederick Ashton's Ballets, www.frederickashton.org.uk
  9. ^ Ciné-ressources : le catalogue collectif des bibliothèques et archives de cinéma, www.cineressources.net
  10. ^ Susan Hayward, Simone Signoret: The Star as Cultural Sign, A&C Black, 2004-06-22, מסת"ב 978-0-8264-1394-9. (באנגלית)