לימן (שיטת השקיה)
לימַן (ביוונית: λιμήν - נמל) הוא מערכת ללכידת מי שיטפונות הנוצרת מסוללת עפר מלאכותית הנבנית באפיק נחל אכזב, בעיקר באזורים מדבריים או מדבריים למחצה. סוללות העפר יוצרות את צורת האות "ח" כאשר המפתח פונה אל מעלה אפיק הנחל. כיום, נוטעת קק"ל בשטח הלימן עצים, בדרך כלל אקליפטוסים, שיטים, ינבוט, וושינגטוניה, אשל ולעיתים גם מינים נוספים[1]. הגומה אוצרת את מי הגשם או מי נגר עילי ומשקה את העצים.
את השיטה פיתחו היערנים יוסף ויץ ובני וירצברג, בהשראת שיטות השקיה נבטיות, במסגרת עבודתם באגף הייעור של קק"ל באזור הדרום.[2]
ניתן לראות לימנים רבים בצדי הדרכים בנגב ובערבה, אף על-פי שרבים מהם הורדו והקרקע יושרה כאשר הוחלט על סלילת כביש ראשי או מסילת רכבת במקום, ועל-כן קשה לראות כאלו בקרוב לאזורים מיושבים.
ישנו שימוש בלימנים גם במערכות חקלאיות המדמות מערכות טבעיות, כגון יערות מאכל או חלקות אגרופורסטרי, במטרה להכניס למערכת בית גידול נוסף המעשיר את המגוון הביולוגי וכך תומך בבריאות ויציבות המערכת. [3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ יפית בר און, מדבר ומדבור (מחרוזת לחיפוש במסמך: נקודות חן ירוקות בנוף המדברי)
- ^ הלימנים בנגב, מסמך מדיניות של קק"ל, עמ' 4
- ^ מים הם המלך - חלק ב' | בידיים, 2012-02-20
