מבחן סונדי

מבחן השלכה פסיכולוגי של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים

מבחן סונדי הוא מבחן השלכה המיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם, בדומה למבחן כתמי הדיו של רורשאך. המבחן פותח על ידי הפסיכיאטר היהודי ליפוט סונדי בשנות ה-30 של המאה ה-20.

התאוריה עריכה

מבחן סונדי מבוסס על ה"גנוטרופיזם", תאוריה פסיכולוגית של קשר גנטי שסונדי פיתח, לפיה הסינדרומים הקליניים הם תורשתיים ועוברים באמצעות הגנים הרצסיביים[1]. הם גם משפיעים על תווי הפנים ולכן ניתן לראות אותם בתמונות. ההנחה היא שנבדק יבחר בדיוקנים של בעלי הפרעה הקיימת גם במשפחתו שלו. למשל, אדם בעל נטייה לאפילפסיה יימשך או יידחה (זאת בהתאם לשלב האפילפסיה הרגעי שלו) מצילומים של אפילפטיים.

המבחן עריכה

מבחן סונדי הוא כלי אבחון חזותי המבוסס על תגובת הנבחן לסדרה של 48 תצלומי דיוקנאות של אנשים שאובחנו והוגדרו כבעלי הפרעות נפשיות. הצילומים מסודרים בשש קבוצות של 8 תמונות. הסדרה התחלקה לארבעה צירים: הומוסקסואלי/סדיסטי, אפילפטי/היסטרי, קטטוני/פרנואידי, דיכאוני/מאני. הנבדק מתבקש לבחור, בכל קבוצה, את השניים שהכי מושכים אותו והשניים שהכי דוחים אותו. לטענת המפתחים, הבחירה הזו משקפת את ההפרעה של הנבדק.

היסטוריה עריכה

סונדי פיתח את המבחן בשנות ה-30 של המאה העשרים, ומאמר עליו הופיע בהונגרית ב-1942[2]. אולם המבחן התפרסם בעולם רק ב-1947, עם פרסום ספרו של סונדי על המבחן בגרמנית (Experimentelle Triebdiagnostik).

המבחן היה נפוץ יחסית בשנות החמישים והששים של המאה ה-20. כיום הוא משמש בעיקר בייעוץ לבחירת מקצוע, וגם כך השימוש בו נדיר.

מבחן סונדי שנעשה לאדולף אייכמן עריכה

הפסיכיאטר שלמה קולצ'אר, שבדק את בכיר המשטר הנאצי אדולף אייכמן במהלך חקירתו, בחן אותו גם במבחן סונדי. את תוצאות המבחן העביר בעילום שם לסונדי עצמו, וזה כתב: "אני מתרשם שהאיש בעל תאוות רצח... הטרגדיה במקרה זה נוצרה מכך שלנבדק היו נטיות שנושאות בחובן אסון, בראש ובראשונה מחשבה קטלנית, בעוד שמנגנוני ההגנה שלו היו כל כך חלשים שהאדם היה נתון לגמרי בידי יצריו"[3].

ביקורת עריכה

בדומה לשאר מבחני ההשלכה, קשה להוכיח באמצעות ניסויים אמפיריים את תוקף ומהימנות המבחן. כבר ב-1949 הופיעה ביקורת על הבסיס התאורטי של המבחן, ובכך גם על ישימותו[4]. בשנות החמישים נעשו מחקרים רבים לבחינת תקפותו של מבחן סונדי, שבחלקם ערערו על תקפותו ובאחרים הועלו הצעות לשיפורו. באחד המחקרים נמצא כי הנבחנים בחרו בדמויות שנראו להם ידידותיות ודחו דמויות שנראו להם אכזריות וא-סוציאליות[5][6]. בלוג שהתפרסם בשנת 2009[7] מסכם את הביקורת על מבחן סונדי: "כיום אבד עליו הכלח. רק הציר דיכאוני/מאני יכול להיחשב כהמשכיות בין שני קצוות. וכמובן איש לא יחשוב שסדיסט והומוסקסואל נמצאים על ציר אחד".

מבחן סונדי באמנות עריכה

48 הדיוקנאות של מבחן סונדי שימשו כהשראה לאמנים שונים.

  • ב-1960 יצר הבמאי האוסטרי קורט קרן סרטון נסיוני בשם "48 ראשים ממבחן סונדי" (48Köpfe aus dem Szondi Test). בסרט מוצגים חלקי הפנים בצילום תקריב קיצוני ההופך אותם לאבסטרקטיים[8].
  • ב-2009 הציגה האמנית האוסטרית אנא ארטקר, במוזיאון האמנות בזלצבורג, תערוכה בשם "48 ראשים ממוזיאון מרקורוב", (48Köpfe aus dem Merkurov Museum). היא גם יצרה סרט בשם זה, בעקבות סרטו של קורט קרן, כאשר במקום 48 הדמויות של בעלי ההפרעות הנפשיות של סונדי שילבה 48 צילומים של מסכות המוות של הפסל הארמני סרגיי מרקורוב[9][10].
  • ב-2010 הציגה האמנית הישראלית מיכל היימן, במוזיאון ואן אבה בהולנד, את "מבחן היימן מס. 4". מסדרת היצירות "מבחני מיכל היימן" (M.H.T). מבחן מס. 4 מבוסס על מבחן סונדי, כאשר הדיוקנאות הן ממשפחתה המורחבת של האמנית. בהמשך הוצגה היצירה גם בקונסטהאלה בברגנץ שבאוסטריה ובגלריה וייטצ'אפל בלונדון.[11][12].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מבחן סונדי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה