מארי־פראנס היריגוין

ד"ר מארי-פראנס היריגויןצרפתית: Marie-France Hirigoyen; נולדה ב-1949, בצרפת) היא פסיכיאטרית, פסיכואנליטיקאית ופסיכותרפיסטית, המתמחה בבריונות במקום העבודה. העניין שלה בדחק הוביל אותה באמצע שנות ה-80 לויקטימולוגיה, ענף בשדה המחקר של קרימינולוגיה. מאוחר יותר היא הפנתה את תשומת לבה ללחץ במקום העבודה שנוצר כתוצאה מהתנהגות ביריונית.

מארי־פראנס היריגוין
Marie-France Hirigoyen
Paris - Salon du livre 2012 - Marie-France Hirigoyen - 001.jpg
לידה 1949 (בת 72 בערך)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פסיכיאטרית, מסאית, פסיכותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין או קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (13 במאי 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מארי-פראנס היריגוין למדה בבית הספר לרפואה, באוניברסיטה של פריז, בבית החולים סנט-אנטון (צר'), הגנה על עבודת הגמר שלה בשנת 1978, הפכה לרופאה והתמחתה בפסיכיאטריה[1]. מאוחר יותר, עברה הכשרה נוספת באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון די. סי., ובשנת 1994 קיבלה דיפלומה בויקטימולוגיה, ופיתחה את עיקרון "ההטרדה הנפשית" בצרפת[2]. בשנת 1995 קיבלה דיפלומה נוספת מאוניברסיטת רנה דקארט (אנ') בפריז על עבודתה "הרס נפשי, קורבנות של פרוורטים נרקיסיסטיים" (בצרפתית: La Destruction morale, les victims des pervers narcissique).

הפרסומים שלה כוללים את הספר "הטרדה נפשית: אלימות נפשית בחיי היומיום, בעבודה ובמשפחה" (2002 [1998])[3], שנמכר בכחצי-מיליון עותקים במולדתה, צרפת, כמו גם תורגם ונמכר ב-24 מדינות נוספות. נאמר כי ספר זה הוא שהוביל והתחיל את הדיון בצרפת בנושא התעללות נפשית, שהוביל לבסוף לחוק בנושא הטרדות פסיכולוגיות במקום העבודה בשנת 2001[2]. כך, צרפת הפכה לאחת המדינות היחידות בעולם שבהם התעללות פסיכולוגית מוגדרת כעבירה פלילית[4].

מארי-פראנס היריגוין הופיעה בתוכניות טלוויזיה בצרפת, ובשנת 2006 הוזמנה לתוכנית הטלוויזיה הספרדית "Carta blanca" (אנ') על ידי המגישה-אורחת לוסיה אצ'בריה, סופרת ומשוררת ספרדית.

התעללות נרקיסיסטיתעריכה

לאחרונה, עם התעוררות השיח בנושא התעללות נרקיסיסטית, ספרה של היריגוין "הטרדה נפשית", שימש כבסיס לדיון ציבורי רחב יותר בנושא, ואפשר לאפיין חלק מההתנהגויות הנרקיסיסטיות המטרידות אליהם התייחסה היריגוין בספרה, הכוללות, בין השאר, את הגזלייטינג, התעללות נפשית המבוססת על ערעור שיטתי של תפיסת המציאות של הקורבן, עד לכדי כך שיפקפק בשפיותו[5].

"אחד הפרקים המעניינים ביותר בספר מתאר את התפתחותם הפסיכולוגית של תוקף (הפרוורט הנרקיסי המשחזר את טראומת הילדות שלו בכך שהוא הופך את הקורבן לחסר אונים ולאובייקט של התעללותו) ושל קורבן. הקורבן הוא קורבן כי לשם כך בחר בו הפרוורט הנרקיסי. הוא אינו אשם ובכל זאת כולם (כולל אנשי מקצוע שאליהם הוא פונה בבקשת עזרה) חושדים בו, גם מי שהיו עדים להתקפות עליו. הכל נוהגים כאילו לא ייתכן שיהיה קורבן חף מפשע, וסבורים כי הקורבן הסכים בשתיקה להתקפות או שהיה שותף להן במודע או שלא במודע (עמ' 143[3])". (איילה מלאך-פיינס, הארץ, 17 בנובמבר 2002)[6].

"אל לנו לשכוח כי מדובר כאן בהתקפות פרוורטיות, שמחוללות תהליך לא מודע של הרס נפשי באמצעות פעולות עוינות, סמויות או גלויות. אדם אחד עושה אותן, או כמה בני אדם, כלפי מי שנבחר להיות למרמס, פשוטו כמשמעו. באמצעות מלים בלתי מזיקות לכאורה, חצאי אמירות, רמזים, הטיות דעת, בכוחם לערער את יציבותו של אדם ולהורסו כליל, בלי שהסביבה תתערב בנעשה. כך יכולים התוקף או התוקפים לרומם את עצמם משהשפילו את האחר, והם אף יפטרו את עצמם מכל התלבטות או נקיפות מצפון משיטילו את האחריות למצב על האחר: "זה לא אני, זה הוא שאחראי לבעיה!" ללא תחושות אשם, ללא ייסורי נפש. זוהי פרוורטיות מוסרית ונפשית." (עמ' 9, פרופ' יולנדה גמפל, הקדמה למהדורה העברית)[3].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hirigoyen
  2. ^ 1 2 Marie-France Hirigoyen, Biography, www.psychologicalharassment.com
  3. ^ 1 2 3 מארי-פראנס היריגוין, הטרדה נפשית: אלימות נפשית בחיי היומיום, בעבודה ובמשפחה, תרגום: דן שליט, ישראל: כתר, 2002. (בצרפתית)
  4. ^ עו"ד ליאור בן דוד, חקיקה בנוגע להתעללות נפשית וכלכלית במסגרת המאבק באלימות במשפחה, הכנסת, הלשכה המשפטית, תחום חקיקה ומחקר משפטי, 2015
  5. ^ איתן טמיר, Gaslighting | גזלייטנג | התעללות נפשית בזוגיות, בעבודה ובמשפחה, www.tipulpsychology.co.il
  6. ^ "הפרוורטים הנרקיסיים מתמלאים ב"אחר", ובלעדיו אין להם משמעות". הארץ (בעברית). 17 בנובמבר 2002. בדיקה אחרונה ב-1 במאי 2021.