מארי־פראנס היריגוין
מארי-פראנס היריגוין (בצרפתית: Marie-France Hirigoyen; נולדה ב-1949, בצרפת) היא פסיכיאטרית, פסיכואנליטיקאית ופסיכותרפיסטית, המתמחה בבריונות במקום העבודה. העניין שלה בדחק הוביל אותה באמצע שנות ה-80 לויקטימולוגיה, ענף בשדה המחקר של קרימינולוגיה. מאוחר יותר היא הפנתה את תשומת לבה ללחץ במקום העבודה שנוצר כתוצאה מהתנהגות ביריונית.
 | |
| לידה |
1949 (בת 75 בערך) Coulaines, צרפת  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת |
| פרסים והוקרה |
קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (13 במאי 2016) |
| האתר הרשמי | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
מארי-פראנס היריגוין למדה בבית הספר לרפואה, באוניברסיטה של פריז, בבית החולים סנט-אנטון (צר'), הגנה על עבודת הגמר שלה בשנת 1978, הפכה לרופאה והתמחתה בפסיכיאטריה[1]. מאוחר יותר, עברה הכשרה נוספת באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון די. סי., ובשנת 1994 קיבלה דיפלומה בויקטימולוגיה, ופיתחה את עיקרון "ההטרדה הנפשית" בצרפת[2]. בשנת 1995 קיבלה דיפלומה נוספת מאוניברסיטת רנה דקארט (אנ') בפריז על עבודתה "הרס נפשי, קורבנות של פרוורטים נרקיסיסטיים" (בצרפתית: La Destruction morale, les victims des pervers narcissique).
הפרסומים שלה כוללים את הספר "הטרדה נפשית: אלימות נפשית בחיי היומיום, בעבודה ובמשפחה" (2002 [1998])[3], שנמכר בכחצי-מיליון עותקים במולדתה, צרפת, כמו גם תורגם ונמכר ב-24 מדינות נוספות. נאמר כי ספר זה הוא שהוביל והתחיל את הדיון בצרפת בנושא התעללות נפשית, שהוביל לבסוף לחוק בנושא הטרדות פסיכולוגיות במקום העבודה בשנת 2001[2]. כך, צרפת הפכה לאחת המדינות היחידות בעולם שבהם התעללות פסיכולוגית מוגדרת כעבירה פלילית[4].
מארי-פראנס היריגוין הופיעה בתוכניות טלוויזיה בצרפת, ובשנת 2006 הוזמנה לתוכנית הטלוויזיה הספרדית "Carta blanca" (אנ') על ידי המגישה-אורחת לוסיה אצ'בריה, סופרת ומשוררת ספרדית.
התעללות נפשית עריכה
לאחרונה, עם התעוררות השיח בנושא התעללות רגשית, ספרה של היריגוין "הטרדה נפשית", שימש כבסיס לדיון ציבורי רחב יותר בנושא, ואפשר לאפיין חלק מההתנהגויות הנרקיסיסטיות המטרידות אליהם התייחסה היריגוין בספרה, הכוללות, בין השאר, את גזלות הדעת, התעללות נפשית המבוססת על ערעור שיטתי של תפיסת המציאות של הקורבן, עד לכדי כך שיפקפק בשפיותו[5].
"אחד הפרקים המעניינים ביותר בספר מתאר את התפתחותם הפסיכולוגית של תוקף (הפרוורט הנרקיסי המשחזר את טראומת הילדות שלו בכך שהוא הופך את הקורבן לחסר אונים ולאובייקט של התעללותו) ושל קורבן. הקורבן הוא קורבן כי לשם כך בחר בו הפרוורט הנרקיסי. הוא אינו אשם ובכל זאת כולם (כולל אנשי מקצוע שאליהם הוא פונה בבקשת עזרה) חושדים בו, גם מי שהיו עדים להתקפות עליו. הכל נוהגים כאילו לא ייתכן שיהיה קורבן חף מפשע, וסבורים כי הקורבן הסכים בשתיקה להתקפות או שהיה שותף להן במודע או שלא במודע (עמ' 143[3])". (איילה מלאך-פיינס, הארץ, 17 בנובמבר 2002)[6].
"אל לנו לשכוח כי מדובר כאן בהתקפות פרוורטיות, שמחוללות תהליך לא מודע של הרס נפשי באמצעות פעולות עוינות, סמויות או גלויות. אדם אחד עושה אותן, או כמה בני אדם, כלפי מי שנבחר להיות למרמס, פשוטו כמשמעו. באמצעות מלים בלתי מזיקות לכאורה, חצאי אמירות, רמזים, הטיות דעת, בכוחם לערער את יציבותו של אדם ולהורסו כליל, בלי שהסביבה תתערב בנעשה. כך יכולים התוקף או התוקפים לרומם את עצמם משהשפילו את האחר, והם אף יפטרו את עצמם מכל התלבטות או נקיפות מצפון משיטילו את האחריות למצב על האחר: "זה לא אני, זה הוא שאחראי לבעיה!" ללא תחושות אשם, ללא ייסורי נפש. זוהי פרוורטיות מוסרית ונפשית." (עמ' 9, פרופ' יולנדה גמפל, הקדמה למהדורה העברית)[3].
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מארי־פראנס היריגוין (בצרפתית)- Acoso Moral (בספרדית)
- Marie-France Hirigoyen
- הפרוורטים הנרקיסיים מתמלאים ב"אחר", ובלעדיו אין להם משמעות - אתר הארץ (17 בנובמבר 2002)
הערות שוליים עריכה
- ^ Hirigoyen
- ^ 1 2 Marie-France Hirigoyen, Biography, www.psychologicalharassment.com
- ^ 1 2 3 מארי-פראנס היריגוין, תרגום: דן שליט, הטרדה נפשית: אלימות נפשית בחיי היומיום, בעבודה ובמשפחה, ישראל: כתר, 2002. (בצרפתית)
- ^ עו"ד ליאור בן דוד, חקיקה בנוגע להתעללות נפשית וכלכלית במסגרת המאבק באלימות במשפחה, הכנסת, הלשכה המשפטית, תחום חקיקה ומחקר משפטי, 2015
- ^ איתן טמיר, Gaslighting | גזלייטנג | התעללות נפשית בזוגיות, בעבודה ובמשפחה, באתר www.tipulpsychology.co.il
- ^ הפרוורטים הנרקיסיים מתמלאים ב"אחר", ובלעדיו אין להם משמעות, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2002