מאיר ציפסר
הרב מאיר ציפסר (בכתיב יידי: ציפסער; ח' באב ה'תקע"ה, 14 באוגוסט 1815 - ו' בטבת ה'תר"ל, 10 בדצמבר 1869) היה רב והיסטוריון הונגרי. בראשית דרכו היה מזוהה עם האורתודוקסים, אך במהלך הקריירה הרבנית שלו נטה לנאולוגים.
.jpg) | |
| לידה |
14 באוגוסט 1815 בלשגיארמט, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
10 בדצמבר 1869 (בגיל 54) רכניץ, אוסטריה |
| השקפה דתית |
יהדות |
| חתימה |
.png){kind=small} |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
נולד בבלשג'רמט. למד בישיבות שונות, בין רבותיו: רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ ורבי מאיר איזנשטטר. הוא רכש השכלה כללית באופן עצמאי ובסיוע הרב הנאולוגי ליב שוואב.
משנת 1843 כיהן כרב בסקשפהרוואר (בשמה הגרמני: שטול-ווייסנבורג). ב-1849 פרץ סכסוך בעיר, כאשר הנפיק גט לאישה במקום בניגוד לנוהג שלא לעשות כן, בגלל שמה הסבוך של העיר. הרב ציפסר ניסה להסביר את עמדתו בפמפלט "מי השילוח" (פשט תרי"ג) בהסכמת הרב ליב שוואב, אך ללא הועיל, הרב ידידיה גוטליב פישר מתלמידי החת"ם סופר וסוחר מצליח (לימים רבה האורתודוקסי של העיר), פרסם את החיבור "דלתים ובריח"[1] נגד הסבריו של הרב ציפסר, והוא אולץ להתפטר[2]. במקומו התמנה הרב יוסף גוגנהיים, חתנו של רש"ר הירש.
בעקבות הפרשה, סומן הרב ציפסר כנאולוג. הכתב סופר כינה אותו במליצה במכתבים לרבני הערים הסמוכות: "סורר ומורה לעדתו" (מכתב לרבה של שרבוגראד, אברהם צבי אבלס)[3]; "רב החובל פרוץ ומקולקל" (מכתב לרבה של קמרן, פנחס ליב פרידן)[4]. בחוברת "דלתים ובריח" שזכתה להסכמתם של רבנים ידועי שם כמו הרב חיים יוסף פולק, האריך המחבר בהקדמתו למצוא רמזים בכתביו הלועזיים של ציפסר לכך שהוא "מכת החדשים אשר מקרוב באו".
הרב ציפסר עבר לכהן כרבה של רכניץ, שבה כיהן למעלה מעשור עד לפטירתו בשנת 1869.
לקריאה נוספת עריכה
- נתנאל קצבורג, ההיסטוריוגרפיה היהודית בהונגריה, סיני, מ, תשי"ז. הפרק על 'מאיר ציפסר', עמ' קכ-קכא.
קישורים חיצוניים עריכה
- ציפסר, מאייר, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
מאיר ציפסער (1815-1869), דף שער בספרייה הלאומית
