מארי אקווי

רופאה אמריקאית

מארי אקוויאנגלית: Marie Equi;‏ 7 באפריל 187213 ביולי 1952) הייתה רופאה אמריקאית, מהנשים הראשונות בתחום, אשר פעלה במערב ארצות הברית והקדישה עצמה לטיפול בעניים ובני מעמד הפועלים. היא הייתה מספקת לנשים אמצעי מניעה ומידע על הפלות בתקופה כאשר שניהם היו בלתי חוקיים. היא הייתה לפעילה פוליטית בעד רפורמות אזרחיות וכלכליות, לרבות זכותן של נשים להצביע, ויום עבודה של שמונה שעות. לאחר שהוכתה על ידי שוטר במהלך שביתת עובדים ב-1913, אקווי אימצה את עקרונות התנועה האנרכיסטית וכן תנועת הפועלים הרדיקלית.

מארי אקווי
Marie Equi
Marie Equi.jpg
לידה 7 באפריל 1872
ניו בדפורד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביולי 1952 (בגיל 80)
פורטלנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 13 ביולי 1952 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אקווי הייתה לסבית, וחייתה בזוגיות רבת שנים עם הארייט ספקרט. השתיים אימצו תינוקת וגידלו אותה במשפחה חד-מינית אלטרנטיבית, מהראשונות הידועות. בגלל הפוליטיקה הרדיקלית והלסביות שלה, אקווי התמודדה עם הרבה אפליה והטרדה. ב-1918, היא הורשעה בעוון הסתה נגד ארצות הברית בשל התנגדותה למעורבות מדינתה במלחמת העולם הראשונה. נגזרו עליה שלוש שנות מאסר בכלא סן קוונטין.

ביוגרפיהעריכה

מארי אקווי הייתה בתם החמישית של ג'ון אקווי, מהגר מאיטליה, ושרה מולינס, מהגרת מאירלנד. כבת למשפחת פועלים, היא נשרה מלימודי התיכון אחרי שנה אחת של לימודים, והחלה לעבוד במפעל טקסטיל בעיר מגוריה, ניו בדפורד, מסצ'וסטס. בשנת 1892 אקווי נמלטה מעתיד קודר במפעל, כשברחה מבדפורד והצטרפה לחברתה מהלימודים בסי הולקומב, שהתיישבה בינתיים בנחלה במדינת אורגון, לחוף נהר קולומביה.[1]

חייה כלסביתעריכה

בסוף המאה ה-19, היה מעט ידע או שיח ציבורי לגבי יחסים רומנטיים ומיניים בין נשים. הייתה התייחסות מקבלת ליחסים מחויבים אפלטוניים בין נשים - דוגמת "נישואים בוסטוניים", בהם נשים, בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים, חיו יחדיו, לכאורה לשם ניהול בית משותף וחברה; בפועל, אין לדעת כמה שכיחים היו יחסים מיניים בין נשים שחיו באופן הזה תחת "מסווה מכובדות", אך ידוע שאכן היו מקרים של יחסים לסביים במתכונת זו.[2]

מארי אקווי מעולם לא התעניינה ביחסים הטרוסקסואליים.[3] חייה עם בסי הולקומב, איתה חייה כעשור, מ-1892 עד 1901, היו דומים אך שונים במהותם מנישואים בוסטוניים, מכיוון שהולקומב באה ממעמד גבוה ואקווי ממעמד הפועלים. בשנת 1905, התחילה אקווי יחסי זוגיות עם אישה צעירה ממנה, הארייט ספקרט, גם היא ממשפחה מובילה בקהילה המקומית. משפחתה של ספקרט התנגדה נחרצות ליחסים, ואף מנעו ממנה את ירושתה, עליה היא נלחמה בבתי משפט במשך שנים. כעבור עשר שנים של חיים משותפים, אקווי וספקרט אימצו ילדה יתומה, בשם מרי.[4] בבגרותה, סיפרה מרי שהייתה מכנה את ספקרט "מא" (כינוי לאם) ולאקווי "דא" (כינוי לאב), אך זאת מכיוון שכילדה שמעה את כולם מכנים אותה "דוק" (כינוי לרופא או רופאה), וזה נשמע לה אותו דבר. כעבור עוד מספר שנים אקווי וספקרט נפרדו, אך נשארו ביחסים קרובים עד מותה של ספקרט ב-1927.

לאקווי היו יחסים עם נשים מובילות אחרות. כאשר מרגרט סנגר הגיעה לפורטלנד בשנת 1916 כדי להרצות, אקווי התאהבה בה. מכתבים שהשתיים החליפו ביניהן מעידים על אינטימיות מינית במהלך הביקור.[5][6][7] הארכיונאית ג'ודית שוורץ מתארת את המכתבים בין אקווי לסנגר "מכתבי אהבה."[8][9]

חיים בנחלה ולימודי רפואהעריכה

אקווי והולקומב חיו חיים שקטים בבית קטן בשטח לא מעובד מחוץ לעיירה הקטנה הדאלס. ב-21 ביולי 1893 אירע תרחיש שהיה לסנסציה מקומית ומשכה קהל רב של סוחרים ועוברים ושבים למרכז העיר.[10] אקווי המרוגזת פסעה הלוך ושוב מול המשרד של הכומר אורסון די. טיילור, שהיה גם מפתח נדל"ן ומפקח החינוך המקומי. טיילור סירב לשלם להולקומב, שעבדה כמורה באקדמיה העירונית, את שכרה. למרות בקשות חוזרות, הוא המשיך למנוע ממנה תשלום. כשהגיח ממשרדו וניסה לברוח ממנה, אקווי, המתוסכלת מהתייחסותו המבזה כלפי חברתה, תפסה אותו והצליפה בו בשוט סוסים. המקומיים, אשר ראו בו פושע שמבצע על חשבונם הונאות נדל"ן, הריעו לה.[11][12] אחר כך, עשו הגרלה כאשר הפרס הוא השוט שהשתמשה בו, ונתנו את הכסף לאקווי. זו הייתה הפעם הראשונה אך לא האחרונה שראו אותה פועלת נחרצות כדי להתנגד לאי-צדק.

בשנת 1897 עברו השתיים להתגורר בסן פרנסיסקו, קליפורניה, שם אקווי למדה רפואה באוניברסיטת קליפורניה.[13][14] אחר כך היא עברה לפורטלנד, אורגון – ללא בסי הולקומב – והשלימה את לימודיה באוניברסיטת אורגון במחלקה הרפואית ב-1903.

בעקבות 1906 סן פרנסיסקו רעידת אדמה והשריפה הגדולה בעקבותיה, אקווי הצטרפה לקבוצת רופאים ואחיות שבאו לספק טיפול רפואי לקורבנות האסון, וקיבלה על כך ציון לשבח מן צבא ארצות הברית.[15] בינתיים, בפורטלנד, היא כבר פגשה את הארייט ספקרט והחלה איתה מערכת יחסים.[16]

רפואה ואקטיביזםעריכה

 
המרפאה של אקווי בפורטלנד

מארי אקווי הייתה מבין הנשים הראשונות להיות לרופאה במדינת אורגון. היא פתחה מרפאה כללית בפורטלנד ב-1905, עם דגש על בעיות בריאות של נשים וילדים. היא נהייתה מוכרת בקהילה כרופאה לאחר התנדבותה בסן פרנסיסקו. האסון הגדול, בו נספו מאות אנשים והממשלה לא הצליחה לספק שירותי הצלה ובריאות, היה אירוע מרכזי בחיי אנשי התקופה, ואקווי הוכרה כמתנדבת אמיצה בשל פעולות ההצלה שהשתתפה בהן.

בשלב כלשהו בין 1905 ל-1915, אקווי החלה לבצע הפלות, שירות שסיפקה לנזקקות ללא התחשבות במעמד חברתי או מצב כלכלי. לעיתים קרובות הייתה גובה יותר מנשים עשירות עבור התהליך כדי לממן את שירותיה עבור העניות. למרות שהרשויות העירוניות ושל המדינה פעלו לעיתים קרובות למנוע ביצוע הפלות, אקווי מעולם לא נאלצה להתמודד עם השלכות משפטיות בנושא.[17]

אקווי הייתה חברה פעילה בליגה למען אמצעי מניעה של פורטלנד, ועזרה בהפצת מידע על אמצעי מניעה כאשר פעילות זו הייתה בלתי חוקית. בעת ביקורה של מרגרט סנגר בפורטלנד ב-1916, הרשויות עצרו אותה, את אקווי, ועוד נשים וגברים אשר חילקו את החוברת של סנגר, "הגבלת המשפחה". השופט הרשיע אותם. כעונש, השופט קנס את רק את הגברים (ואז השעה את גזר הדין). אקווי המשיכה בפעילותה.[18]

 
אקווי ונשים נוספות מתאספות להירשם כבוחרות בפורטלנד בשנת 1912, לאחר ההכרה החוקית בזכות הצבעה לנשים

במהלך מה שמכונה בהיסטוריה האמריקאית "העידן הפרוגרסיבי" (1895-1920), אורגון אימצה רפורמות אזרחיות ופוליטיות אשר הפכו למודל לאומה, כולל החלת תהליכי משאל עם, הדחת נבחרי ציבור, ובחירות ישירות לסנאט ארצות הברית. אקווי עבדה במספר קמפיינים למען זכות ההצבע לנשים, וחגגה עם ארגוני הנשים את הניצחון ב-1912, כאשר זכותן של נשים להצביע הוכר במדינת אורגון.[19][20]

פוליטיקה רדיקליתעריכה

בשנת 1913 אקווי ביקרה במפעל במזרח פורטלנד שם העובדים פתחו בשביתה. עובדי מפעל האריזה היו בעיקר נשים, אשר מחו על תנאי העבודה הקשים, השעות הארוכות והלא עקביות, והשכר הזעות של מספר סנט לשעה בלבד. כאשר הצטרפו לשביתה ארגונים סוציאליסטים וחברי ארגון הפועלים העולמי IWW, המאבק הורחב לכלול נושאים כמו חופש הביטוי והזכות לשבות. גם אקווי הצטרפה למחאה, והייתה לאחת ממנהיגיה, בין היתר בשל מעמדה המקצועי כרופאה. כעבור מספר ימים של הפגנות, המשטרה הסתערה על השובתים. אחד השוטרים הכה את אקווי באלתו, לאחר שהביעה זעם על כך שאישה בהריון נגררה מהמקום על ידי המשטרה. השביתה הסתיימה ללא תנאים מספקים עבור הפועלות. השפעת האירוע על אקווי, ובמיוחד האלימות המשטרתית שראתה וחוותה, הייתה רדיקליזציה פוליטית, והיא החלה להשקיע את מאמציה בפעילות הזו במקום ברפורמות עבורן עבדה עד אז.[21]

אקווי הייתה לדמות בעלת השפעה בפורטלנד במשבר האבטלה שפקד את פורטלנד בשנים 1913–1914. היא הייתה צועדת יחד עם הגברים המובטלים בדרישה לתנאי עבודה טובים יותר, וגם השתתפה בפעילויות של IWW למען חופש הביטוי ובתמיכה לחוטבי העצים שרצו להתאגד. היא הכריזה על עצמה כסוציאליסטית רדיקלית, אנרכיסטית, ובעלת ברית של IWW.[22]

התנגדות למלחמת העולם הראשונהעריכה

בתקופה שהובילה להתערבות ארצות הברית במלחמה המתחוללת באירופה, אקווי פעלה בהתנגדות לקמפיינים שפרסמו את ההכנות הצבאיות ועודדו את תמיכת הציבור. היא ראתה בהתערבות הצבאית אמתלה למרדף אחר רווחים מצד הקפיטליסטים, והרפתקה אימפריאליסטית מצד הממשל. בשנים 1916–1919, פורטלנד נכנסה למצב של היפר-לאומיות, כאשר נערכו מצעדים ואירועים פטריוטיים וצבאיים תמידיים, ואקווי הפכה ל"אאוטסיידרית" פוליטית אפילו יותר מאשר בעבר. היא מחתה במצעד למען ההכנות למלחמה במרכז העיר כאשר היא מחזיקה בבאנר גדול עליו כתוב "התכוננו למות, הפועלים! ג'יי. פי. מורגן ושות'. רוצים הכנות למטרות רווח". היא הותקפה על ידי משתתפים במצעד, והמריבה הובילה למעצרה.

אקווי המשיכה למחות גם כשארצות הברית הצטרפה למלחמה ב-1917. בשלב זה, היא נחשבה לאיום לביטחון הלאומי והואשמה ואף הורשעה בהסתה.[23] אקווי הגישה ערעורים, אך טיעוניה נדחו. ברגע האחרון, לפני שנכנסה לכלא, הנשיא וודרו וילסון חנן אותה חלקית, ומיגר את עונשה משלוש שנים לשנה ויום.

אקווי ריצתה את עונשה בכלא סן קוונטין אשר בצפון קליפורניה, החל ב-19 באוקטובר 1920, כאסירה מספר 34410. היא הייתה בת ארבעים ושמונה. היא חייתה במגורים משותפים עם עוד שלושים ואחת אסירות, אשר הורשעו בפשעים כגון רצח, שוד, וביצוע הפלות. אקווי הייתה האסירה הפוליטית היחידה ביניהן.

בריאותה של אקווי התדרדרה במהלך מאסרה, והיא סבלה מהתקפי שחפת, ממנה סבלה כילדה. היא שמרה על גישה חיובית ככל שיכלה, בעזרת ביקורים תכופים ומכתבים תומכים. היא ביקשה שחרור מוקדם בשל מצבה הבריאותי, אך ניכר כי התובע הכללי של ארצות הברית חסם את כל מאמציה. אקווי השתחררה מסן קוונטין ב-9 באוגוסט 1921 עם עונש מופחת בשל התנהגות טובה, לאחר שריצתה כעשרה חודשים.[24]

חייה המאוחריםעריכה

לאחר המלחמה, הלך הרוח בארצות הברית פנה נגד רדיקליזם, איגודי עובדים, וקומוניסטים. כשאקווי שבה לחיי האזרחות, היא מצאה שהיא וחבריה מוגבלים מאוד במחאותיהם לעומת התקופה הקודמת. וכך היא חזרה להתמקד ברפואה.

החל משנת 1926, אקווי נהגה להזמין את מנהיגת IWW אליזבת גורלי פלין לחיות איתה בביתה לתקופות משמעותיות, ולעזור בטיפול במרי, בתה של אקווי. פלין סבלה מבעיות בריאות חמורות, וכן תשישות מעומס יתר בעבודה ודיכאון מהאתגרים הפוליטיים בה נתקלה.[25] בעקבות התקף לב שחוותה אקווי ב-1930 היא מכרה את המרפאה, וביקשה מפלין לסייע לה עוד כמה שנים. ב-1936, פלין חזרה לחוף המזרחי כדי לחדש את פעילותה הפוליטית, והייתה למנהיגה בהמפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית.[26]

אקווי ניהלה חיים שקטים בעקבות עזיבתה של פלין, ולאחר שמרי ברחה כדי להתחתן. מנהיגים מהתנועה הרדיקלית מנהיגי ותנועת הפועלים המשיכו להעריץ אותה על אומץ לבה ועל חמלתה אשר הפגינה כפעילה במשך שנים כה רבות, והרבו לבקר בביתה.

בשנת 1950 אקווי נפלה ושברה את עצם האגן, ונאלצה לשהות במשך שנה בבית החולים, ואז הועברה למוסד סיעודי כדי להשתקם, אך לא הצליחה להירפא לגמרי. היא נפטרה בבית חולים במיניאפוליס ב-13 ביולי 1952, בגיל 80. מודעות אבל פורסמו בעיתונים ברחבי ארצות הברית. היא נקברה לצד הארייט ספקרט בבית הקברות וילהלם ממוריאל, באורגון.[27]

לקריאה נוספתעריכה

Faderman, Lillian (2000). To believe in women : what lesbians have done for America : a history (1st Mariner Books ed.). Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0618056971.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מארי אקווי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Helquist, Michael (2015). MARIE EQUI, Radical Politics and Outlaw Passions. Corvallis OR: Oregon State University Press. pp. 242–244.
  2. ^ Faderman, Lillian (1981). Surpassing the Love of Men: Romantic Friendship and Love Between Women from the Renaissance to the Present. New York: William Morrow & Company. pp. 190–230.
  3. ^ Marie Equi to Mary Vanni and Theresa Vanni, Correspondence, April 10, 1921, Department of Justice files.
  4. ^ “Changes of Names and Adoptions,” Oregon Laws, 987, Oregon State Archives.
  5. ^ Helquist, MARIE EQUI, 151-152
  6. ^ Marie Equi to Margaret Sanger, October 20, 1911, Margaret Sanger Papers, Sophia Smith Collection, Smith College.
  7. ^ Margaret Sanger to Marie Equi, April 9, 1921, San Quentin Prison Correspondence, Department of Justice file on Marie Equi.
  8. ^ Schwartz claimed that Sanger's descendants denied historian Jonathan Ned Katz access to Equi's letters to Sanger.
  9. ^ See also James Vinson Carmichael, Daring to Find Our Names: The Search for Lesbigay Library History (Greenwood Press, 1998, ISBN 0-313-29963-3), p.172 (describing Schwartz' article and the Katz/Sanger incident).
  10. ^ "O.D. Taylor Horsewhipped". The Dalles Times Mountaineer. 21 ביולי 1893. p. 1. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "The Facts". The Dalles Times Mountaineer. 24 ביולי 1893. p. 3. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Flogged by a Woman". San Francisco Examiner. 22 ביולי 1893. p. 8. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Mary Equi McCloskey with Sandy Polishuk, Interview, March 12, 1980, Oregon Historical Society Research Library, ACC 28389-Equi.
  14. ^ University of California Directory of Graduates. Berkeley: University of California. 1905.
  15. ^ Helquist, Michael (Fall 2007). "Portland to the Rescue, The Rose City's Response to the 1906 San Francisco Earthquake and Fire". Oregon Historical Quarterly. 108 (3): 63–74.
  16. ^ Krieger, Nancy (1983). "Queen of the Bolsheviks: The Hidden History of Dr. Marie Equi". Radical America. 17 (5).
  17. ^ Helquist, Michael (2015). ""Criminal Operations": The First Fifty Years of Abortion Trials in Portland, Oregon". Oregon Historical Quarterly. 116 (1).
  18. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 145-151
  19. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 81-82
  20. ^ Jensen, Kimberly (Fall 2007). "'Neither Head Nor Tail to the Campaign,' Esther Pohl Lovejoy and the Oregon Woman Suffrage Victory of 1912". Oregon Historical Quarterly. 108 (3): 350–383.
  21. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 116-121
  22. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 122-125
  23. ^ Hodges, Adam J. (Fall 2007). "At War Over the Espionage Act in Portland". Oregon Historical Quarterly. 108 (3).
  24. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 191-206
  25. ^ Prince, Tracy J. (2011). Portland's Goose Hollow. Charleston, South Carolina: Arcadia Publishing. p. 121. ISBN 978-0-7385-7472-1.
  26. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 219-232
  27. ^ Helquist, MARIE EQUI, pp. 238-239